משנה ברורה Mishnah Berurah 17 se'if katans ›

1. א. (א) לפהק מתוך אונס - ה"ה דבגיהוק מתוך אונס ליכא איסורא ומה דלא נקטו אפשר משום דבו ליכא חיובא להניח ידו שאין פתיחת פיו רב כ"כ וגם הוא לזמן מועט מאוד משא"כ בפיהוק:
2. ב. (ב) סנטרו - היינו לחי התחתון וחזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים את הקול אבל שלא בשעת הזמר אסור:
3. ג. (ג) לרוק - וכל שאסור בתוך התפילה אסור אפילו בתחנונים שלאחר התפילה דכל זמן שלא פסע ה"ל כעומד לפני המלך:
4. ד. (ד) א"א לו וכו' - כגון שיצטער בזה ויהא טרוד בתפילתו ואחר הרקיקה ימתין כדי הילוך ד"א וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ט:
5. ה. (ה) שלא יהא נראה - כגון בבגד תחתון אבל בבגד עליון כיון שהרוק נראה אסור ובמדינתינו שלובשין פאצילעס אף שהרוק נראה אפשר דמותר דכיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס כן כתב המ"א אבל שארי אחרונים כתבו שגם בזה צריך לכרוך מקום הרוק שלא יהא נראה:
6. ו. (ו) ואינו יכול וכו' - פי' שמאוס לו להבליעו בכסותו או שאינו יכול לשהותו בפיו עד שיבליענו או שהוא כסות נאה ואם נצריכנו שיבליענו בו יטרידנו ג"כ:
7. ז. (ז) זורקו לאחוריו - היינו שהופך פניו לאחוריו או שזורקו בידו לאחוריו אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר:
8. ח. (ח) וכש"כ לפניו - מפני שהמתפלל שכינה לפניו ומ"מ אם א"א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפילה ע"י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לימינו ואפילו לפניו:
9. ט. (ט) י"ל דהטעם וכו' - והאחרונים תרצו בפשיטות דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמש"כ בסימן ג' לענין התכבדו מכובדים וכו' ע"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בסימן קכ"ג דאיירי בהשתחואה שמשתחוה בסוף תפילתו להשכינה ע"כ אזלינן בתר ימין דשכינה:
10. י. (י) והוא כנגד השכינה - ר"ל שע"כ כונתו אז בעת השתחויה להשתחות נגד השכינה שהיא למעלה מעשרה כי הלא לא ירדה למטה:
11. יא. (יא) בידו - ואם עבר ונטלה ישפשף ידו בכותל או בד"א וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ו:
12. יב. (יב) סי' ד' סעיף י"ח - דמבואר שם דהנוגע בכינה צריך ליטול ידיו במים מפני רוח רעה השורה על הידים וכ"ש אם הוא קודם התפילה דצריך ליטול ידיו במים מפני התפילה:
13. יג. (יג) יכול למשמש וכו' - אפילו נפל רובו:
14. יד. (יד) כולו - אפילו אם נשאר עדיין בידו העטיפה הוי הפסק:
15. טו. (טו) אינו יכול וכו' - ואם עבר והתעטף בו א"צ להתחיל מתחילת הברכה אלא גומר התפילה והולך וכשיגמור תפילתו ימשמש בו ויברך ועיין לעיל בסי' ח' סט"ו ובמ"ב שם. זקן שמשים בתי עינים שקורין ברי"ל אם הם רפויין בחוטמו שקרוב ליפול ע"י כריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם מתחלה בחוט [אחרונים]:
16. טז. (טז) דהוי הפסק - אם לא שהוא טרוד עי"ז ואינו יכול לכוין ילבשנו כשיסיים הברכה:
17. יז. (יז) ע"ג קרקע - דמשוי של ד' קבין אם הם עליו מבטלים כונתו:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 5 se'ifs ›

1. א. שֶׁלֹּא יְגַהֵק וְלֹא יְפַהֵק בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וּבוֹ ה' סְעִיפִים: לֹא יְגַהֵק, דְּהַיְנוּ נְפִיחָה שֶׁאָדָם מוֹצִיא מִגּוּפוֹ לְפִיו מִתּוֹךְ שָׂבְעוֹ. וְלֹא יְפַהֵק, דְּהַיְנוּ שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו כְּאָדָם הָרוֹצֶה לִישֹׁן אוֹ שֶׁעָמַד מִשֵּׁנָה. וְאִם גִּהֵק אוֹ פִּהֵק לִרְצוֹנוֹ — הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. אִם צָרִיךְ לְפַהֵק מִתּוֹךְ אֹנֶס — יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה פְּתִיחָתוֹ. וְלֹא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל סַנְטֵרוֹ, דְּהַיְנוּ לְחִי הַתַּחְתּוֹן, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ. וְחַזָּנִים הָעוֹשִׂים כֵּן בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר — מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵינָם מִתְכַּוְּנִים לְגַסּוּת אֶלָּא לְהַנְעִים אֶת הַקּוֹל. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַזֶּמֶר — אָסוּר:
2. ב. הָרָק בִּתְפִלָּתוֹ — כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. לְפִיכָךְ, אָסוּר לָרֹק לִרְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא מֵאֹנֶס אֲפִלּוּ עוֹמֵד בְּתַחֲנוּנִים שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּסַע — הֲרֵי זֶה עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אֲבָל אִם צָרִיךְ לָרֹק — מֻתָּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יָרֹק עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם גֶּמִי אוֹ תֶּבֶן שֶׁיְּכַסּוּ הָרֹק, אֶלָּא מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה, כְּגוֹן בַּבֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן, אֲבָל בַּבֶּגֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁהָרֹק נִרְאֶה — אָסוּר. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁלּוֹבְשִׁין בַּחֲגוֹרָה חֲתִיכַת בֶּגֶד (שֶׁקּוֹרִין פציילט) — אֶפְשָׁר שֶׁמֻּתָּר לְהַבְלִיעַ בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהָרֹק נִרְאֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עָשׂוּי לְכָךְ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מִאוּס. וְאִם הוּא אִסְטְנִיס שֶׁמָּאוּס עָלָיו לְהַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, אוֹ שֶׁמָּאוּס עָלָיו לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּפִיו עַד שֶׁיִּבְלָעֶנּוּ (אוֹ שֶׁהוּא כְּסוּת נָאֶה וְאִם נַצְרִיכֶנּוּ שֶׁיִּבְלָעֶנּוּ יַטְרִידֶנּוּ גַּם כֵּן) — זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל לֹא לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל שְׁכִינָה לְפָנָיו. וּצְדָדִין הֵם כִּלְפָנָיו לְעִנְיָן זֶה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְזָרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו — זוֹרְקוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל לֹא לִימִינוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ". וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָרֹק כִּי אִם לְפָנָיו — מֻתָּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּרֵד:
3. ג. אִם כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ — יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ, אֲבָל לֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ הִיא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִלְמוּלֵי זֵעָה (שֶׁאֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם לִתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ אִם נָגַע בִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים טְמֵאִים), מִכָּל מָקוֹם מְאוּסָה הִיא וּגְנַאי הוּא אֲפִלּוּ אִם יִרְאֶנָּה אָדָם — קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת תְּפִלַּת י"ח — יָכוֹל לִטֹּל כִּנָּה וּלְזָרְקָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. (וַאֲפִלּוּ נָגַע בְּמִלְמוּלֵי זֵעָה) — דַּי בְּנִקְיוֹן עָפָר לְהַזְכָּרַת הַשֵּׁם אוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד' וצ"ב. אוֹ יִטְּלֶנָּה עַל יְדֵי בֶּגֶד, לְפִי שֶׁמִּשּׁוּם רוּחַ רָעָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם הַנּוֹגְעִים בַּכִּנָּה — אֵין נִקָּיוֹן מוֹעִיל אֶלָּא נְטִילָה בְּמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד':
4. ד. אִם נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ מִמְּקוֹמוֹ — יָכוֹל לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ, אֲפִלּוּ נָפַל רֻבּוֹ. אֲבָל נָפַל כֻּלּוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, מִשּׁוּם הֶפְסֵק (אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהוּא טָרוּד עַל יְדֵי זֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן):
5. ה. הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה, פָּחוֹת מִד' קַבִּין — מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֹאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ עַל כְּתֵפָיו (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָרוּד בִּתְפִלָּתוֹ בַּאֲחִיזַת הַמַּשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו בְּיָדוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן כָּרָאוּי, וְעוֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין עוֹמְדִין כֵּן — קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא). ד' קַבִּין — לֹא יַפְשִׁילֶנּוּ לַאֲחוֹרָיו, מִפְּנֵי שֶׁכָּבְדּוֹ מוֹנְעוֹ מִלְּכַוֵּן, אֶלָּא מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע עַד לְאַחַר הַתְּפִלָּה: