רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה – אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לֹא יִפָּרַע מֵהֶן.

אָמַר רַבָּה בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵנוּ – הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ; חוּץ מֵעָרֵב, וְצַיְדָן, וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה.

אָמַר רַב הוּנָא: ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי עָרֵב״; ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״; ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי חַיָּיב״; ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן״ – כּוּלָּן לְשׁוֹן עַרְבוּת הֵן.

״תֵּן לוֹ וַאֲנִי קַבְּלָן״; ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי פּוֹרֵעַ״; ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי חַיָּיב״; ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי נוֹתֵן״ – כּוּלָּן לְשׁוֹן קַבְּלָנוּת הֵן.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי קַבְּלָן״; ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי עָרֵב״ – מַאי?

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְשׁוֹן עַרְבוּת – עַרְבוּת, לְשׁוֹן קַבְּלָנוּת – קַבְּלָנוּת.

רַב חִסְדָּא אָמַר: כּוּלָּן לְשׁוֹן קַבְּלָנוּת הֵן, בַּר מֵ״הַלְוֵהוּ וַאֲנִי עָרֵב״.

רָבָא אָמַר: כּוּלָּן לְשׁוֹן עַרְבוּת הֵן, בַּר מִ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי נוֹתֵן״.

אֲמַר לֵיהּ מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי, הָכִי אָמַר אַבָּא: ״תֵּן לוֹ וַאֲנִי נוֹתֵן״ – אֵין לַמַּלְוֶה עַל הַלֹּוֶה כְּלוּם.

וְלָא הִיא; לָא מִיפְּטַר לֹוֶה מִינֵּיהּ דְּמַלְוֶה, עַד שֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן בַּיָּד.

הָהוּא דַּיָּינָא דְּאַחֲתֵיהּ לְמַלְוֶה לְנִכְסֵי [דְלֹוֶה] מִקַּמֵּי דְּלִתְבְּעֵיהּ לְלֹוֶה, סַלְּקֵיהּ רַב חָנִין בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא.

אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא, אִי לָאו רַב חָנִין בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא! קָסָבַר: נִכְסֵיהּ דְּבַר אִינִישׁ – אִינּוּן מְעָרְבִין יָתֵיהּ; וּתְנַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרֵב – לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב, וְקַיְימָא לַן: לֹא יִתְבַּע עָרֵב תְּחִלָּה.

הָהוּא עָרְבָא דְּיַתְמֵי, דְּפַרְעֵיהּ לְמַלְוֶה מִקַּמֵּי דְּלוֹדְעִינְהוּ לְיַתְמֵי;

אָמַר רַב פָּפָּא: פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה, וְיַתְמֵי לָאו בְּנֵי מֶיעְבַּד מִצְוָה נִינְהוּ.

וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אֵימַר צְרָרֵי אַתְפְּסֵיהּ.