משנה ברורה Mishnah Berurah 16 se'if katans ›

1. א. (א) שאומר ש"ץ - ועכשיו אומר הגדול שבכל עיר וצריך לצרף עוד שנים ואומרים בישיבה וכו' שהישיבות מסכימים לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר את העבריינים מעבריותן [ועבריין נקרא מי שעבר על גזירת צבור או שעבר עבירה ומבואר לעיל בסימן נ"ה דאם נדוהו אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה ויכולין ג"כ להתנות להחמיר שלא להתפלל עמו בבית הכנסת אף שיש שם עשרה ושמא התנו ע"כ מתירין אנו] כדי שנוכל להתפלל עמהם דכל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת:
2. ב. (ב) ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' - הנה מנהג קדמונים היה לומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ זה והיתה הכונה להתיר הנדרים ושבועות שכבר נדרו ונשבעו פן עבר אחד עליהם ורבינו תם הקשה ע"ז ולכן הגיה שי"ל מיום הכפורים זה עד יוה"כ הבא עלינו והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו [ומהני תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר אח"כ אבל אם זוכר התנאי ואעפ"כ נודר הרי עוקר התנאי] ונוהגין אנו כר"ת. ולפ"ז צ"ל די נדירנא ודמישתבענא לשון עתיד והמ"א מסיק דאפילו לדעת ר"ת ג"כ יכול לומר בתיבה אחת דנדרנא דלשון זה גם להבא משמע והקהל יאמרו עם הש"ץ בלחש דאין תנאי הש"ץ מועיל לציבור:
3. ג. (ג) ואח"כ אומר שהחיינו - וגם הצבור יאמרו כ"א בלחש. וטוב שימהרו לסיים הברכה שמברך לעצמו כדי שכשיסיים הש"ץ הברכה יאמרו אמן. ומ"מ יש להש"ץ ליזהר שיכוין להוציא הצבור מי מהם שירצה לצאת בברכתו:
4. ד. (ד) בלא כוס - דכיון דמברך שהחיינו אפילו אם הוא עדיין מבע"י קבל ליה עליה קדושת יוה"כ ואסור למישתי ואי ניתיב לתינוק אתי למיסרך לשתות ביוה"כ אפילו כשיגיע לשנת י"ג. יתעטף בטלית מבע"י כדי לברך משום דבלילה אין מברכין אפילו על כסות המיוחד ליום ועיין לעיל סימן י"ח סק"ז במ"ב:
5. ה. (ה) בעודו יום - אע"ג דאנו סוברין כר"ת ומתנין על להבא שלא יחולו מ"מ דמי קצת להפרת נדרים שאין מפירין בשבת ויו"ט וה"ה יוה"כ:
6. ו. (ו) עד הלילה - כדי להתפלל ערבית בלילה. ואם עדיין לא הגיע זמן ק"ש יאמרו איזה מזמורי תהלים קודם ערבית:
7. ז. (ז) אפילו בניגונים - כי עי"ז מבלבל דעת הקהל אין אומרים באהבה קודם מקרא קודש ובמקומות שנוהגין לומר באהבה מקרא קודש אין לשנות ואם חל בשבת אין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו דכיון שהוא יום תענית אין כ"כ רצון במנוחתנו אבל אומרים והנחילנו ד' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו בו וכו' ויסיים כי אתה סלחן וכו' ולא לומר ודברך אמת וקיים לעד:
8. ח. (ח) בקול רם - דהוא שירת המלאכים וביוה"כ גם ישראל דומין למלאכים:
9. ט. (ט) אם חל בשבת וכו' - ובתפלה אומר ותתן לנו ד' אלהינו באהבה את יום השבת הזה ואת יום צום הכפורים הזה:
10. י. (י) וברכה אחת מעין שבע - וצריך לומר בזה המלך הקדוש שאין כמוהו:
11. יא. (יא) ואין מזכיר של יוה"כ - דברכה זו אינו בא בשביל יוה"כ דהלא אם חל יוה"כ ביום חול א"צ לומר בה ברכה אחת מעין שבע:
12. יב. (יב) צריך להעמיד וכו' - כדרך שמצינו אצל מרע"ה שאהרן וחור תמכו בידיו ועכשיו המנהג שעומדים אצל החזן עד אחר ברכו ואם חל בשבת שאומרים מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו יכולים לחזור למקומם בתחלת אמירת מזמור:
13. יג. (יג) וכל הלילה - היינו בשעת תפלה בלילה דאל"כ לא יוכלו להתפלל ביום כי יתנמנמו. וטעם העמידה להיות דוגמת המלאכים ונשים לא יעמדו. ואף האנשים רשאין לשעון ולסמוך על איזה דבר אם נחלשו גם יזהרו בעצמם מה שכל אדם מחויב ליזהר שלא ישהו נקביהם ויעברו על בל תשקצו:
14. יד. (יד) ללון בבהכ"נ - ולבוש כתב מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכונה ואי משום שמירת הנרות ישכרו שומר. כתב בשל"ה קודם שישן יאמר ד' מזמורים הראשונים שבתהילים שהם שמירה לקרי [והיינו לבד הק"ש שקורין בכל יום] טוב שלא יעטוף בכרים וכסתות המחממין ועכ"פ לא יכסה רגליו:
15. טו. (טו) רחוק מן הארון - פן יבוא לידי הפחה:
16. טז. (טז) ומי שאינו וכו' - דטעם היתר השינה הוא משום שלן שם לצורך מצוה לכן מותר לישן [הגר"א ע"ש]. טוב ללמוד ביוה"כ משניות מסכת יומא גם ללמוד המאמרים מסוף יומא המדברים מענין התשובה. ואין לת"ח לעסוק בתורה ולהשמיט מלומר התפלות והסליחות עם הצבור [אחרונים]:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 18 se'ifs ›

1. א. סֵדֶר לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים וּבוֹ י"ח סְעִיפִים: לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִין שֶׁקֹּדֶם שֶׁמִּתְפַּלְלִין — מַתִּירִים לְכָל הָעֲבַרְיָנִים, וְהֵן הָעוֹבְרִים עַל גְּזֵרוֹת וְחֶרְמוֹת הַקָּהָל מַתִּירִין לָהֶן כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים כָּל תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁאֵין בּוֹ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל — אֵינוֹ תַּעֲנִית, שֶׁהֲרֵי חֶלְבְּנָה רֵיחָהּ רַע וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב עִם סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת. וְכֵיצַד מַתִּירִין לָהֶם? הַגָּדוֹל שֶׁבַּקָּהָל מְצָרֵף עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, כְּדֵי שֶׁהֵם יִהְיוּ מְשֻׁלָּחִים שֶׁל כָּל הַקָּהָל לְהַתִּיר לָהֶם. וְאִם הַגָּדוֹל שֶׁבַּקָּהָל הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר (קָבוּעַ בָּעִיר) — אֵינוֹ צָרִיךְ לְצָרֵף עִמּוֹ שׁוּם אָדָם לְהַתִּיר לָהֶם, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהוּא שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ כָּל הַקָּהָל הִתִּירוּ לָהֶם. וְיֹאמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן "בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים", כְּלוֹמַר שֶׁהַיְשִׁיבוֹת מַסְכִּימוֹת לְצָרֵף דַּעַת הַמָּקוֹם לְדַעַת הַקָּהָל לְהַתִּיר לָהֶם. וְלֹא יֹאמַר בַּתְּחִלָּה "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל" וְאַחַר כָּךְ "בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה כוּ'":
2. ב. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "כָּל נִדְרֵי כוּ'". וְיֹאמַר "מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה כוּ'", וְנוֹהֲגִין כֵּן כְּדֵי לְהַתְנוֹת עַל כָּל נְדָרִים שֶׁיִּדֹּרוּ בַּשָּׁנָה הַבָּאָה שֶׁיִּהְיוּ בְּטֵלִים, לְפִי שֶׁאֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִים בִּנְדָרִים וְעוֹבְרִים עַל "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", לְכָךְ מְבַטְּלִין אוֹתָן בַּתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיָּחוּלוּ, שֶׁהַתְּנַאי מוֹעִיל לְבַטֵּל הַנֶּדֶר שֶׁלֹּא יָחוּל כְּלָל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רי"א (וְעַיֵּן שָׁם כָּל דִּינֵי בִּטּוּל הַנֶּדֶר), וּלְכָךְ צָרִיךְ לוֹמַר "אִחֲרַטְנָא בְהוֹן כוּ'", כְּלוֹמַר כָּל הַנְּדָרִים שֶׁאֶדֹּר בַּשָּׁנָה הַבָּאָה אֲנִי מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן מֵעַכְשָׁו וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ בְּטֵלִין:
3. ג. וְגַם כָּל הַקָּהָל יֹאמְרוּ "כָּל נִדְרֵי כוּ'" בְּלַחַשׁ עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם דְּצָרִיךְ לוֹמַר בְּקוֹל רָם מְעַט, בְּעִנְיָן שֶׁיְּהֵא נִשְׁמָע לְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ), כְּדֵי שֶׁיַּתְנֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ עַל נְדָרָיו שֶׁיִּדֹּר בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, שֶׁאֵין תְּנַאי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹעִיל לַאֲחֵרִים, וּלְכָךְ נִתְקַן בִּלְשׁוֹן יָחִיד "דְּאִנְדַרְנָא", "אוֹ דִּי נְדַרְנָא", אוֹ "דִּנְדַרְנָא", "אוֹ דְּאִשְׁתַּבַּעְנָא", "אוֹ דְּאַחֲרִימְנָא כוּ'", כְּלוֹמַר מַה שֶּׁאֶדֹּר וְאֶשָּׁבַע וְאַחֲרִים וְאֶאֱסֹר נְכָסַי, בֵּין עַל נַפְשִׁי בֵּין עַל נְפָשׁוֹת אֲחֵרוֹת, "מִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים כוּ'" (וְלֹא יֹאמַר דִּי נָדַרְנָא בְּקָמַ"ץ תַּחַת נוּ"ן רִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ הוּא שֶׁנָּדַרְתִּי כְּבָר):
4. ד. וְנוֹהֲגִין לְהַתְחִיל "כָּל נִדְרֵי" מִבְּעוֹד יוֹם, דְּאֵין מַתִּירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ מַתִּירִין הַנְּדָרִים שֶׁלֶּעָבָר אֶלָּא אָנוּ מְבַטְּלִין הַנְּדָרִים שֶׁלְּהַבָּא, מִכָּל מָקוֹם הוּא דּוֹמֶה קְצָת לְהַתָּרַת נְדָרִים, וְיֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִטְעוּ לוֹמַר מַתִּירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וּמִטַּעַם זֶה נוֹהֲגִין לְהַעֲמִיד שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵצֶל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר "כָּל נִדְרֵי", כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר מַתִּירִין נְדָרִים בְּיָחִיד:
5. ה. וְנוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר אוֹתוֹ ג' פְּעָמִים, וְכָל פַּעַם מַגְבִּיהַּ הַקּוֹל יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ נִשְׁמָע בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה. וּמַמְשִׁיךְ בְּנִגּוּנִים עַד הַלַּיְלָה, כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בִּזְמַנָּהּ:
6. ו. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ג' פְּעָמִים "וְנִסְלַח כוּ'", וְהַקָּהָל אוֹמְרִים ג' פְּעָמִים "וַיֹּאמֶר ה' כוּ'". וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִמִּנְהַג הָעִיר אֲפִלּוּ בְּפִיּוּטִים אוֹ בְּנִגּוּנִים שֶׁמְּנַגְּנִים שָׁם, שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל דַּעַת הַקָּהָל:
7. ז. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּלֹא כּוֹס, לְפִי שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא דָּבָר הַבָּא מִזְּמַן לִזְמַן וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" כְּמוֹ בְּכָל הָרְגָלִים, אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס מִבְּעוֹד יוֹם, מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ שֶׁ"הִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה" — הֲרֵי קִבֵּל עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת מִן הַכּוֹס, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס וְלִתֵּן מִמֶּנּוּ לְתִינוֹק, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ"ו, עַיֵּן שָׁם:
8. ח. וּמִן הַדִּין הָיָה נָכוֹן שֶׁכָּל הַקָּהָל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בְּבִרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִי שֶׁ"בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ"ח, אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו עַל הָרֹב אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְכַוֵּן כְּלָל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, לָכֵן יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ בְּלַחַשׁ, וְיִזָּהֵר לְסַיֵּם קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. וְכֵן הַדִּין בְּבִרְכַּת הַלֵּל. וְכֵן הַדִּין בְּבִרְכַּת הַלּוּלָב שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
9. ט. לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמָחֳרָתוֹ אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" בְּקוֹל רָם, לְפִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם שָׁמַע לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיוּ מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וְהוֹרִידוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְצִוָּה לָהֶם לְאָמְרוֹ בַּחֲשַׁאי, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁגָּנַב חֵפֶץ נָאֶה מִתּוֹךְ פַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ וּנְתָנָהּ לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ אַל תִּתְקַשְּׁטִי בּוֹ אֶלָּא בְּצִנְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ, לָכֵן כָּל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּלַחַשׁ, אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָנוּ דּוֹמִין לְמַלְאָכִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תר"י — אָנוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם בְּפַרְהֶסְיָא:
10. י. אִם חָל בְּשַׁבָּת — אוֹמְרִים "וַיְכֻלּוּ" אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְחוֹתֵם "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת", וְאֵינוֹ מַזְכִּיר יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּבְרָכָה זוֹ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ח. וְאֵין אוֹמְרִים קַבָּלַת שַׁבָּת, אֲבָל "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" יֵשׁ לְאָמְרוֹ קֹדֶם "בָּרְכוּ":
11. יא. וְאֵין אוֹמְרִים "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, מִלְּבַד בִּתְפִלַּת נְעִילָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרכ"ג, אֲבָל שְׁאָר הַסְּלִיחוֹת וְהַתְּחִנּוֹת אוֹמְרִים כְּמוֹ כְּשֶׁחָל בְּחֹל:
12. יב. אֵין אוֹמְרִים "בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, אֲבָל "בְּאַהֲבָה" הָרִאשׁוֹן אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּחֹל:
13. יג. וְנוֹהֲגִין שֶׁאֵין אוֹמְרִים "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה בִּמְנוּחָתֵנוּ" כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא יוֹם עִנּוּי אֵין לָנוּ רָצוֹן כָּל כָּךְ בִּמְנוּחָתֵנוּ, וְאֵיךְ נִתְפַּלֵּל שֶׁיִּרְצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְנוּחָתֵנוּ שֶׁאֵינָהּ מְנוּחָה גְּמוּרָה, אֲבָל אוֹמְרִים "וְהַנְחִילֵנוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ כוּ'", שֶׁזֶּהוּ בַּקָּשָׁה עַל כָּל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאֵינָן יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת כִּי אַתָּה סָלְחָן כוּ'", כְּלוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי הַסְּלִיחָה מְטַהֵר לִבֵּנוּ (וּדְלֹא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּקְצָת מַחֲזוֹרִים בִּתְפִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים "וְטַהֵר לִבֵּנוּ כוּ'" קֹדֶם "וְהַנְחִילֵנוּ כוּ'", שֶׁאֵיךְ שַׁיָּךְ לוֹמַר אַחַר כָּךְ "כִּי אַתָּה סָלְחָן כוּ'", אוֹ "כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת"):
14. יד. בְּכָל תְּפִלּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים צָרִיךְ לְהַעֲמִיד שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵצֶל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, כְּמוֹ בְּכָל תַּעֲנִית צִבּוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ו עַיֵּן שָׁם, וְעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִין כְּלָל לְהַעֲמִיד שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵצֶל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּכָל תַּעֲנִית צִבּוּר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, וְלָכֵן גַּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין צָרִיךְ לְהַעֲמִיד, וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁתֵּכֶף אַחַר "בָּרְכוּ" הוֹלְכִין מֵעַל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת אֲמִירַת "כָּל נִדְרֵי":
15. טו. יֵשׁ נוֹהֲגִין לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁהֵם נֵעוֹרִים בַּלַּיְלָה אֵין יוֹשְׁבִין. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִין לִישֹׁן בַּלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם בְּכַוָּנָה וְלֹא יִתְנַמְנְמוּ בִּתְפִלָּתָם:
16. טז. וְאִם נֶחְלְשׁוּ — יְכוֹלִים לִסְמֹךְ לְשׁוּם דָּבָר. וּמִי שֶׁעָמַד פַּעַם אַחַת כָּל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְהֹג כֵּן לְעוֹלָם, אִם רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת מִנְהָגוֹ — צָרִיךְ הַתָּרָה כְּמוֹ נֶדֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רט"ו:
17. יז. הַנָּשִׁים אֵין לָהֶם לַעֲמֹד כָּל יוֹם הַכִּפּוּרִים, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹעֶלֶת בַּעֲמִידָתָם, שֶׁעִקַּר טַעַם הָעֲמִידָה הוּא כְּדֵי לִהְיוֹת דֻּגְמַת הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּקְרָאִים "עוֹמְדִים", וְזֶה אֵין שַׁיָּךְ בַּנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תר"י:
18. יח. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אָסוּר לִישֹׁן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִכָּל מָקוֹם בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִין לִישֹׁן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, לְפִי שֶׁאוֹמְרִים שָׁם שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת רֹב הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ יְשֵׁנִים שָׁם כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַנֵּרוֹת, וְאֵין כָּאן חֲשַׁשׁ אִסּוּר כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ"א. אַךְ יִזָּהֲרוּ לִישֹׁן בְּמַעֲרָב רָחוֹק מִן הָאָרוֹן, אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל נָשִׁים אִם אֵין שָׁם נָשִׁים. אֲבָל אוֹתָם שֶׁאֵינָם רוֹצִים לוֹמַר שָׁם שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת — לֹא יִישְׁנוּ כְּלָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְהַחַזָּנִים הַמִּתְפַּלְלִים בַּיּוֹם — לֹא יֵעוֹרוּ כָּל הַלַּיְלָה, לְפִי שֶׁמַּפְסִידִים אֶת קוֹלָם כְּשֶׁאֵינָם יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה. וַאֲפִלּוּ כָּל אָדָם — טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא יֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְטוֹב לוֹמַר קֹדֶם הַשֵּׁנָה ד' מִזְמוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל תְּהִלִּים, שֶׁהֵם שְׁמִירָה לְקֶרִי. וְגַם טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲטֹף אֶת עַצְמוֹ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חִמּוּם, וְעַל כָּל פָּנִים יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְכַסּוֹת רַגְלָיו, זֵכֶר לַדָּבָר "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו" שֶׁל בֹּעַז, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חִמּוּם: