Eruvin Daf 52a — Talmud Bavli

נב ע"א

Eruvin · 52a

עירובין · דף נב ע"א

אָמַר: ״תְּהֵא שְׁבִיתָתִי בְּצִינְתָא״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי דַּעְתָּיךְ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּ״מָקוֹם פְּלוֹנִי״,

וְהָא רַב נַחְמָן, וְתַנְיָא כְּווֹתֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: הֲדַרִי בִּי.

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הֲרֵי אָמְרוּ שָׁבַת יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ לָא?

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו. וְאִי אָמְרַתְּ אֵין לוֹ — הַאי לְהָקֵל?! לְהַחֲמִיר הוּא!

אֲפִילּוּ הָכִי נִיחָא לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא נִטְרַח וְנִיפּוֹק.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ, וְהֶחְזִירוֹ חֲבֵירוֹ — הוּא מוּתָּר לֵילֵךְ, וְכׇל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵירַב — הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.

גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא אִיהוּ וּמַאי שְׁנָא אִינְהוּ? אָמַר רַב הוּנָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים, וּבֵינֵיהֶן שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת.

אִיהוּ, כֵּיוָן דִּנְפַק לֵיהּ לְאוֹרְחָא — הָוֵה לֵיהּ עָנִי. וְהָנֵי עֲשִׁירֵי נִינְהוּ.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים, וּבֵינֵיהֶן שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ — קָנָה עֵירוּב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אֲפִילּוּ מְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ: ״לִין פֹּה, עֵת חַמָּה הוּא, עֵת צִינָּה הוּא״ — לְמָחָר מַשְׁכִּים וְהוֹלֵךְ.

אָמַר רַבָּה: לוֹמַר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּצְרִיךְ, כִּי פְּלִיגִי — לְהַחְזִיק.

וְרַב יוֹסֵף אָמַר: לְהַחְזִיק — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּצְרִיךְ, כִּי פְּלִיגִי — לוֹמַר.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר עוּלָּא: מִי שֶׁהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ וְהֶחְזִירוֹ חֲבֵירוֹ — הֲרֵי הוּא מוּחְזָר וּמוּחְזָק.

אִי מוּחְזָר, לָמָּה מוּחְזָק? וְאִי מוּחְזָק, לָמָּה מוּחְזָר?

הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁמּוּחְזָר — מוּחְזָק. כְּמַאן — כְּרַב יוֹסֵף, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.

רַב יְהוּדָה בַּר אִישְׁתָּתָא אַיְיתִי לֵיהּ כַּלְכַּלָּה דְפֵירֵי לְרַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא. כִּי הֲוָה אָזֵיל, שַׁבְקֵיהּ עַד דִּנְחֵית דַּרְגָּא, אֲמַר לֵיהּ: בִּית הָכָא. לִמְחַר קַדֵּים וֶאֱזִיל,

רש״י

מאי דעתיך. דעשיר את ואמרת שביתתי במקום פלוני:

והא אמר רב נחמן. דלא שרי ר׳ יהודה אלא במקומי ותניא כוותיה דרב נחמן לעיל:

שבת. שקונה שביתה ברגליו יש לו ד׳ אמות לקניית בית לבד מאלפים לכל רוח:

להחמיר הוא. דמפסיד ארבע אמות:

מתני׳ מי שיצא. מעירו לילך בעיר אחרת שמערבין בה שסמוכה לעירו בתוך ד׳ אלפים:

הוא מותר לילך. ואע״פ שלא אמר כלום כדפירשתי לעיל דכיון שיש לו לשם בית ודאי לא עקר דעתו מהליכתו ונתכוון לקנות שביתה בסוף התחום והוי כעני האומר שביתתי במקום פלוני וקנה דהא עני הוא דהחזיק בדרך ולרבי מאיר ודאי עני הוא ואי אמר הוי קני אבל השתא דיכול היה לערב ולומר שביתתי במקום פלוני ולא אמר מספקא לן אי הוה דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או בביתו והרי זה חמר גמל שאין לו אלא אלפים שבין ביתו לסוף התחום אבל אלפים שמעבר ביתו לצד השני הפסיד דשמא בסוף התחום קנה ומסוף התחום נמי לא קנה אלפים לצד עיר האחרת שמא לא קנה שביתה כאן כי אם בביתו:

גמ׳ תניא נמי הכי. דכשיש לו ב׳ בתים וביניהן שני תחומי שבת עסקינן:

כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב. אף אם לא אמר שביתתי בסוף התחום וחזר:

יתר על כן. אפילו לא החזיק בדרך אלא אמר לצאת והחזירו חברו ואמר לין פה:

לומר כ״ע לא פליגי דצריך. שיאמר לו חברו לין פה כדקתני מתניתין בדר׳ יהודה והחזירו חברו דהשתא ודאי משום צינה וחמה הוא דהדר ביה ודעתיה למקני שביתה בסוף התחום ואע״פ שלא אמר אבל אם חזר מעצמו איכא למימר נמלך ולא קנה שביתה לשם דאפילו גלוי דעתא ליכא והרי הוא כבני עירו:

כי פליגי להחזיק. והיינו יתר על כן אפילו לא החזיק בדרך אלא שאמר לו חברו לין פה ששמע ממנו שהיה רוצה לצאת ואמר לו לין פה בביתך הלילה משום צינה:

ורב יוסף אמר להחזיק כ״ע לא פליגי דצריך כי פליגי לומר. לין פה דלר׳ יהודה אם החזיק בדרך אע״פ שלא אמר לו חברו לין פה אלא שחזר מעצמו כמאן דאמר שביתתי במקום פלוני דמי והחזירו חברו דקתני מתני׳ לר״י לאו דוקא דה״ה לחזר מעצמו אלא אורחא דמילתא נקט אבל ר׳ יוסי בר׳ יהודה תרוייהו בעי חזקה ואמירה (והכי קאמר מצאו חברו שהתחיל לצאת ואמר לו חברו לין פה עמדי הלילה וקסבר רב יוסף ר׳ יוסי בר׳ יהודה להחמיר ולא תנן בברייתא יתר על כן ואפילו אלא הכי תנן ר׳ יוסי אומר מצאו חברו כו׳) כך שמעתי והרבה גמגומין יש דקשיא ליה לר׳ יוסי מאי יתר על כן ומאי אפילו ויש מתרצין דרבי יוסי לא בעי חזקה כולי האי כדר׳ יהודה אבל אמרי נואש הן דפסיעה אחת חוץ לביתו הויא חזקה ובציר מהכי ליכא חזקה ועוד רב יוסף אמר דבחזקה לא פליגי אלא בלומר וא״כ אף בחזקה פליגי. ל״א ולא שמעתיו אמר רבה לומר שביתתי בתוך התחום כ״ע לא פליגי דצריך זה החוזר לומר כן וכי פליג ר׳ יוסי ואתא לאקולי אחזקה פליג דשמעיה לר׳ יהודה דאמר החזיק ואתא איהו למימר אפילו מצאו חברו שהיה רוצה להחזיק ולא הניחו קנה עירוב ובלבד שיאמר שביתתי לשם דהואיל והיה רוצה לצאת חשבינן ליה כיוצא והוי עני ורב יוסף אמר להחזיק לא פליגי דודאי חזקה בעינן דאי לא החזיק לא הוי עני כי פליגי לומר דר׳ יהודה בעי שיאמר שביתתי לשם וארישא דמתניתין קאי דפריש בה ואמר שביתתי בעיקרו ולא איצטריך למיהדר ומיתנייא בסיפא ואתא ר׳ יוסי למימר אפילו לא אמר מידי קני הואיל והחזיק דגלוי דעתא קנייה היא וא״ת כיון דלרבי יהודה באומר שביתתי במקום פלוני קאמר אמאי פליג ר״מ עליה ומשוי ליה חמר גמל ר״מ לית ליה חזקה כי האי גוונא אלא בא בדרך ממש אבל האי כעשיר משוי ליה וקסבר ר״מ כל שהוא עשיר והיה לו לערב בפת ולא עירב בפת אלא באמירה הפסיד באמירתו אלפים שהיה לו לעבר הלז מביתו שסילק עצמו מרוח זו ובמקום שביתתו לא נשתכר דלאו עירוב הוא ואין לו אלא אלפים הללו. ונראין הדברים דר׳ מאיר אכל מי שהוא עשיר פליג ובאומר שביתתי במקום פלוני מדקתני כל שיש בידו לערב כו׳ דאי ס״ד ר״מ עני משוי ליה להאי וטעמא משום דמספקא לן היכא ניחא ליה הוא הואיל ולא אמר אם כן מאי כל הא לא משכחת לה הך ספיקא אלא בהך לחודיה שיצא וחזר והרי זה חמר גמל מיבעי ליה:

מוחזר. משמע שלא קנה שביתה כלל:

מוחזק. משמע דקנה:

כמאן. ללישנא קמא דפרשי דרב יוסף אליבא דר׳ יוסי תרתי בעי אמירה דלין פה וחזקה הכי בעי ליה כמאן אזלא הא דעולא דבעי תרתי שהחזיק היינו חזקה והחזירו חברו היינו לין פה:

כרב יוסף אליבא דר׳ יוסי בר׳ יהודה. דבעי תרתי והוא הדין לרבה אליבא דר׳ יהודה אלא חדא מינייהו נקט וללישנא בתרא הכי פירושא כמאן אזלא הא דעולא דלא בעי למימר שביתתי במקום פלוני דקאמר אע״פ שמוחזר דמשמע לגמרי כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דאמר לא בעינן לומר (הג״ה ואהך לישנא ליכא למימר כרבה ואליבא דר׳ יהודה דבין רבה ובין רב יוסף תרוייהו סבירא להו דר׳ יהודה תרתי בעי. עד כאן):

אישתתא. שם אדם:

כי הוה אזיל. לביתיה ובתוך ד׳ אלפים הוה:

נחת דרגא. מעלה מן הכבש שהיה יורד מן העליה דהוה ליה החזיק בדרך:

בית הכא. לין פה:

51b All dapim 52b

Text: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · Rashi: Beis Seforim (JewishContent.org)