הָתָם, ״הֵן חָסֵר הֵן יָתֵיר״ אֲמַר לֵיהּ, מִיהוּ רְבִיעַ לָא חֲשִׁיב; יָתֵר מֵרְבִיעַ – חֲשִׁיב,

דְּכֵיוָן דַּחֲזֵי לֵיהּ לְאִיצְטְרוֹפֵי בְּתִשְׁעַת קַבִּין, הָוְיָא לַהּ אַרְעָא חֲשִׁיבְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשָׁא; וְהָדְרָא.

תָּא שְׁמַע: הָאוֹנָאָה; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – נִקְנֶה מִקָּח, יוֹתֵר מִשְּׁתוּת – בָּטֵל מִקָּח. שְׁתוּת – קָנָה, וּמַחְזִיר אוֹנָאָה.

אַמַּאי? לַיהְדַּר עַד פָּחוֹת מִשְּׁתוּת! שְׁמַע מִינַּהּ, כׇּל הֵיכִי דְּבָעֵי לְאַהְדּוֹרֵי – כּוּלַּהּ מַהְדַּר!

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, מֵעִיקָּרָא שָׁוֶה בְּשָׁוֶה אֲמַר לֵיהּ, מִיהוּ, פָּחוֹת מִשְּׁתוּת לָא יְדִיעָה בְּמָנֶה, וּמָחֵיל אִינִישׁ; שְׁתוּת – יְדִיעָה, וְלָא מָחֵיל אִינִישׁ, יָתֵר מִשְּׁתוּת – מִקָּח טָעוּת הוּא, וּבָטֵל מִקָּח.

תָּא שְׁמַע: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לִיטַּע – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר בּוֹרִיּוֹת לְמֵאָה. יוֹתֵר מִכָּאן – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כׇּל יָתֵר מִכָּאן, כְּבָא לִיטַּע מִתְּחִלָּה דָּמֵי.

מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּאָמַר לֵיהּ: ״מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן״ סְתָם – קַשְׁיָא; אִי דְּאָמַר לֵיהּ: ״מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן״ – קַשְׁיָא.

אִי דְּאָמַר לֵיהּ: ״מַרְתֵּף זֶה״ – קַשְׁיָא, דְּתַנְיָא: ״מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – נוֹתֵן לוֹ יַיִן שֶׁכּוּלּוֹ יָפֶה. ״מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – נוֹתֵן לוֹ יַיִן הַנִּמְכָּר בַּחֲנוּת. ״מַרְתֵּף זֶה אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ חוֹמֶץ, הִגִּיעוֹ!

לְעוֹלָם דְּאָמַר לֵיהּ ״מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן״ – סְתָם, וְתָנֵי בְּרֵישָׁא דְבָרַיְיתָא: וּמְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה.

וּבִסְתָם מִי מְקַבֵּל?! וְהָא תָּאנֵי רַבִּי חִיָּיא: הַמּוֹכֵר חָבִית יַיִן לַחֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ יַיִן שֶׁכּוּלּוֹ יָפֶה! שָׁאנֵי חָבִית, דְּכוּלָּא חַד חַמְרָא הוּא.

וְהָא תָּנֵי רַב זְבִיד דְּבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: ״מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – נוֹתֵן לוֹ יַיִן שֶׁכּוּלּוֹ יָפֶה. ״מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – נוֹתֵן לוֹ יַיִן שֶׁכּוּלּוֹ יָפֶה, וּמְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה,