אִי הָכִי, אֲפִילּוּ חָלָה נָמֵי? אֶפְשָׁר דְּאָפֵי לָהּ פָּחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, וְעוֹד.

תְּרוּמָה נָמֵי, אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד לַהּ כִּדְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא? דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. אִי נָמֵי, דְּעַיֵּיל לַהּ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְדֶרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת?

הָתָם בְּפַרְהֶסְיָא, זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא; הָכָא בְּצִינְעָא, לָא זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא.

מַתְנִי׳ בָּא לוֹ לָעִשָּׂרוֹן, נָתַן עָלָיו שַׁמְנוֹ וּלְבוֹנָתוֹ, יָצַק וּבָלַל, הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.

מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר, יוֹצְאִין וּמוֹצְאִין שׁוּק יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהוּא מָלֵא קֶמַח קָלִי, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים – דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּרְצוֹן חֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂין.

גְּמָ׳ וְלָא גָּזַר רַבִּי יְהוּדָה דִּלְמָא אָתֵי לְמֵיכַל מִינֵּיהּ?

וּרְמִינְהוּ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹדְקִין אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר שַׁחֲרִית, וּבִשְׁעַת הַבִּיעוּר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא בָּדַק כּוּ׳.

אָמַר רַבָּה: שָׁאנֵי חָדָשׁ,