בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מֵהָתָם אֲמַר לֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ לְמִישְׁדְּיֵיהּ? וְהָאָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה! וְהָא תַּרְגְּומַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״, הָכָא נָמֵי כַּרְמְלִית דְּרַבָּנַן הִיא.

הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ.

מַתְנִי׳ הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל יָד.

גְּמָ׳ לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְעַכְּבִין.

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב ״הַכָּנָף״ – מִין כָּנָף, וּכְתִיב ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״, וְאָמַר רַחֲמָנָא ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – עַד דְּאִיכָּא תַּרְוַיְיהוּ בְּחַד.

וְרַבָּנַן, ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – כֹּל חַד לְחוֹדֵיהּ מַשְׁמַע.

לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקַדֵּם.

דְּתַנְיָא: מִצְוָה לְהַקְדִּים לָבָן לַתְּכֵלֶת, וְאִם הִקְדִּים תְּכֵלֶת לַלָּבָן – יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה. מַאי חִיסֵּר מִצְוָה?