(דְּהָא כְּתִב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״!), חַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין.

״עַל דַּם הָאָשָׁם״, (על) [וְ״עַל] מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם״ – לְמַאי אָתוּ?

הָנֵי צְרִיכִי, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל דַּם הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: אִיתֵיהּ – אִין, נִתְקַנֵּחַ – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״.

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״, הֲוָה אָמֵינָא: דַּוְקָא נִתְקַנֵּחַ, אֲבָל אִיתֵיהּ – אֵימָא הָוֵי חֲצִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן ״עַל דַּם הָאָשָׁם״.

אָמַר רָבָא: מֵאַחַר דִּכְתִיב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״ וְ״עַל מְקוֹם [דַּם] הָאָשָׁם״, וּכְתִיבָא יְמָנִית בְּדָם ״עַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית״, וּכְתִיבִי בְּשֶׁמֶן דִּמְצוֹרָע עָשִׁיר וְעָנִי, לְמָה לִי?

אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה.

״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ לַחֲלִיצָה.

״אוֹזֶן״ ״אוֹזֶן״ לִרְצִיעָה.

״שְׂמָאלִית״ (הֶעָנִי) לְמַאי אֲתָא? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לִיפְסוֹל יָמִין דְּכֹהֵן בִּמְצוֹרָע, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נִתְרַבְּתָה שְׂמֹאל נִתְרַבְּתָה יָמִין, בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה שְׂמֹאל אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּתְרַבְּתָה יָמִין?

וְאִידָּךְ ״שְׂמָאלִית״ (וְיָד וָרֶגֶל יְמָנִית דְּעָנִי), לְמַאי אֲתָא? לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִשְׁנֵית, לֹא נִשְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה, אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין.

קָא סָלְקָא דַּעְתִּין, אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה בָּעֵינַן, כְּדִכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ״, וְגָמַר מִמְּצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית״. הֲרֵי קְמִיצָה דְּלָא כְּתִיבָא בָּהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: קָמַץ בִּשְׂמֹאל פָּסוּל!

אָמַר רָבָא: אוֹ ״אֶצְבַּע״ אוֹ ״כְּהוּנָּה״.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲרֵי הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דִּכְתִיב בְּהוּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, וּתְנַן: הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאל וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.

כִּי אָמְרִינַן ״אוֹ אֶצְבַּע אוֹ כְּהוּנָּה״ – בְּדָבָר הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה.

וַהֲרֵי קַבָּלָה (דבר) [דְּדָבָר] הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה הוּא, וּכְתִב בָּהּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם״ – זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, וּתְנַן: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסַל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.

לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי בָּעֵי.

וּמִי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה ״יָד״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין, ״אֶצְבַּע״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין! אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע.

אֶלָּא כֹּהֵן לְמָה לִּי? בְּכִהוּנוֹ.