בכותל שארכו ח׳ ד׳ אמות לרוחב הד׳ כוכין וג׳ אמות לשלשה אוירות שביניהן ושני חצאי אמה לשני הזויות של אותו הכותל הרי ח׳ אמות: אחד מימין הפתח כו׳.
בגמרא מפרש היכי קיימי: ועושה חצר כו׳.
בין המוכר מקום לחבירו לעשות קבר בין המקבל לעשות לחבירו קבר צריך לעשות חצר למעלה על פי המערה מקום פנוי ו׳ על ו׳: כמלא המטה וקובריה.
כלומר נושאי המטה: ופותח לתוכה שתי מערות.
הך מערה דלעיל ועוד מערה אחרת כנגדה דהוו להו ב׳ מערות בין הכל לחצר ובכל אחת יש בה ח׳ כוכין ועכשיו יוכלו נושאי המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין שאין שם מערה לחצר ולא יהו דורסין על גבי המערות וליכא לפרושי ופותח לתוכה שתי מערות בר מהך דלעיל דהוו להו ג׳ דהא פרכינן בגמ׳ דאי לא תימא הכי ד׳ מערות לר״ש היכי עביד להו כו׳ ואי איתא הכי נמי הוה מצי לאקשויי ההיא קושיא עצמה בג׳ מערות לרבנן והא דתנא לעיל מערה ואח״כ חצר ואחר כך מערה שניה שכנגדה דהיכי ליתני עושה חצר ופותח לתוכה ב׳ מערות והלא אין קרוי חצר עד שיעשה תחלה המערה שהחצר לפניה דאין קרוי חצר אלא דבר שהוא כניסת בית או כניסת מערה: ופותח לתוכה.
שהמוכר או המקבל צריך לתת מקום ולעשות שתי מערות שכל זה תורת קבר הוא: מערה דרבנן כזה:
ר׳ שמעון אומר ארבע. מערות צריך לעשות מארבע רוחות החצר ובכל מערה י״ג כוכין כזה:
הכל לפי הסלע. אכוכין קאי שאם הקרקע חזק א״צ הפרש אמה בין כוך לכוך לכותל ועושה יותר מי״ג כוכין ואם סלע הבא בידים ירחיק יותר מאמה זה מזה ולא יעשה יותר מד׳ או ה׳ כוכין במערה ומי שמקבל לעשות קבר לחבירו אין חושבין לכוכין אלא לפי חוזק הקרקע ירבה או ימעט כוכין ונראה בעיני דאמערות נמי קאי דהכל לפי הסלע יעשה מערות הרבה מכל צד ולשון התוספתא (פ״ו) מוכיח דקא תני ופותח לתוכה שתי מערות ר״ש אומר ד׳ לד׳ רוחותיה ר׳ יהודה אומר בסלע הבא בידו פותח את שתיהן מרוח אחת אמרו לו אי אפשר לר״ש נושאי המטה עוברין על גבי המערות:
גמ׳ ה״ג בפי׳ ר״ח הני תרי להיכא שדי להו אי לבראי הא קמיתדשי ותו התנן חצר הקבר העומד בתוכו טהור. והכי פירושו הני תרי כוכי דר״ש דקתני אחד משמאל הפתח ואחד מימינו לאיזה צד ממשיך ארכו והיאך חופרין ד׳ אמות של ארכן אם בכותל המערה שתחת החצר חופרין אותו אחד מימין הפתח ואחד משמאל ותופסין הכוכין תחת קרקע החצר ד׳ אמות:
הא קמיתדשי. ברגלי נושאי המטה וקובריה שמושיבים שם המטה ומשתהין שם הרבה ולא דמי לדריסת נושאי המטה שדורסין על גבי המערות המוקפות מכל צד כשמביאין את המטה לחצר דהתם בשביל הילוך לפי שעה לא קפיד ר״ש:
ותו. דאם תמצי לומר דלדוושא לא חייש התנן בהדיא דהנכנס לחצר הקבר בשידה תיבה ומגדל ולא נטמא במה שעבר על גבי המערות לר״ש ועכשיו עומד בחצר הקבר טהור דאין כאן כוך ואם איתא הרי נטמא באהל שמאהיל על גבי הכוכין שתחת החצר ובספריהם שלנו כתוב אי לגואי בתוך המערה שחופר קבר ד׳ אמות בקרקע המערה הא קא מיתדשי כשרוצה לקבור בכוכי הכותל הסמוך לו ולא נהירא דאין זה דומה לשאר הכוכין ולא אסיק אדעתיה לאקשויי שיהא כוך זה משונה מן שאר הכוכין להיות תחת שולי המערה אלא בכותל הוא כשאר כוכין והלכך פריך אי לבראי הא קא מיתדשי:
דעביד לה כמין נגר. מנעול של פתח זקוף שיורד מלמעלה למטה כן עשה שני כוכין משני צידי הפתח זקופין כמין בור עמוקין ד׳ אמות ורחבין ו׳ על ו׳ ונתן המתים זקופין ובסמוך לכותל החצר עשאן דמשום ההוא פורתא לא מיתדשי שאין מתקרבין כל כך אחורי הפתח: