כז אדר שני.
שבת-פרשת החדש (תש״ג)
מברכים ר״ח ניסן. אמירת כל התהלים בהשכמה. יום התוועדות.
הפטורה: כה אמר - עולת תמיד.
שיעורים: חומש: שמיני, שביעי עם פירש״י.
תהלים: קכ-קלד.
תניא: פרק לט. ומפני - '104' מצוה עצמה.
משיחת אאמו״ר [הרש״ב]: חטא בני אהרן היה "בקרבתם לפני ה׳ וימותו", רצוא בלי שוב.
האמת היא שכאשר "נגשים לפני ה׳" צריך להיות בבחינת "תטהרו" - נקי וזך. שיהיה ברור ביותר, ובצורה שינתן לכך ביטוי במעשה בפועל: 'כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר׳, ורצוא בלי שוב היא מיתה. ועל זה בה צווי ה׳ אל משה (ויקרא טז,ב) שיאמר לאהרן - אותיות נראה, ובכוחות הנפש ["ראיה"] הוא השכלה - לאמר: בשביל לבא אל הקדש גם מבית לפרוכת, שהוא לפני הצמצום, יש לדעת ש״על הארן" - אותיות נראה, השכלה - נמצאת "כפורת", הסתרה מכוונת, הוא "פני הכפורת" - אשר על כך האזהרה: "ולא ימות" - לא להסתפק ב׳רצוא׳ בלבד, "כי בענן אראה על הכפורת" - תכליתו של הצמצום הראשון הוא הגילוי, כשהמבוא [=ההכנה] לזה הוא [בחינת] ה״ואל" - ביטול עצמי; לקיים מה שהחסידות מדריכה, ולא מה שהשכל מדריך. או אז - "יבא אל הקודש".