בְּפֶסַח אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם״, וְכִי כׇּל הַקָּהָל כּוּלָּם שׁוֹחֲטִים? וַהֲלֹא אֵינוֹ שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד! אֶלָּא מִכָּאן שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּפֶסַח אֶחָד – שָׁלִיחַ בְּקָדָשִׁים מְנָא לֵיהּ?

– מִינֵּיהּ. וְדִילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּיְיהוּ.

אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת״. וְדִילְמָא הָתָם נָמֵי, דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּיְיהוּ? אִם כֵּן תְּרֵי קְרָאֵי לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהֵיכָא דְּשָׁיֵיךְ תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְהֵיכָא דְּלָא שָׁיֵיךְ.

הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״אִישׁ״ זוֹכֶה, וְלֹא הַקָּטָן זוֹכֶה. הָהוּא מֵ״אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ״ נָפְקָא.

וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּשׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד. סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר: אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד.

וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה״. תִּיפּוֹק לֵיהּ שְׁלִיחוּת מֵהָכָא! וְתִיסְבְּרָא דְּהָא שְׁלִיחוּת הוּא? וְהָא קְטַנִּים לָאו בְּנֵי שְׁלִיחוּת נִינְהוּ!

אֶלָּא, כִּי הָא דְּרָבָא בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד״. וְתִיסְבְּרַאּ זְכוּת הִיא? הָא חוֹבָה נָמֵי אִיכָּא, דְּאִיכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בְּהַר, וְלָא נִיחָא לֵיהּ בְּבִקְעָה, וְאִיכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בְּבִקְעָה וְלָא נִיחָא לֵיהּ בְּהַר!

וְאֶלָּא כִּדְרָבָא בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן לִיתוֹמִים שֶׁבָּאוּ לַחֲלוֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן שֶׁבֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לָחוּב וְלִזְכּוֹת? ״לָחוּב״ אַמַּאי? אֶלָּא: ״לָחוּב עַל מְנָת לִזְכּוֹת״ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ״.

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יְתוֹמִים שֶׁבָּאוּ לַחְלוֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶם – בֵּית דִּין מַעֲמִידִים לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וּבוֹרְרִים לָהֶם חֵלֶק יָפֶה, וְאִם הִגְדִּילוּ – יְכוֹלִים לְמַחוֹת. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר: אִם הִגְדִּילוּ אֵינָם יְכוֹלִים לְמַחוֹת, דְּאִם כֵּן מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה?

וּמִי אִית לֵיהּ לְרַב נַחְמָן ״אִם כֵּן מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״? וְהָתְנַן: שׁוּם הַדַּיָּינִים שֶׁפִּיחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹתִירוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִכְרָן קַיָּים. (וְאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל): אִם כֵּן – מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה! וְאָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים.

לָא קַשְׁיָא: