מתני היא גזוזטרא שהיא למעלה מן הים ב׳ זיזין בולטין מן העלייה שעל שפת הים וקובעין נסרים מזה לזה והיא גזוזטרא ותנן אין ממלאין ממנה בשבת לפי שהגזוזטרא רה״י שגבוה ורחבה הרבה והים כרמלית אלא א״כ עשו לה מחיצה עשרה בין מלמעלה בין מלמטה שחוקקין נקב ארבעה כעין פי בור ועושין מחיצה סביבותיו למעלה או למטה ומשלשל דלי וממלא וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום כדאמר בפ״ק (דף יב.) קל הוא שהקילו חכמים במים שמחיצה תלויה מתרת בהן: וכן לא גרסינן:
ב׳ גזוזטראות זו למעלה מזו. ואין מכוונות זו על זו אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ד׳ ועשו לעליונה הנקב והמחיצה ולא עשו לתחתונה ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על מחיצות העליונה ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה:
שתיהן אסורין. למלאות מפני שרשות שתיהן שולטות בו וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות כדמוקמינן לה בפירקין לקמן אלמא לזה בשלשול לבני עליונה תשמיש מילוי זה בשלשול שמשלשל לים ולבני תחתונה בזריקה ושלשול וקתני שתיהן אסורות וכ״ש לזה בשלשול ולזה בזריקה לחודה:
בבאין בני תחתונה. ועולין בסולמות דרך עליונה למלאות דלתרוייהו בשלשול:
כגון דקיימי בגו עשרה דהדדי. שאין עליונה גבוהה מתחתונה עשרה ואע״ג דאכתי לזה בקשה ולזה בנחת הוא שיש מקצת זריקה עם השלשול ואמר שמואל לעיל דכל תשמיש שהוא נחת לזה מזה נותנין אותו לנחת לא תיקשי דטעמא דהכא לאו משום תשמיש אלא משום דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימין אין רשות שלישית לזו בלא זו ואפילו לזה בפתח ולזה בזריקה שאין חלוק רשות ביניהן וכי אמרינן רשות שלישית הסמוכה לשתים לזה בנחת ולזה בקשה ניתנת לזה בנחת ה״מ היכא דב׳ הרשויות חלוקות בגובה י׳ כגון חצר ועלייה וכגון ב׳ חצירות המובדלות י׳ בגובה קרקעיתן או מחיצה עשרה ביניהן או חריץ עשרה:
ולא מיבעיא קאמר. כלומר וכי תימא הואיל ובתוך עשרה קיימין וטעמא משום דאין לזו רשות בלא זו ולא לאשמעינן לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול מה לי עשו לעליונה מה לי עשו לתחתונה:
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה. דאיכא לאוקומי טעמא דאיסורא משום תשמיש השוה דהא סמוכות הן במשך הכותל בתוך ד׳ טפחים כדמוקמינן לקמן [דף פח.] וגובהה נמי בגו עשרה דהדדי:
אלא אפילו כו׳. דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול:
ליתביה לזה שתשמישו בנחת. כדשמואל הואיל ומקצת קושי יש לזה מזה:
קמ״ל דכיון כו׳ אסרן אהדדי. בלא שום טעם תשמיש:
גג הסמוך לרה״ר. שאינו מוקף חצר לכל צידיו אלא צידו אחד רה״ר וסתם גג גבוה עשרה:
צריך סולם קבוע. מן העלייה לגג להתירו לטלטל מן המרפסת לגג דאי עביד ליה סולם גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רה״ר ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה:
סולם עראי. כיון דמסליק ליה כמאן דליתיה הוא:
מ״ט. הא גג זה אינו לתשמיש בני רה״ר כלל:
לאו משום. דבהכי עסקינן דלא גביהה מרפסת עשרה מרה״ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע״ג דמרפסת כפתח ולבני רה״ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה״ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי נינהו וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתחה בי׳ אמות לרה״ר דאי לאו מגופפת היא סביב כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני לה דקא מטלטל מכרמלית לרה״י:
בכומתא וסודרא. שרגילין לתת עליו בחול כובעין ומעפורת ותשמיש נוחה והגון הוא להם למשאוי קל כזה ואע״פ שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד כדאמר ביציאות השבת (שבת דף ח.) תשעה חזו לכתוף אבל י׳ לא ה״מ למשאוי כבד ומיהו לכומתא וסודרא חזו כשבני אדם עייפין בימות החמה נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן הלכך אסרי עלייהו ואפילו לא קיימא מרפסת בגו י׳ ולא דמו לרשות שבין ב׳ חצירות לזו בפתח ולזו בזריקה דחצר לאו תשמישתיה בהני כובעים קלים אלא בכלים כבדים וכי גבוה כותל י׳ לא חזי לתשמישתיה דחצר ונותנין אותו לזה שבפתח אבל לבני רה״ר חזי ואית דמוקי להא דר״נ בגג פחות מעשרה וא״א דא״כ ה״ל כרמלית דכל רשות שרחבה ד׳ ואינה גבוהה עשרה אצל רה״ר כרמלית היא וכיון דהכי הוא סולם מאי מהני ואני שמעתי בגו עשרה דהדדי שאינו רחוק מרה״ר עשרה וא״א לומר כן שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ארבעה אלא במשך: