ומי מצית מוקמת ליה ר״ש כר״ע. ולמימר דבעין יפה מקדיש:
ג׳ אילנות. חשיבי שדה האילן והקדיש קרקע עמהן כל הצריך ליניקתם ובנטיעות מיירי דאילו באילנות זקנים אמרו בלא יחפור דבית סאה צריך לשלשה:
ממטע י׳ לבית סאה. דהיינו מאתן וחמשין לכל חד כדאמרן בלא יחפור (לעיל דף כו:) ואע״ג דלגבי מוכר שלשה אילנות אמרינן שיעורא לקמן בהמוכר את הספינה (דף פב:) והוא שנטועין מד׳ אמות ועד ט״ז התם בדעת מוכר תליא מילתא וזהו דעתו להקנות לו הצריך לו ללקיטת פירותיו ביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו כדאמרי׳ התם אבל הכא ביניקה תליא מילתא:
ואת האילנות. קטנים שביניהן:
וכשהוא פודה. אינו צריך לפדות האילנות בשוייהן והקרקע כפי חשבון הכתוב בפרשה (ויקרא כז) ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה׳ והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אלא הכל פודה ביחד לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בנ׳ שקל כסף דהיינו לבית כור סלע ופונדיון לשנה שזהו חשבון נ׳ שקל כסף למ״ט שני יובל אלא שיש פונדיון יותר בשביל הכרע כדמפרש בערכין דהסלע לא הוי אלא מ״ח פונדיונין:
פודה בית זרע כו׳. דכתיב בקרא ואם משדה אחוזתו וגו׳ ואילנות בכלל שדה כדנפקא לעיל (דף סט:) מויקם שדה עפרון:
פחות מיכן. חשיב יער וסופו ליתלש :
או יותר מיכן. אין הקרקע צריך להן והוי כמקדיש אילן אחד שאינו מקדיש קרקע וכי האי גוונא נמי תניא גבי מוכר ג׳ אילנות בפרק המוכר את הספינה:
בזה אחר זה. לא היה דעתו להקדיש קרקע:
פודן בשוייהן. כדין כל הקדש שלא נאמר חשבון חמשים שקל כסף אלא במקדיש שדה אחוזה אבל באילן בלא קרקע לא נאמר:
ה״ג ולא עוד אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע כו׳. לא מיבעיא היכא דהקדיש את האילנות בזה אחר זה ושוב לא הקדיש את הקרקע דפודן בשוייהן אלא אפילו חזר והקדיש את הקרקע אחר שהקדיש האילנות בזה אחר זה שאינו פודם עם הקרקע דהא מעיקרא קדשו לדמיהן וכשהקדיש שוב את הקרקע צריך לפדות גם את הקרקע סלע ופונדיון לשנה לבד פדיון האילנות בשוייהן דשני הקדשות הן זה הוקדש לדמיו וזה לפי חשבון חמשים ואין לנו להפסיד הקדש דמי האילנות דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומשעה שהוקדשו ראויין לפדות בדמיהן בלא קרקע:
מני. הך ברייתא דקתני פודן בשוייהן דמשמע דאפילו מקום האילנות לא הקדיש אלא בעין רעה הקדיש אילנות בלא קרקע היכא דלא הקדיש ג׳ ביחד:
אילימא ר״ע האמר בעין יפה מוכר. וסבירא ליה דמוכר שני אילנות יש לו קרקע ללוקח דלית ליה מתני׳ דהמוכר את הספינה דהלוקח שני אילנות בתוך של חבירו אין לו קרקע אלא רבנן היא כדפרישית לעיל וכל שכן לר״ע מקדיש ב׳ אילנות או ג׳ בזה אחר זה דיש לו מיהא להקדש מקום האילנות ויפדו אגב קרקע לפי חשבון בית זרע חומר שעורים:
ואי רבנן. דפליגי עליה דר״ע היא האמרי מוכר בעין רעה מוכר:
אבל מקדיש כו׳. כדקתני סיפא בד״א במוכר כו׳:
אלא פשיטא ר״ש היא. דשמעינן ליה במתני׳ דמשוי דין מוכר כמקדיש שלא הקדיש בור ודות וגת ושובך בכלל שדה ואשמועינן הכא דס״ל נמי דמכל וכל הוי מקדיש בעין רעה דהיכא דמקדיש אילן לא הקדיש מקומו:
ור״ש אליבא דמאן. מרבותיו שהרי מתלמידי ר״ע היה כדאמרינן (יבמות דף סב ע״ש) עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו׳:
אלא פשיטא אליבא דרבנן דר״ע היא. והאי בד״א במוכר כו׳ רבנן דר״ש קאמרי ליה אבל לר״ש כי היכי דפליגי רבנן ור״ע במוכר פליגי נמי במקדיש וקסבר ר״ש דין גבוה לרבנן דר״ע כדין הדיוט :
אף מקדיש נמי בעין רעה מקדיש. אלמא לא מצית לתרוצי לעיל ר״ש אליבא דר״ע והדרן קושיין קמייתא לדוכתה דשמעינן ליה לר״ש דהמקדיש את השדה הקדיש חרוב משום יניקת שדה הקדש דלא שייר ארעא לעצמו לצורך החרוב אלא בעין יפה הקדיש וה״ה למוכר דשייר אילנות לפניו וקשיא לרב הונא ומיהו לר״ש נמי קשיא דידיה אדידיה כדפריך לקמן דלעיל אמר עין יפה גבי הקדש והכא אית ליה עין רעה אך שיטת הגמרא עתה להקשות לרב הונא ומתכוין להעמיד קושיא ראשונה שתירץ רב הונא ואר״ש כר״ע ואנו העמדנו דלית ליה הא דר״ע ותיהדר קושיא לדוכתה ומשייר ארעא לא גרס דמשמע שמתכוין הגמרא להקשות דר״ש אדר״ש דהכא שמעינן ליה עין רעה והלכך משייר ארעא גבי מקדיש קרקע ושייר אילנות לפניו ולעיל שמעינן דלא שייר כדדייקינן מדקאמר הואיל ויונקין כו׳ דא״כ מאי האי דקאמר תו ואלא קשיא כו׳ אלא לרב הונא מקשינן כדפרישית