Eruvin · 20a
עירובין · דף כ ע"א
תְּרֵי גַוְונֵי אִילָן? הָכָא נָמֵי, תְּרֵי גַוְונֵי גָּדֵר.
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: חָצֵר שֶׁרֹאשָׁהּ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין — מַהוּ לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לְבֵין הַפַּסִּין, וּמִבֵּין הַפַּסִּין לְתוֹכָהּ? אֲמַר לֵיהּ: מוּתָּר.
שְׁתַּיִם, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר.
אָמַר רַב הוּנָא: שְׁתַּיִם אֲסוּרִין, וַאֲפִילּוּ עֵירְבוּ. גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ ״עֵירוּב מוֹעִיל לְבֵין הַפַּסִּין״. רָבָא אָמַר: עֵירְבוּ מוּתָּר.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ — חָצֵר שֶׁרֹאשָׁהּ אֶחָד נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין מוּתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכָהּ לְבֵין הַפַּסִּין וּמִבֵּין הַפַּסִּין לְתוֹכָהּ, אֲבָל שְׁתַּיִם אָסוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, אֲבָל עֵירְבוּ מוּתָּרִין.
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא?! אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: הָתָם דְּהָדְרָן וְעָרְבָן.
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: יָבְשׁוּ מַיִם בְּשַׁבָּת מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּלוּם נַעֲשֵׂית מְחִיצָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַיִם, מַיִם אֵין כָּאן מְחִיצָה אֵין כָּאן.
בָּעֵי רָבִין: יָבְשׁוּ מַיִם בְּשַׁבָּת וּבָאוּ בְּשַׁבָּת מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָבְשׁוּ בְּשַׁבָּת לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דִּבְעַי מִינֵּיהּ דְּמָר וּפְשֵׁיט לִי דַּאֲסִיר.
בָּאוּ נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לָךְ — דְּהָוֵה לֵיהּ מְחִיצָה הָעֲשׂוּיָה בְּשַׁבָּת, וְתַנְיָא: כׇּל מְחִיצָה הָעֲשׂוּיָה בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בִּרְצוֹן — שְׁמָהּ מְחִיצָה.
וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִזְרוֹק, אֲבָל לְטַלְטֵל — לֹא.
כִּי אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן — אַמֵּזִיד אִיתְּמַר.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַזּוֹרֵק לְבֵין פַּסֵּי הַבֵּירָאוֹת חַיָּיב. פְּשִׁיטָא, אִי לָאו מְחִיצָה הִיא — הֵיכִי מִשְׁתְּרֵי לֵיהּ לְמַלּאוֹת?!
לָא צְרִיכָא, דַּעֲבַד כְּעֵין פַּסֵּי בֵירָאוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְזָרַק לְתוֹכָהּ — חַיָּיב.
הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! אִי לָאו דִּבְעָלְמָא מְחִיצָה הִיא — גַּבֵּי בוֹר הֵיכִי מִשְׁתְּרֵי לֵיהּ לְטַלְטֹלֵי? לָא צְרִיכָא, אַף עַל גַּב דְּקָא בָּקְעִי בָּהּ רַבִּים.
וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן — דְּלָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא, הָא אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חֲדָא זִימְנָא!
דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן — יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: כָּאן הוֹדִיעֲךָ כֹּחָן שֶׁל מְחִיצּוֹת.
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא ׳כָּאן׳ — וְלָא סְבִירָא לֵיהּ. קָא מַשְׁמַע לַן ׳כָּאן׳ — וּסְבִירָא לֵיהּ.
וְלֵימָא הָא, וְלָא בָּעֵי הָךְ! חֲדָא מִכְּלַל חֲבֶירְתָּהּ אִיתְּמַר.
מוּתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה.