Eruvin · 10b
עירובין · דף י ע"ב
עוֹשֶׂה פַּס גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַעֲמִידוֹ לְאׇרְכּוֹ שֶׁל מָבוֹי.
אִי נָמֵי כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — מַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת וְעוֹשֶׂה פַּס שָׁלֹשׁ אַמּוֹת.
וְאַמַּאי? יַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה, וְיַרְחִיק שְׁתֵּי אַמּוֹת, וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה. שְׁמַע מִינַּהּ: עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת לָא הָוֵי עוֹמֵד!
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הָוֵי עוֹמֵד, וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאָתֵי אַוֵּירָא דְּהַאי גִּיסָא וְאַוֵּירָא דְּהַאי גִּיסָא וּמְבַטֵּל לֵיהּ.
וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וְיַרְחִיק אַמָּה, וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וְיַרְחִיק אַמָּה, וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה. שְׁמַע מִינַּהּ עוֹמֵד כְּפָרוּץ — אָסוּר!
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ — מוּתָּר, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָתֵא אַוֵּירָא דְּהַאי גִּיסָא וּדְהַאי גִּיסָא וּמְבַטֵּל לֵיהּ.
וְיַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה, וְיַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה.
אִין הָכִי נָמֵי, וְכוּלֵּי הַאי לָא אַטְרְחוּהּ רַבָּנַן.
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא שָׁבֵיק פִּיתְחָא רַבָּה, וְעָיֵיל בְּפִיתְחָא זוּטָא! אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה: חֲזָקָה אֵין אָדָם מַנִּיחַ פֶּתַח גָּדוֹל וְנִכְנָס בְּפֶתַח קָטָן.
וּמַאי שְׁנָא מִדְּרַבִּי אַמֵּי וּדְרַבֵּי אַסִּי?
הָתָם קָא מְמַעֵט בְּהִילּוּכָא. הָכָא לָא קָא מְמַעֵט בְּהִילּוּכָא.
תְּנַן הָתָם: עוֹר הָעַסְלָא וְחָלָל שֶׁלּוֹ — מִצְטָרְפִין בְּטֶפַח.
מַאי ״עוֹר הָעַסְלָא״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר כִּיסּוּי שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא.
וְכַמָּה? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אֶצְבָּעַיִים מִכָּאן, וְאֶצְבָּעַיִים מִכָּאן, וְאֶצְבָּעַיִים רֶיוַח בָּאֶמְצַע. כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה מִכָּאן, וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה מִכָּאן, וְאֶצְבַּע רֶיוַח בָּאֶמְצַע.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: מִי פְּלִיגִיתוּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, הָא — בְּרַבְרְבָתָא, הָא — בְּזוּטְרָתָא, וְלָא פְּלִיגִין.
אֲמַר לֵיהּ: לָאיֵי, פְּלִיגִיתוּ, וּבְעוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת פְּלִיגִיתוּ. לְדִידָךְ הָוֵי עוֹמֵד מִשְׁתֵּי רוּחוֹת, לְרָבִין מֵרוּחַ אַחַת — הָוֵי עוֹמֵד, מִשְׁתֵּי רוּחוֹת — לָא הָוֵי עוֹמֵד.
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָא פְּלִיגִיתוּ, לְרָבִין הָכִי אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵימַר: אֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ מִכָּאן, וְאֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ מִכָּאן, וְאֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ רֶיוַח בָּאֶמְצַע.
וְאֶלָּא מַאי — פְּלִיגִינַן? לְדִידִי, הָכִי אִיבְּעִי לִי לְמֵימַר: אֶצְבַּע וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים מִכָּאן, וְאֶצְבַּע וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים מִכָּאן, וְאֶצְבָּעַיִים וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים רֶיוַח בָּאֶמְצַע.
אֶלָּא אִי אִיכָּא לְמֵימַר דִּפְלִגִינַן — בִּפָרוּץ כְּעוֹמֵד פְּלִגִינַן.
אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב מֵעֶשֶׂר — אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. אַשְׁכְּחַן צוּרַת הַפֶּתַח דְּמַהְנְיָא בְּרַחְבּוֹ, וַאֲמַלְתְּרָא דְּמַהְנְיָא בְּגׇבְהוֹ.