משנה ברורה Mishnah Berurah 10 se'if katans ›

1. א. (א) סוכה ישנה - פי' הסכך הישן אבל בדפנות לית לן בה לכו"ע:
2. ב. (ב) שעשאה קודם שיכנסו וכו' - דאלו בתוך ל' כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג ל' יום סתמא לשם חג נעשית:
3. ג. (ג) שלשים יום - לאו דוקא דה"ה אפילו בתחלת השנה כשירה דאפילו אם עשאה שלא לשם חג רק לשם צל בעלמא ג"כ כשירה וכדלעיל בסימן תרל"ה:
4. ד. (ד) ובלבד שיחדש וכו' - היינו לכתחלה ולמצוה בעלמא כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה מתחלה לשם דירה דאז פסול מדאורייתא וכדלעיל בסי' תרל"ה וכ"ש בסוכות נגב"ך ורקב"ש האמורים בסי' תרל"ה בודאי מצוה לחדש בה דבר לשם החג:
5. ה. (ה) עתה בגופה - ר"ל יחדש קודם יו"ט בגוף הסכך דהיינו שיניח בה סכך מעט כטפח ע"ט מרובע וכדלקמיה:
6. ו. (ו) ואם החידוש על פני כולה וכו' - ר"ל שהולך ע"פ כל אורך הסוכה או ע"פ כל רחבו סגי אפילו אין בארכן או ברחבן אלא משהו:
7. ז. (ז) אפילו מתחילת השנה וכו' - וסוכה העומדת משנה לשנה אף דמתחלה עשאה לשם החג כיון שעבר החג הרי בטלה העשיה וכמו שכתב המ"א בסימן תרל"ח סק"ב ואע"ג דכשרה היא שהרי נעשה מתחלה לשם צל העשיה שהיתה לשם החג נבטלה וע"כ צריך לחדש בה דבר:
8. ח. (ח) אינו ניכר - ואם מגביה את הסכך וחוזר ומניחו לשם סוכה כשרה שהרי אפילו תקרת הבית מתכשר לסיכוך ע"י מעשה זו כמו שנתבאר בסימן תרל"א. וה"ה בסוכה שעשאה לשם החג ואח"כ היה דר בה כל השנה כשיגיע חג הסוכות צריך להגביה הסכך ולחזור ולהניחה לשם סוכה מטעם זה ולא סגי בגילוי הגג לבד:
9. ט. (ט) שדר בה לשם מצוה - וחידוש בעלמא לא מהני בזה כמו למעלה כיון שהיה דירתו ממש שם כל השנה שאכל ושתה וישן שם:
10. י. (י) והחיצונה יוצא בה - ומ"מ צריך לחדש בה דבר דאף דעשאה לצל הרי לא עשאה לשם סוכה:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 3 se'ifs ›

1. א. דִּין סֻכָּה יְשָׁנָה וּבוֹ ג' סְעִיפִים: סֻכָּה יְשָׁנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיְּחַדֵּשׁ בָּהּ לְשֵׁם הֶחָג. וְאִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חַג אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה — אֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר:
2. ב. חִדּוּשׁ זֶה שֶׁאָמַרְנוּ — צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּגוּף הַסְּכָךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּנִּיחַ סְכָךְ חָדָשׁ לְשֵׁם הֶחָג, וַאֲפִלּוּ אֵין בַּסְּכָךְ הַמְחֻדָּשׁ אֶלָּא טֶפַח עַל טֶפַח מְרֻבָּע — דַּי בְּכָךְ. וְאִם אֹרֶךְ הַחִדּוּשׁ הוּא הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי כָּל אֹרֶךְ אוֹ לְרֹחַב הַסֻּכָּה, אֲפִלּוּ אֵין בְּרָחְבּוֹ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא — דַּי בְּכָךְ. וְכָל זֶה בַּסְּכָךְ, אֲבָל בַּדְּפָנוֹת אֲפִלּוּ עֲשָׂאָן מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה בְּבֵרוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם הֶחָג — אֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהֶם דָּבָר:
3. ג. יוֹצֵר כְּלִי חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי סֻכּוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ וּשְׁתֵּיהֶן עֲשׂוּיוֹת לְצֵל וְעוֹשֶׂה קְדֵרוֹתָיו בַּפְּנִימִית וּמוֹכְרָם בַּחִיצוֹנָה — הַפְּנִימִית אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְצֵל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִיא דִּירָתוֹ כָּל הַשָּׁנָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְיָשֵׁן בָּהּ וְעוֹשֶׂה בָּהּ רֹב תַּשְׁמִישׁוֹ — אֵין נִכָּר שֶׁהוּא דָּר בָּהּ עַתָּה לְשֵׁם מִצְוָה, אֲבָל הַחִיצוֹנָה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי סֻכָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ דָּר בָּהּ כָּל הַשָּׁנָה, וַאֲפִלּוּ הַפְּנִימִית אִם מַגְבִּיהַּ אֶת הַסְּכָךְ וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ לְשֵׁם סֻכָּה — כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ תִּקְרַת הַבַּיִת מִתְכַּשֶּׁרֶת לְסִכּוּךְ עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה זוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרל"א: