אנו רואין שהוא מת ובתר השתא אזלינן והעמדנו על חזקת מיתתו ויש לנו לומר שמתוך אותו חולי מת וקנה המקבל מתנה: א״ל אביי.
מאן לימא לך דמההוא חולי איפטר לבית עולמיה והלא רוב חולים לחיים וחזר בו ואחרי כן חלה ומת: השתא ומה ספינות.
הטובעות בים שרובן ליאבד ואפ״ה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כדתנן בפ׳ כל הגט (גיטין ד׳ כח:) אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים בת כהן לישראל בת ישראל לכהן שתיהן אין אוכלות בתרומה: חולים שרוב חולים לחיים.
כדתנן (גיטין שם.) המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים לא כל שכן דנימא עמד וחזר בו ומיהו (רבא) [רבה] לא הדר ביה וקי״ל כוותיה דשמעתיה כרבי נתן אזלא דקי״ל כוותיה כדאמרי׳ בעלמא (ב״מ ד׳ קיז:) ר׳ נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא: מי מוציא מיד מי.
מתנה שאין כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון מתנת שכיב מרע כי מתני׳ זה אומר בריא הייתי וזה אומר שכיב מרע הייתי: הוא מוציא מידיהן.
ונותן עומד בנכסיו וזוכה בהן דהעמד נכסים על חזקתן ויד בעל השטר שבא לתבוע נכסיו של זה על התחתונה דלא אזלינן בתר השתא כדאביי דרוב חולים לחיים דאיכא למימר דהדר ביה: והם אין מוציאין מידו.
אא״כ מביאין ראיה בעדים שבריא היה: אם בריא הוא.
בשעת העמדה בדין עליו וכו׳ דאזלינן בתר השתא: אמר ר״א ולענין טומאה.
דקי״ל ספק טומאה ברה״י ספיקו טמא וברה״ר ספיקו טהור וקי״ל נמי דבקעה בימות החמה רשות הרבים לטומאה ובימות הגשמים רשות היחיד לטומאה כדתנן כו׳: כמחלוקת.
כי היכי דנחלקו ר׳ יעקב ור׳ נתן במתנה סתם אי אזלינן בתר השתא או בתר חזקת נכסים הכי נמי אפליגו גבי טומאה שאם בא אדם לב״ד ונשאל על שנכנס לבקעה ואין יודע מתי נכנס אי בימות החמה וטהור אי בימות הגשמים וטמא חזינן אם עתה כשנשאל ימות החמה הן טהור הוא דאזלינן בתר השתא לר׳ נתן ואם ימות הגשמים הוא טמא דבתר השתא אזלינן ולרבי יעקב דאזיל בתר חזקה העמד טהור על חזקתו וטהור עד שיבאו עדים ויעידו שבימות הגשמים נכנס: דתנן בקעה כו׳.
מסוייגת בגדר סביב ורה״י היא לשבת ואפי׳ היא קרפף יותר מבית סאתים לזרוק בתוכו מרה״ר חייב ולטלטל אסור: רה״ר לטומאה.
דלאו מקום סתירה הוא אבל בימות הגשמים שיש שם זרעים אין נכנסים לתוכה והוי מקום סתירה וספק טומאה טמא: אמר רבא לא שנו כו׳.
מילתא באפי נפשה היא והמפרש דמילתיה דר״א אדרבא קאי אינו אלא טועה דרבא בתרא הוא וא״צ לדחוק מילתיה דרבי אלעזר ולהעמידה על פירוש רבא: לא שנו.
דבקעה בימות החמה רה״ר לטומאה: אלא שלא עברו.
על בקעה זו ימות הגשמים משגדרוה אבל עברו עליה ימות הגשמים תו לא פקע מינה שם רה״י אפילו משיגיעו ימות החמה ותיהוי לעולם רה״י לכאן ולכאן וסברא מעלייתא היא או חומרא דרבנן הוא ור״ח פירש דרבא פליג אדר׳ אלעזר והכי כתב ורבא חולק על רבי אלעזר ופי׳ נמי לא שנו דבקעה כו׳ אלא בזמן שלא עברו על זו הטומאה שהיתה עתה בבקעה ימות הגשמים אבל עברו על זו הטומאה ימות הגשמים רה״י היא לכאן ולכאן: