Eruvin Daf 23b — Talmud Bavli

כג ע"ב

Eruvin · 23b

עירובין · דף כג ע"ב

רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא!

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דָּבָר מוּעָט. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דָּבָר מוּעָט יֵשׁ עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלֹא נָתְנוּ חֲכָמִים בּוֹ שִׁיעוּר.

וְכַמָּה שִׁיעוּר סָאתַיִם? כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן.

מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים״. אָמְרָה תּוֹרָה: טוֹל חֲמִשִּׁים, וְסַבֵּב חֲמִשִּׁים.

פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב?! אָמַר אַבָּיֵי: הַעֲמֵד מִשְׁכָּן עַל שְׂפַת חֲמִשִּׁים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חֲמִשִּׁים אַמָּה לְפָנָיו וְעֶשְׂרִים אַמָּה לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה אׇרְכָּהּ כּוּ׳. וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה אׇרְכָּהּ יָתֵר עַל פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת — אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ!

אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין — [יָתֵר עַל] פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ תְּנַן. אִי הָכִי, הַיְינוּ רַבִּי יוֹסֵי?!

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רִיבּוּעָא דְּרִיבְּעוּהָ רַבָּנַן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּ׳. אִיתְּמַר, אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְרַב בִּיבִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא.

וְתַרְוַיְיהוּ לְקוּלָּא. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּאִיכָּא שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵּית דִּירָה. קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא.

וְאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא, הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין — לָא. קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

קַרְפֵּף שֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהוּקַּף לְדִירָה, נִזְרַע רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּגִינָּה, וְאָסוּר.

נָטַע רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר, וּמוּתָּר.

נִזְרַע רוּבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לָא אֲמַרַן אֶלָּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. אֲבָל בֵּית סָאתַיִם — מוּתָּר.

כְּמַאן? כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵירוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן, וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.

לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, כֵּיוָן דְּנִזְרַע רוּבּוֹ — הָוֵי הָהוּא מִעוּטָא

רש״י

דאמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף אבל אם היה כו׳ אלמא היכא דאיכא בית דירה אפי׳ טובא ובשלא הוקף לדירה בית סאתים כר״ע: איכא בינייהו דבר מועט.

שבית סאתים יתר על שבעים אמה ושיריים רבועים כדתני לקמן לתנא קמא שרי בבית סאתים שלימים ולר׳ עקיבא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ותו לא כדקא אמרי׳ בהדיא וכמה הן סאתים כחצר המשכן: דבר מועט.

לקמן מפרש לה: מנא הני מילי.

דמרבעינן ליה לחצר המשכן לשער בו איסור שבת: מאי בחמשים.

הא רוחב חמשים וארכו מאה דהכי כתיבי במדות הקלעים וכן לפאת צפון באורך קלעים מאה אורך ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה: אלא אמרה תורה טול חמשים.

שארכו יתר על רחבו וסבב חמשים הנותרים דהוו להו שבעים אמות וד׳ טפחים מרובעין כיצד עשה מהן חמש רצועות של עשר אמה רוחב וארכן חמשים השכב האחת למזרח והאחת למערב הרי רחבה שבעים וארכה חמשים עוד שים אחת לצפון ואחת לדרום הרי שבעים על שבעים אלא שהקרנות פגומין לכל קרן וקרן עשר על עשר מפני התוספת שהוספת טול מן החמשים ד׳ חתיכות של י׳ על י׳ ושים בד׳ קרנות ונתמלאו נשארה רצועה אחת של עשר על עשר אמות שהיא ששים טפחים על ששים טפחים ועשה אותן ל׳ רצועות של שני טפחים (הרי ל׳ רצועות אורך כל אחת ואחת עשר אמה) שכולן הן ג׳ מאות אמות תן ע׳ לכל רוח הרי שבעים וד׳ טפחים על שבעים וד׳ טפחים אלא שהקרנות פגומין טפחיים על טפחיים נשארו בידך עשרים אמה טול מהן שמונה טפחים ושים לקרנות ונתמלאו ונשארו בידך י״ח אמה וד׳ טפחים ברוחב טפחיים והיינו דבר מועט שאם באת לחלקו ולהקיף בהן אין מגיע התוספת לרוחב ב׳ שלישי אצבע דהא בעית למעבד מיניה רצועה של רפ״ג אמות וד׳ טפחים אורך להקיף ארבע הרוחות: פשטיה דקרא.

לענין משכן: במאי כתיב.

בחמשים דקרא מאי היא: העמד משכן על שפת.

שכלין שם החמשים של חצר משנכנסים לה בפתחה של מזרח: כדי שיהו חמשים אמה.

של חצר לפני המשכן: ועשרים לכל רוח.

שהמשכן ארכו ל׳ כדכתיב (שמות כו) עשרים קרשים ורוחב הקרש אמה וחצי ורחבו של משכן תופש עשר אמות כדכתיב ששה קרשים שהן תשע אמות ושני קרשים למקוצעות שהן ג׳ אמות רוחב והאמה מכאן והאמה מכאן לכסות עוביין של קרשים של צלע ארכו אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן להשלים ולמלא החלל לעשר וכשאתה מעמידו לסוף חמשים ובאמצע רחבה של חצר נשארו מהחמשים על חמשים של חצר עשרים אמות לשלש הרוחות אלא שעובי הקרשים ממעט מהן אמה לכל צד והכא חללה חשיב ועובי הכתלים בכלל העשרים של כל רוח ולפניו למזרחו לא היו קרשים אלא מסך והיינו וילון: ארכה יתר משנים ברחבה.

כחצר המשכן הוא דשרי ואע״ג דלא מרבעה והיינו אורך כשנים ברוחב אבל טפי משנים ברוחב לא מישתרי: היינו רבי יוסי.

דאמר ארכה אפילו פי שנים ברחבה: איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן.

ר״א סבר ארכה יותר משנים ברחבה אין מטלטלין ומיהו עיקרה ארכה פי שנים ברחבה כדכתיב ולית ליה ריבועא ומיהו אי מרבעא לא מיתסרא בהכי כדקתני אם היה ארכה יותר משנים ברחבה אין מטלטלין הא בציר מפי שנים מטלטלין ורבי יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחילה אורויי מורינן הכי ומיהו אפילו ארכה פי שנים ברחבה שריא ומדקאמר אפי׳ מכלל דמעיקרא לאו הכי הוא: הלכה כרבי יוסי.

דלא בעי מרובעת: והלכה כר׳ עקיבא.

דלא בעי מוקפת לדירה: ותרווייהו.

הנך שמעתתא דשמואל לקולא: הוה אמינא.

דשמואל דירה בעי כר״י בן בבא ובארכה יותר על רחבה כרבי יוסי סבר לה: אריך וקטין לא.

דהא ר״ע מרובע בעי: נזרע רובו.

בזרעונים ביטל דירתו דבזרעונים לא דיירי אינשי והוה ליה גינה ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע דבטיל ליה לגבי רובא אבל בנוטע אילנות לא ביטל דירתו דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד: אלא.

שיש באותו מקום זריעה יותר מבית סאתים דנעשה כרמלית דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרמלית היא ושאינו נזרע הוי חצר פרוצה במלואה לכרמלית לפיכך כולו אסור: אבל בית סאתים.

דבלאו דירה שרי באנפי נפשיה הכא נמי שרי ואף על גב דמקום זריעה הוי קרוי קרפף ושאינו נזרע הוי חצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהן אפילו הכי לא אסרי אהדדי הואיל ודחד גברא הוא ורבי שמעון היא דאמר רשות קרפף וחצר לא אסרי אהדדי אפילו היא של ב׳ בעלי בתים: כדתנן רבי שמעון אומר אחד חצרות ואחד קרפיפות ואחד גגות רשות אחד הן.

לטלטל מזה לזה לכלים ששבתו בתוכן ואפילו הן של בעלים הרבה אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר אסור להוציאן מחצר לקרפף או לגג דבית וקרפף שתי רשויות הן ואפילו דחד גברא:

23a All dapim 24a

Text: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · Rashi: Beis Seforim (JewishContent.org)