בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. כַּמָּה הָווּ לְהוּ – תְּרֵי אַלְפֵי וַחֲמֵשׁ מְאָה גַּרְמִידֵי; לְכׇל חַד כַּמָּה מָטֵי לֵיהּ – תַּמְנֵי מְאָה וּתְלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא; אַכַּתִּי נְפִישִׁי לֵיהּ דְּעוּלָּא! לָא דָּק.

אֵימוֹר דְּאָמְרִינַן לָא דָּק – לְחוּמְרָא; לְקוּלָּא – לָא דָּק מִי אָמְרִינַן?!

מִי סָבְרַתְּ בְּרִיבּוּעָא קָא אָמְרִינַן?! בְּעִיגּוּלָא קָא אָמְרִינַן!

מִכְּדֵי כַּמָּה מְרוּבָּע יוֹתֵר עַל הָעִיגּוּל – רְבִיעַ; פָּשׁוּ לְהוּ שְׁבַע מְאָה וְשִׁתִּין וּתְמָנְיָא; אַכַּתִּי פָּשׁ לֵיהּ פַּלְגָא דְאַמְּתָא! הַיְינוּ דְּלָא דָּק – וּלְחוּמְרָא לָא דָּק.

תָּא שְׁמַע: הַקּוֹנֶה אִילָן וְקַרְקָעוֹ – מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַאי, לָאו כׇּל שֶׁהוּא? לֹא; שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.

תָּא שְׁמַע: קָנָה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. הָא שְׁלֹשָׁה – מֵבִיא וְקוֹרֵא; מַאי, לָאו כׇּל שֶׁהוּא? לָא; הָכָא נָמֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.

תָּא שְׁמַע, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – חַיָּיב בַּפֵּאָה וּבַבִּכּוּרִים, וְכוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל,