Chullin · 102a
חולין · דף קב ע"א
לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר״. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר סָבְרִי: כֹּל שֶׁאַתָּה מְצוֶּּוה עַל דָּמוֹ אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו, וְהָנֵי טְמֵאִין נָמֵי, הוֹאִיל וְאַתָּה מְצוֶּּוה עַל דָּמָן אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָין.
וְרַבָּנַן סָבְרִי: ״לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר״, אֶלָּא בָּשָׂר לְחוֹדֵיהּ, כֹּל שֶׁבְּשָׂרוֹ מוּתָּר – אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו, וְכֹל שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ מוּתָּר – אִי אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו.
וְרַבִּי יְהוּדָה, לְמָה לֵיהּ קְרָא? לֵיתֵי אִיסּוּר אֵבֶר לֵיחוּל עַל אִיסּוּר טוּמְאָה, שֶׁכֵּן אִיסּוּרוֹ נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ!
אִין הָכִי נָמֵי, וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם״.
כֹּל שֶׁאַתָּה מְצוֶּּוה עַל דָּמוֹ – אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו, וְכֹל שֶׁאִי אַתָּה מְצוֶּּוה עַל דָּמוֹ – אִי אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּטְהוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר״, אֶלָּא בָּשָׂר לְחוֹדֵיהּ, כֹּל שֶׁבְּשָׂרוֹ מוּתָּר – אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו, וְכֹל שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ מוּתָּר – אֵין אַתָּה מְצוֶּּוה עַל אֵבָרָיו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד.
(סִימָן: שְׁמוּאֵל, שֵׁילָא, שִׁימִי).
אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף, וְאָמְרִי לַהּ רַבָּה בַּר שִׁימִי אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר?
אָמַר קְרָא ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ״.
אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: מַחְלוֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּבֶן נֹחַ – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּזְהָר עַל הַטְּמֵאִין כַּטְּהוֹרִין.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵבֶר מִן הַחַי – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלָיו עַל הַטְּמֵאִים כַּטְּהוֹרִים, וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מוּזְהָר אֶלָּא עַל הַטְּהוֹרִין בִּלְבַד.
אִיכָּא דְּאָמְרִי ״טְהוֹרָה״, וְרַבִּי מֵאִיר. אִיכָּא דְּאָמְרִי ״טְהוֹרִים״, וְרַבָּנַן.
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, אָכַל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנָּה אֵינוֹ סוֹפֵג אַרְבָּעִים, וְאֵין שְׁחִיטָה מְטַהַרְתָּהּ.
בְּמַאי? אִילֵימָא בְּיִשְׂרָאֵל – פְּשִׁיטָא דְּאֵין שְׁחִיטָה מְטַהַרְתָּהּ! אֶלָּא לָאו בִּבְנֵי נֹחַ, מִכְּלָל דְּאָסוּר.
רַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ רָמֵי רֵישָׁא אַסֵּיפָא, וּמְשַׁנֵּי: רֵישָׁא בְּיִשְׂרָאֵל, וְסֵיפָא בְּבֶן נֹחַ.
אָמַר רַב: אֵבֶר מִן הַחַי צָרִיךְ כְּזַיִת, מַאי טַעְמָא? אֲכִילָה כְּתִיבָה בֵּיהּ.
מֵתִיב רַב עַמְרָם: אָכַל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנָּה – אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וְאֵין שְׁחִיטָה מְטַהַרְתָּהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּעֵינַן כְּזַיִת – תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּקָאָכֵל כְּזַיִת.
כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן, בְּמַשֶּׁהוּ בָּשָׂר גִּידִין וַעֲצָמוֹת, הָכָא נָמֵי בְּמַשֶּׁהוּ בָּשָׂר גִּידִין וַעֲצָמוֹת.
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב: