לֹא בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְאִי אָזְלִי הָנָךְ כָּתְבִי וְיָהֲבִי – לִיכְתְּבוּ וְלִיתְּבוּ;

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְהָנָךְ לָא יָדְעִי, וְאָזְלִי וְכָתְבִי וְיָהֲבִי; וְשָׁרוּ אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ לֹא בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְהָכָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – קָסָבַר: מִלְּתָא דְּמִתְעַבְדָא בְּאַפֵּי עַשְׂרָה – צְרִיכָא בֵּי עַשְׂרָה לְמִישְׁלְפַהּ.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״כּוּלְּכֶם״, מַהוּ? טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ – וְהָנֵי, כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוּ ״כּוּלְּכֶם״, לָא מָצוּ כָּתְבִי וְיָהֲבִי;

אוֹ דִלְמָא, טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: כֹּל מִלְּתָא דְּמִתְעַבְדָא בְּאַפֵּי בֵּי עַשְׂרָה, צְרִיכָא בֵּי עַשְׂרָה לְמִישְׁלְפַהּ – וְהִילְכָּךְ, אֲפִילּוּ ״כּוּלְּכֶם״ נָמֵי?

תָּא שְׁמַע, אָמַר לִשְׁנַיִם: ״תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וְהָא שְׁנַיִם, דְּכִי ״כוּלְּכֶם״ דָּמוּ, וּפְלִיגִי!

אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי בְּעֵדֵי כְתִיבָה – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּעֵדֵי הוֹלָכָה.

הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אָמַר לָזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלָזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעֵדֵי הוֹלָכָה – שַׁפִּיר; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעֵדֵי כְתִיבָה, מִי מִצְטָרְפִי?! הָא אָמַר מָר: אֵין עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת, עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד! דִּלְמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה סְבִירָא לֵיהּ.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא תַּרְתֵּי – חֲדָא כְּרַבִּי, וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל; וְלָא יָדַעְנָא הֵי כְּרַבִּי וְהֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַב יוֹסֵף: נִיחְזֵי אֲנַן – דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי פַּרְטָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פַּרְטָא הַגָּדוֹל: אִם כֵּן, מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה? וְחָזַר רַבִּי וְעָשָׂה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

וּמִדְּהָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָךְ כְּרַבִּי.

וְאַף רַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא סָבַר, חֲדָא כְּרַבִּי וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: חַמְשָׁה סָבֵי הֲוֵינַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא קַמֵּיהּ, וְאַשְׁקְלֵיהּ גִּיטָּא עַל כּוּרְחֵיהּ. אֲמַר לַן: זִילוּ אִטַּמּוּרוּ וּכְתֻבוּ לַהּ.

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּרַבִּי, כִּי מִיטַּמְּרִי מַאי הָוֵי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לֵיהּ;

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אִידַּךְ נָמֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה לְהוּ אִטַּמּוֹרֵי? לִיבַּדְּרוּ אִיבַּדּוֹרֵי! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ – חֲדָא כְּרַבִּי, וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

וְרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי בִּשְׁתֵּיהֶן. וְלֵית לֵיהּ לְרַב נַחְמָן ״מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: