Eruvin · 103a
עירובין · דף קג ע"א
אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמַר, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי.
אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא — רַבָּנַן, דְּתַנְיָא: בֶּן לֵוִי שֶׁנִּפְסְקָה לוֹ נִימָא בְּכִנּוֹר — קוֹשְׁרָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עוֹנְבָהּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הִיא אֵינָהּ מַשְׁמַעַת אֶת הַקּוֹל. אֶלָּא מְשַׁלְשֵׁל מִלְּמַטָּה וְכוֹרֵךְ מִלְּמַעְלָה, אוֹ מְשַׁלְשֵׁל מִלְּמַעְלָה וְכוֹרֵךְ מִלְּמַטָּה.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא רַבָּנַן, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בָּאֶמְצַע, כָּאן מִן הַצַּד.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בָּאֶמְצַע, מָר סָבַר: גָּזְרִינַן, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.
מַתְנִי׳ חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בִּמְדִינָה. וְאִם בִּכְלִי — כָּאן וְכָאן אָסוּר.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: הֶרְכֵּיבוֹ, וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ — אֵין דּוֹחִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דּוֹחִין!
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי (בֶּן) חֲנִינָא, חַד אָמַר: הָא וְהָא בְּלַחָה, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בַּיָּד, כָּאן — בִּכְלִי.
וְחַד אָמַר: הָא וְהָא בַּיָּד, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — בְּלַחָה, הָא — בִּיבֵישָׁה.
וּלְמַאן דְּאָמַר ״הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר ״הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵישָׁה״? אָמַר לָךְ: יְבֵישָׁה — אֲפִילּוּ בִּכְלִי נָמֵי שְׁרֵי, מַאי טַעְמָא? אִיפָּרוֹכֵי אִיפָּרְכָא.
וּלְמַאן דְּאָמַר ״הָא בְּלַחָה וְהָא בִּיבֵישָׁה״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר ״הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי״? אָמַר לָךְ: בִּכְלִי — הָא תְּנַן: אִם בִּכְלִי — כָּאן וְכָאן אָסוּר.
וְאִידָּךְ — הָא דְּקָתָנֵי הָתָם, מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי אִיפְּלוֹגֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן.
וְאִידָּךְ — דּוּמְיָא דְּהֶרְכֵּיבוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם קָתָנֵי, דְּרַבָּנַן.
וְאִידָּךְ: הֶרְכֵּיבוֹ דְּלָא כְּרַבִּי נָתָן, דְּאָמַר: הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא.
מֵתִיב רַב יוֹסֵף: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה — דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ, שֶׁמִּשּׁוּם שְׁבוּת — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת?
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא וְהָא בַּיָּד, וּשְׁבוּת מִקְדָּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ — הִתִּירוּ, שְׁבוּת דְּמִקְדָּשׁ בַּמְּדִינָה — לֹא הִתִּירוּ.
יְתֵיב אַבָּיֵי וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: הָיָה קוֹרֵא בַּסֵּפֶר עַל הָאִסְקוּפָּה, וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. וְהָא הָכָא דִּשְׁבוּת דְּמִקְדָּשׁ בַּמְּדִינָה הוּא, וְלָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא נָפֵיל וְאָתֵי לְאֵיתוֹיֵי!
וְלָא אוֹקֵימְנָא בְּאִסְקוּפָּה כַּרְמְלִית וּרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת לְפָנֶיהָ, דְּכֵיוָן דְּאִיגְדּוֹ בְּיָדוֹ — אֲפִילּוּ שְׁבוּת נָמֵי לֵיכָּא?!
אֵיתִיבֵיהּ: מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח לְתַנּוּר עִם חֲשֵׁיכָה. וְהָא הָכָא דִּשְׁבוּת דְּמִקְדָּשׁ בַּמְּדִינָה, וְלָא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יְחַתֶּה בַּגֶּחָלִים!
אִישְׁתִּיק. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר לִי רַב סָפְרָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא תְּשַׁנֵּי לֵיהּ: בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן.
וְאַבָּיֵי: ״כֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן״ — אָמְרִינַן, ״בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן״ — לָא אָמְרִינַן.
רָבָא אָמַר: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. וּמוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן.