יב אדר א
יום רביעי (תש״ג)
שיעורים: חומש: תצוה, רביעי עם פירש״י.
תהלים: סו-סח.
תניא: וא״כ הוא - '72' ספי״ג.
כתיב: "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו". יש לך אנשים שהם גדולי השם בחכמתם או בעשרם, אבל 'מתן אדם׳ - כשהאדם נותן את ה׳אדם׳ שלו באיזה התעסקות בהחזקת הדת, הנה לא זו בלבד כי 'ירחיב לו׳, אלא עוד זאת כי 'לפני גדולים ינחנו׳.
יב אדר שני
יום שישי (תש״ג)
שיעורים: חומש: ויקרא, ששי עם פירש״י.
תהלים: סו-סח.
תניא: פרק לז. והנה - בעבירה ח״ו.
התחלת פרשת הקרבנות היא: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳", צריך היה להיות כתוב "אדם מכם כי יקריב גו׳"? אומר על-כך אדמו״ר הזקן: 'אדם כי יקריב׳ - כדי שאדם יתקרב להשי״ת, הרי זה 'מכם קרבן לה׳' - מכם עצמכם צריך להיות הקרבן; להקריב את ה״בהמה" הפרטית - את היצר הרע שנקרא נפש הבהמית.