של לוקח קונה לו אם פסק דמים בכל מקום אפי׳ ברשות מוכר וכגון דאמר ליה בהדיא יקנה כליך כדאמר לקמן בשמעתין אבל בסתמא מיבעיא לן לקמן ולא אפשיטא: חוץ מרה״ר.
והוא הדין לחצר שאינה של שניהן כדמוכח לקמן בברייתא דד׳ מדות: כאן בסימטא.
הא דר״ל ור׳ יוחנן: כל מקום שיש לו רשות.
כגון סימטא וחצר השותפין ורשות מוכר וכגון דאמר ליה זיל קני כדלקמן דהיינו יש לו רשות: אין לו רשות.
כגון רה״ר לא: ה״ג בתוספתא ארבע מדות במוכרין עד שלא נתמלאה מדה למוכר משנתמלאה מדה ללוקח בד״א במדה שאינה של שניהן אבל אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה בד״א ברה״ר או בחצר שאינה של שניהן אבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו מוכר ה״ז קנה ברשות מוכר לא קנה עד שיגביה או עד שיוציא מרשות הבעלים ברשות זה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומן ופירוש ארבע מדות במוכרים לאו ד׳ רשויות קחשיב רה״ר רשות מוכר רשות לוקחר רשות המופקדין אצלו דהא רשות מוכר ורשות נפקד חדא הוא דהכא והכא שייךל מימר קבלה ושכירות מקום והוצאה והגבהה דהא תנן במתניתין גבי רשות מוכרש כירות מקום דקתני ואם היה פיקח שוכר את מקומו ואוקימנא ברשות בעליםו כיון דדינן שוה ליכא ד׳ מדות ומה הן ארבע מדות ד׳ חלוקין של דיניןש חלוקין זה מזה ואלו הן מדה שאינה של שניהן ברה״ר ובחצר שאינה של שניהןד אמרינן בה עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח הרי אחת מדה שלא חד מהן ראשון ראשון קנה הרי שתים רשות לוקח מיד כשקיבל מוכר קנה הרי ג׳ר שות מוכר ורשות נפקד דקמפרש בהן דין הגבהה והוצאה קבלה ושכירות הרי ד׳ו סמך מצאתי לי מדברי רבינו זקני מ״כ:
עד שלא נתמלאת המדה למוכר. שאם נשפך היין או השמן או אם הוקר למוכר ויכול לחזור בו דמוקי לה לקמיה במדה שהשאילו שניהן הלכך כל זמן שלא נתמלאת המדה הרי היא ברשות מוכר:
משנתמלאת הרי היא ברשות לוקח. לקחתה וליטול בה מקחו עד שיצניענו או יניחנו בכליו דלדעת כן השאילוה להם לזה למדידה ולזה להצניע את שלו וכל זמן שעוסק במדידה למלאות המדה הרי היא ברשותו דמודד דהיינו מוכר ואין הלוקח יכול לקנות בתוך כליו של מוכר כל זמן שלא משך או שלא הגביה משנתמלאת המדה ללוקח כדפרישית שעכשיו נעשית כליו של לוקח דלדעת כן נשאלה לו וס״ל להאי תנא דכליו של לוקח קונה ברה״ר כדמפרש ואזיל ודלא כרב ושמואל ומיהו בסימטא ובחצר של שניהן מוקי לה לקמיה דהתם קני כליו של לוקח:
במדה שאינה של כו׳. וכדפריש טעמא:
אבל אם היתה המדה של אחד מהם. או של לוקח או של מוכר:
ראשון ראשון. שנותנין לתוך המדה קנה בעל המדה שאם המדה של מוכר אע״פ שנתמלאת המדה הרי היא של מוכר ולא קנה לוקח ואע״פ שפסק הדמים לא קנה עד שימשוך דבכליו של מוכר ברה״ר אי נמי בסימטא לא קני לוקח דהא אפי׳ ברשות לוקח נמי אמרינן לקמן דלא קנה לוקח כל זמן שהפירות בכליו דמוכר עד שישפכם לקרקע ואם המדה של לוקח אף על גב דלא נתמלאת נמי ראשון ראשון קנה דדמי למשך אע״פ שלא מדד דקתני מתני׳ דקנה דכליו של לוקח קונה לו:
ברה״ר. וקשיא למ״ד חוץ מרה״ר:
ובחצר שאינה של שניהן. וכגון שלא נתן בעל חצר להם רשות למדוד שם דהיינו דומיא דרה״ר:
אבל. אם היו מודדין ברשות מוכר לא קנה לוקח אע״פ שהמדה שלו דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ואע״פ שפסק ומדד ומשך דמשיכה לא מהניא בי מוכר עד שיגביהה דהגבהה קונה בכל מקום או עד שיוציאנה מרשות של מוכר לרשות של לוקח או לסימטא או שצירף ידו למטה מג׳ ברה״ר סמוך לאיסקופת הבית וקיבלה כדאמרי׳ בכתובות (דף לא.) גבי היה מגרר ויוצא ולקמן בשמעתין (דף פו.) מייתי לה ומיהו לקמן מוקי לה במדה דמוכר בי מוכר ומדה דלוקח בי לוקח דבי מוכר שכיחי מאני דמוכר ובי לוקח שכיחי מאני דלוקח:
ברשות לוקח. שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח:
כיון שקיבל עליו מוכר. שנתרצה וא״ל כל תבואה זו קנויה לך בכך וכך כל סאה וסאה:
קנה לוקח. מיד אע״פ שלא מדד דקני ליה רשותו ואע״פ שהמדה של מוכר דהכלי בטל אצל הרשות ומיהו לקמיה מוקי לה במדה דלוקח ולא גרע ממשך ולא מדד דקתני מתני׳ דקנה:
המופקדין אצלו. שהפקיד שם מוכר פירותיו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו בביתו כדרך כל הנפקדים:
עד שיקבל עליו. נפקד במצות מפקיד לייחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות באשר הוא שם או שישכור והוא הדין נמי גבי רשות מוכר שייך קבלה ושכירות והכא נמי שייך הגבהה והוצאה אלא תנא אורחא דמילתא קתני דסתם מוכר כשמוכר רוצה הוא לפנות את ביתו הלכך קתני התם הגבהה והוצאה דאינו חפץ להשאיל ולא להשכיר רשותו וגבי נפקד שייך קבלה ושכירות דכי היכי שהיה נפקד של זה הראשון הכי נמי ישמור פקדונו של שני ורבותא תנא הכא קבלה ושכירות וכל שכן הגבהה והוצאה ולמאן דמוקי לקמן במאני דמוכר בי מוכר ומאני דלוקח בי לוקח איכא לאוקומי נמי במאני דמופקד בי מופקד והלכך לא קני לוקח בכליו דנפקד: