משנה ברורה Mishnah Berurah 12 se'if katans ›

1. א. (א) לילו כיומו - דכתיב מערב עד ערב:
2. ב. (ב) מלאכה אכילה וכו' - בגמרא ילפינן להו מכמה קראי דכל הני נקרא עינוי וממילא כולהו בכלל ועניתם את נפשותיכם:
3. ג. (ג) ואין חיוב כרת אלא וכו' - אבל אינך אין בהם אלא איסורא גרידא מ"מ יש אומרים שהוא מן התורה דהא ילפינן להו בש"ס מקראי וי"א שאינן אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו ונ"מ לענין איזה ספק ולמעשה ראוי להחמיר:
4. ד. (ד) אלא שבשבת זדונו וכו' - וגם האידנא דאינו נוהג ד"נ מ"מ נ"מ לענין קים ליה בדרבה מיניה דהחובל בחבירו בשבת כיון דהיה מחויב מיתה בידי אדם פטור מתשלומין ואפילו בחובל בשוגג וכדמבואר בחו"מ סימן תכ"ט משא"כ ביוה"כ שאין בו רק כרת:
5. ה. (ה) והתירו לקנב ירק - יש שפירשו דהאי קניבה הוא שנותק או מחתך העלים מן הקלחים התלושין כדי להשוותן שיהיו מוכנים לחתכן בערב ואע"ג דקטרח בשביל ערב שהוא חול התירו כדי שלא יצטרך לתקן הכל בערב ותהא נפשו עגומה עליו ויש שפירשו דקניבה הוא הדחת הירק לצורך ערב ושרי ג"כ מטעם הנ"ל:
6. ו. (ו) ולפצוע אגוזים - כדי שיהיו מוכנים לצורך סעודת ערב ולא יצטרך לטרוח בהם לאחר התענית:
7. ז. (ז) מן המנחה ולמעלה - ר"ל מנחה קטנה שהוא סמוך לערב והוא שעה שדרך בני אדם לתקן מאכלם בחול וניכר שלצורך לילה הוא עושה אבל קודם המנחה אסור שנראה כמתקן לצורך היום:
8. ח. (ח) כשחל בחול - אבל כשחל יוה"כ בשבת לא התירו כדי שלא יבא לעשות כן בכל שבתות השנה להכין ביום לצורך הלילה:
9. ט. (ט) והאידנא נהגו לאסור - לפי שבדורות האחרונים התחילו לקלקל ולמהר לעשות דברים אלו קודם המנחה לפיכך בטלו להיתר דקניבת ירק ופציעת אגוזים לגמרי:
10. י. (י) לצורך לילה - שלאחר יוה"כ כדי שלא יצטרכו להתענות עוד כשלא יהיה להם מה לאכול:
11. יא. (יא) לסעודת מנחה - ר"ל אפילו נפלה דליקה בצהרים אחר שאכלו סעודת שחרית וכנ"ל בסימן של"ד:
12. יב. (יב) משחקים באגוזים - ודוקא על השלחן ולא ע"ג קרקע דאתו לאשוויי גומות כמ"ש סימן של"ח [מ"א]:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 10 se'ifs ›

1. א. לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים דִּינוֹ כְּיוֹמוֹ וּבוֹ י' סְעִיפִים: לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי הוּא כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר, שֶׁכָּל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בַּיּוֹם — אֲסוּרִים בַּלַּיְלָה. וַאֲפִלּוּ בַּתּוֹסֶפֶת שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו — אֲסוּרִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּעִקַּר הַיּוֹם:
2. ב. וּמָה הֵן הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים? מְלָאכָה, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, רְחִיצָה וְסִיכָה, נְעִילַת הַסַּנְדָּל, תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. אֲבָל אֵין חִיּוּב כָּרֵת אֶלָּא עַל מְלָאכָה וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה וְהַאֲבַדְתִּי וְגוֹ'", וְנֶאֱמַר "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה וְנִכְרְתָה וְגוֹ'", וּסְתָם עִנּוּי הוּא מְנִיעַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ וְגוֹ'", וּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה. אֲבָל רְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים עִנּוּי לִפְעָמִים כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ חֲכָמִים מִמִּדְרַשׁ הַפְּסוּקִים, מִכָּל מָקוֹם סְתָם עִנּוּי לֹא נֶאֱמַר בְּרֹב הַפְּעָמִים אֶלָּא עַל מְנִיעַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בִּלְבַד. וּמִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים עִנּוּי לִפְעָמִים, לְפִיכָךְ גַּם הֵם אֲסוּרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן", וְקִבְּלוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק שְׁבוּת מִכָּל דָּבָר שֶׁנִּקְרָא עִנּוּי לִפְעָמִים:
3. ג. וְאִסּוּר דְּבָרִים אֵלּוּ מָסַר הַכָּתוּב לַחֲכָמִים, וְהֵם הֵקֵלּוּ בָּהֶם כַּמָּה קֻלּוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם לְהָקֵל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְפָנֵינוּ בְּעֶזְרַת ה':
4. ד. מְלָאכָה כֵּיצַד? כָּל מְלָאכָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת — חַיָּבִים עָלֶיהָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְכָל שֶׁבְּשַׁבָּת פָּטוּר אֲבָל אָסוּר — הוּא גַּם כֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא שֶׁשַּׁבָּת זְדוֹנוֹ סְקִילָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וְכָל אִסּוּרֵי הוֹצָאוֹת שַׁבָּת נוֹהֲגִין גַּם כֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
5. ה. אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הֵקֵלּוּ בּוֹ, שֶׁהִתִּירוּ לְִקַנֵּב יֶרֶק, דְּהַיְנוּ לְנַתֵּק הֶעָלִים מִן הַקְּלָחִים כְּדֵי לְהַשְׁווֹתָם שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לְחָתְכָם, וְכֵן לְהָדִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְבַשְּׁלוֹ בָּעֶרֶב מִיָּד, וְכֵן לִפְצֹעַ אֱגוֹזִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַאֲכִילַת עֶרֶב, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ בָּהֶן בָּעֶרֶב. וְכָל דְּבָרִים אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הוּא טוֹרֵחַ וּמֵכִין מִשַּׁבָּת לְחֹל כֵּיוָן שֶׁאֵין צְרִיכִים הַיּוֹם עַד לָעֶרֶב, מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הִתִּירוּ מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ בִּדְבָרִים אֵלּוּ בָּעֶרֶב קֹדֶם אֲכִילָתוֹ וְיִהְיֶה לוֹ עָגְמַת נֶפֶשׁ בְּעַנּוֹת נַפְשׁוֹ בַּעֲשִׂיַּת דְּבָרִים אֵלּוּ כְּשֶׁהוּא מְעֻנֶּה:
6. ו. וְלֹא הִתִּירוּ דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא כְּשֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחֹל, אֲבָל כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת — לֹא הִתִּירוּ דְּבָרִים אֵלּוּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה כֵן בִּשְׁאָר שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה שֶׁיָּכִין בַּיּוֹם מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַאֲכִילַת עֶרֶב, שֶׁלֹּא יַבְחִין שֶׁהִתִּירוּ לוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִשּׁוּם עָגְמַת נֶפֶשׁ:
7. ז. אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל בְּחֹל לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁאָז אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא עַל יְדֵי הִתְעַסְּקוּתוֹ בְּתִקּוּן הַמַּאֲכָל יִשְׁכַּח שֶׁהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁהוּא אַחַר הַמִּנְחָה שֶׁהוּא קָרוֹב לְעֵת הֶתֵּר אֲכִילָה דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים וְדוֹמֶה לוֹ כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ. אֲבָל קֹדֶם הַמִּנְחָה — אָסוּר לוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּתִקּוּנֵי הַמַּאֲכָל שֶׁל עֶרֶב, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ:
8. ח. עַכְשָׁו נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לֶאֱסֹר קְנִיבַת יֶרֶק וְהַפְצָעַת אֱגוֹזִים, וְהוּא הַדִּין שְׁאָר תִּקּוּנֵי מַאֲכָלִים שֶׁל עֶרֶב, אֲפִלּוּ אַחַר הַמִּנְחָה, לְפִי שֶׁבְּדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים הִתְחִילוּ לְקַלְקֵל לְמַהֵר וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ קֹדֶם הַמִּנְחָה, לְפִיכָךְ הֶחֱמִירוּ עֲלֵיהֶם וְאָסְרוּ אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמִּנְחָה:
9. ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּהִתְעַסְּקוּת בְּתִקּוּנֵי הַמַּאֲכָל, אֲבָל לִגַּע בָּאֳכָלִין — מֻתָּר כָּל הַיּוֹם, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְחָמֵץ שֶׁאָסוּר לִגַּע בּוֹ בְּפֶסַח, לְפִי שֶׁבְּפֶסַח הוּא אוֹכֵל שְׁאָר דְּבָרִים — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁכַּח אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח וְיֹאכַל גַּם אֶת זֶה שֶׁנּוֹגֵעַ, כֵּיוָן שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ אֵינֶנּוּ פָּרוּשׁ וּמֻבְדָּל כְּלָל מֵאֲכִילָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא פָּרוּשׁ וּמֻבְדָּל מֵאֲכִילָה לְגַמְרֵי — אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מִתְעַסֵּק בְּתִקּוּן הַמַּאֲכָל לְתַקְּנוֹ וּלְהַכְשִׁירוֹ לַאֲכִילָה, אֲבָל בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא — אֵין חוֹשְׁשִׁין לְכָךְ. וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִתֵּן לַקְּטַנִּים לֶאֱכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּטַנִּים יְכוֹלִים לִטֹּל בְּעַצְמָן מִבְּלִי שֶׁיִּגְּעוּ הַגְּדוֹלִים בַּמַּאֲכָל. וְאִם אֵין הַקָּטָן יָכוֹל לֶאֱכֹל אֶלָּא אִם כֵּן יִתְעַסֵּק הַגָּדוֹל בְּתִקּוּן הַמַּאֲכָל לְהַכְשִׁירוֹ וּלְתַקְּנוֹ לַאֲכִילַת הַקָּטָן — מֻתָּר לוֹ לְתַקְּנוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַקָּטָן לְאָכְלוֹ מִבַּלְעֲדֵי תִּקּוּן זֶה:
10. י. וְנָהֲגוּ שֶׁהַתִּינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִין בֶּאֱגוֹזִים עַל הַשֻּׁלְחָן, עַיֵּן סִימָן של"ח, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם אֲפִלּוּ קֹדֶם מִנְחָה: