בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלשים וארבע שנים ובטלה ותפשוה בני יון ומלכו מאה ושמונים הרי מאתים וי״ד ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים ומלכו ק״ג והורדוס אחריהם ק״ג הרי ד׳ מאות וכ׳ שנה שהיה בית שני בישובו: מכאן ואילך.
ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלה מלכותן: צא וחשוב.
והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שטר חוב או שום מעשה המאורע ימנה לחורבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית אלמא מאתן ושית קודם חורבן הבית פשטה דהא אמרן לעיל דרומיים וישראל נטלו יחד המלכות מיונים וקתני הכא דישראל מלכו קודם חורבן מאתן ושית: אמטו להכי לא חשיב להו.
ר׳ ישמעאל לעיל בהדי הנך דפשטה על ישראל דהא בהנהו לא שלטה עליהן דשותפי הוו: אמר רב פפא אי טעי האי תנא.
דתנייה להך מתני׳ דצא וחשוב אחר חורבן: ולא ידע.
במנין שנים שאחר חורבן הבית כמה שנים טעה בשנה שהוא עומד בה לא ידע אי שנת כ׳ היא על המאות או שנת כ״א או שתים: פרטי כמה הוו.
אין אדם טועה במאות אלא טועה בשנה או בשתים דהיינו פרטי דמאות ואלפים הוו כללי: נשייליה לספרא כמה.
לסופר הכותב גטין ושטרות שהוא מונה למלכות יון כדאמר לקמן (דף י.) בגולה אין מונין אלא למלכות יון ואין מונין לתחלת מלכותן שהיו שש שנים מקוטעות שלא מלכו אלא בעילם ומשש שנים ואילך פשטה מלכותן ומשם והלאה מונין להן כדאמר לקמן נישייליה האי תנא לספרא כמה פרט השנים יש לו על הכלל שלו: ונטפי עלייהו.
תנא עשרין שנין אם יש לו לסופר פרט ט״ו על כללו למנין יונים יש לו לתנא ל״ה פרט על כללו למנין שני חורבן: לחומריה.
קשר כלומר סכום חשבונו ימצא כהוגן שהרי מנין הסופר מתחיל ש״פ שנים קודם החורבן כדתניא לעיל דיון נטלו מלכות לסוף ל״ד לבנין הבית הוסף עליהם שש שנים שאין מונין להן הרי תחלת מניינם לסוף מ׳ לבניינו דהיינו ש״פ קודם חורבן נמצא כשהתחיל תנא למנות לחורבן ומנה כבר כ׳ שנה נשלם כלל הסופר להיות ד׳ מאות וכשהיה לסופר אחת פרט הי׳ ליה לתנא כ׳ ואחת כשהיה לסופר עשר שנים פרט היה לו לתנא ל׳ כשהגיע הסופר לת״ק ואחת יש לו לתנא קכ״א דהוי פרטי כ״א וה״ה דמצי למיתני נבצר מנייהו תמנן ואידי ואידי חד חושבנא ודרך קצרה נקט למלתיה: ואי טעי ספרא.
בפרטא דידיה נשייליה לתנא כמה פרטא דיליה ונבצר מינייהו עשרין וטעמא כדפרישית ואם יהיו לו לתנא מאתים ול׳ יהיו לו לסופר שש מאות ועשר ואם יש לתנא מאתים ועשר יהיו לו לסופר חמש מאות ותשעים וה״ה דמצי למיתני ניטפי עלייהו תמנן אלא משום דרך קצרה נקט ועוד דבעי לאוקומי בצירותא אספרא ותוספתא אתנא משום סימנא דספרא בצירא ותנא תוספאה: וסימנך.
שלא תתחלף הי מבצר והי מטפי: ספרא בצירא.
מדקדק בתיבות וכותבן במסורה בחסרון אותיות: תנא תוספאה.
תני תוספתא: ששת אלפים שנים.
נגזר על העולם להתקיים כמנין ימי השבוע וביום השביעי שבת ובשבעת אלפים נוח לעולם: שני אלפים.
ראשונים נגזר עליו להיות תוהו בלא תורה: ושני אלפים תורה.
בלא ימות המשיח: ושני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו.
משני אלפים אחרונים מה שיצאו ומשיח לא בא: אי נימא ממתן תורה ועד עכשיו.
עד גמר ארבעת אלפים לבריאת עולם כדקאמרת ליכא ב׳ אלפים: דכי מעיינת בהו.
בשני קמאי דתוהו קודם מתן תורה תרי אלפים ופרטי מאלף ג׳ תמ״ח שנים משכחת בהו: הכי גרסינן דכי מעיינת בהו בשני דקודם מתן תורה כו׳.
ולא גרסינן ועוד דכי מעיינת כו׳ ופירושם כדפרישית צא וחשוב שנות דור ודור שחי כל אחד קודם שנולד בנו דשנים שאחרי כן אתה נותן לבן ותמצא מאדם עד שנולד נח תתרנ״ו שנים ונח חי תק״ב שנים קודם שנולד שם דכתיב (בראשית ה) ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו׳ כשנולד בנו הראשון היה בן ת״ק שנים ויפת הוא הגדול מחם שנה וחם גדול משם שנה הרי תק״ב שנים לנח כשנולד שם כדכתיב (שם יא) [שם] בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול ואם שם לת״ק שנים דנח אתייליד כי מטו שנתים אחר המבול הוה ליה בר ק״ב דהא כתיב (שם ז) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה חשוב תק״ב דנח ומאה דשם עד ארפכשד והוסף על נ״ו של פרט הרי תרנ״ח וארפכשד הוליד את שלח בל״ה הרי תרצ״ג ומשלח עד עבר ל׳ הרי תשכ״ג ומעבר עד פלג ל״ד הרי תשנ״ז ומפלג עד רעו ל׳ הרי תשפ״ז ומרעו לשרוג ל״ב הרי תתי״ט ומשרוג לנחור ל׳ הרי תתמ״ט ומנחור לתרח כ״ט הרי תתע״ח ומתרח לאברהם ע׳ הרי תתקמ״ח על אלף ומאברהם עד יצחק ק׳ הרי אלפים ומ״ח ומיצחק עד מתן תורה ת׳ שנים כיצד ס׳ עד שנולד יעקב וברדתו למצרים כתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי ק״צ משנולד יצחק וישראל היו במצרים רד״ו הרי ד׳ מאות ומ״ח שנים על אלפים לבריאת עולם נמצא ממתן תורה עד ד׳ אלפים לבריאתו של עולם אלף וחמש מאות וחמשים ושתים: אלא מן ואת הנפש וגו׳.
ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא: וגמירי דההיא שעתא הוה אברהם בר נ״ב.
הוסיפם על אלף ותתקמ״ח שהיו בידך כשנולד אברהם הרי אלפים תוהו: דכמה בצירן.
לך השתא דתורה דתני תנא: תמ״ח שנים.
היו בצירן לך: כי מעיינת מואת הנפש אשר עשו עד מתן תורה.
הכי הוו הוסף אותן על מנין מתן תורה ונמצא אלפים מכוונין מואת הנפש אשר עשו וגו׳ עד גמר ד׳ אלפים לבריאת עולם והוא קע״ב שנים לאחר חורבן כיצד הרי מנית עד יציאת מצרים תמ״ח על עודף אלפים וכתיב (מ״א ו) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל עד ויבן שלמה את הבית הרי תתקכ״ח על אלפים כשנבנה הבית וימי בית ראשון ד׳ מאות ועשר הרי שלשה אלפים ושל״ח שנים וגלות בבל ע׳ שנים הרי ת״ח וימי בית שני ת״ך הרי תתכ״ח נמצא קע״ב חסרין מד׳ אלפים והכי תני בסדר עולם: אי טעי תנא.
דתני ובעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו ורוצה למנות כמה יצאו מימות המשיח וטועה בשנה או בשתים או יותר דלא ידע פרטי על כלל המאות כמה הוו דאין אדם טועה במאות לפיכך לא הוצרך רב פפא לתת סימן בטעותא דכללי: לישייליה לספרא.
המונה למלכות יון כמה פרטי הוא כותב על כללא דידיה: ונטפיה.
תנא בפרטא דידיה על פרטא דספרא: מ״ח שנה.
שהרי מנין התנא מתחיל לאחר קע״ב שנים לחורבן הבית ששלמו שני אלפים תורה ומנין הסופר מתחיל ש״פ שנים קודם חורבן הבית הרי מנין הסופר קודם לתנא תקנ״ב שנים וכשמונה התנא ארבעים ושמונה שנה נשלמו כללו של סופר לשש מאות והתחיל פרטו מכאן ואילך כשהיה לו שנה פרט היו לו לתנא מ״ט כשהיו י׳ שנים פרט היו לו לתנא נ״ח וה״ה דמצי למימר ונבציר מינייהו נ׳ ושנים שנה שהי׳ לו לסופר קודם שהתחיל תנא למנות אלא משום דאנח סימנא מ״ח עיר ועוד דבעי לאוקומי בצירותא אספרא משום סימנא דספרא בצירא תנא תוספאה: תנא תוספאה.
קורא מקרא שלם בתוספת אותיות. לישנא אחרינא קרי תוספאה וזה נראה עיקר דלענין קריאה דקרא לא שייך תנא כלל אלא קרא: