משנה ברורה Mishnah Berurah 14 se'if katans ›

1. א. (א) שאינם צריכים לו במקום וכו' - ואפילו הם כלים נאים:
2. ב. (ב) שלא יעבירם ד"א - פי' אע"פ שהוא עומד ברה"י רק שבידו מוליך חפץ ד"א ממקום שהוא מונח עד סוף ד"א בר"ה ואם העביר חייב ואפילו אם הגביהו למעלה מעשרה טפחים כיון שלבסוף הניחו על הארץ:
3. ג. (ג) ליטול מפתח ברה"י - היינו שהמפתח מונח שם מכבר ונוטלו משם ופותח הדלת ומיירי באופן שע"י נטילת המפתח ממקומו אינו עובר על איסור הוצאה כגון שיש (גאנאק) מבחוץ לבית והגאנאק עשוי במחיצות כדין רה"י או שהמפתח תחוב שם במנעול הקבוע בדלת ועיין לעיל בסימן שמ"ו ס"ב בהג"ה מה שכתבנו במ"ב:
4. ד. (ד) ולפתוח שם - ולא חיישינן שיוציאנו אצלו דלמה יוציאו כיון שאין צריך לו מבחוץ כלל:
5. ה. (ה) וכן מרה"י לר"ה - ר"ל שעומד ברה"י ונוטל מפתח המונח בר"ה ופותח שם החנות והנה יש בזה חלוקי דינים ואין כאן מקומו להאריך בזה וכבר ביארנו לעיל בשמ"ו ס"ג בהג"ה במ"ב:
6. ו. (ו) שהוא צריך וכו' - ובין שהמים נתונים בכלים נאים או אינם נאים וכן כל כיו"ב באוכלין ומלבושין לפי שהן חפצים הצריכין לו במקומו:
7. ז. (ז) בכרמלית וכו' - דבר"ה גופא הוא רק מטעם גזירה שמא יביאנו אצלו ולא גזרינן גזירה לגזירה:
8. ח. (ח) ויש מפרשים וכו' - והעיקר כסברא ראשונה [א"ר]:
9. ט. (ט) וישתין או ירוק וכו' - דמה שמוציא השתן או הרוק מגופו זה מקרי עקירה ואם השתין או רק חייב חטאת דמחשבתו שהוא צריך לזה משוי ליה מקום והוי כאלו עקר ממקום שהוא ד' טפחים [גמרא]:
10. י. (י) או בכרמלית - דכיון דמרשות לרשות הוא איסור דאורייתא ממילא בכרמלית נמי אסור עכ"פ מדרבנן. וה"ה אם השתין או רק בר"ה או בכרמלית ברחוק ד' אמות [א"ר]:
11. יא. (יא) פיו ואמתו לחוץ - דלא אזלינן בתר מקום יציאת השתן אלא בתר מקום שהשתן נעקר ממנו והוא הגוף העומד ברשות אחר ובפיו נמי שדינן ליה בתר הגוף שעומד ברשות אחר והוי כאלו הוציא מרשות לרשות והנה מלשון השו"ע משמע דבכרמלית נמי אסור אפילו כשהוציא פיו ואמתו לחוץ אמנם בביאור הגר"א כתב דכיון דזה הדין דאסרינן מרשות לרשות ברשויות דאורייתא הוא רק מטעם ספיקא דאסיק הגמרא בתיקו יש לנו להקל בזה בכרמלית דהוא ספיקא דרבנן וכעין שפסק השו"ע בכעין זה לעיל בסימן ש"ג סכ"ג עי"ש:
12. יב. (יב) ומוכן לזרקו - עיין בא"ר שכתב דדוקא כשכבר נתהפך הרוק בפיו ועומד לצאת:
13. יג. (יג) יש מי שאומר וכו' - אע"ג דהמחבר כתב יש מי שאומר אין לזוז מזה שכן דעת כמה ראשונים [א"ר עי"ש]:
14. יד. (יד) שלא יהלך ד"א - וה"ה שלא ילך אז מרשות לרשות עד שירוק והטעם בכל זה כיון דלמשדייה קאי משאוי הוא:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 4 se'ifs ›

1. א. דִּין הַמּוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּבוֹ ד' סְעִיפִים: עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמוֹצִיא יָדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל שָׁם חֲפָצִים, שֶׁנּוֹטְלָן מִכַּאן וּמַנִּיחָן כַּאן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיבִיאֵם אֵלָיו לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲבִירֵם ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, רַק שֶׁבְּיָדוֹ מוֹלִיךְ הַחֵפֶץ ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה מֻנָּח — חַיָּב. וְכֵן עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל חֲפָצִים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יְבִיאֵם אֶצְלוֹ:
2. ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁים לְכָךְ? כְּשֶׁהֵם חֲפָצִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ, אֶלָּא בִּרְשׁוּת שֶׁמְּטַלְטֵל בָּהּ בִּלְבָד, כְּגוֹן שֶׁעוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וּפוֹשֵׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת הַשְּׁנִיָּה וְנוֹטֵל שָׁם מַפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ בּוֹ שָׁם, שֶׁאֵין הַמַּפְתֵּחַ צָרִיךְ לוֹ כַּאן בִּרְשׁוּת שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, אֶלָּא שָׁם בִּלְבָד, בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בוֹ מִשְּׁאָר חֲפָצִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ כַּאן אֶלָּא שָׁם. אֲבָל לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיוֹצִיא רֹאשׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה שָׁם אוֹ לְהֵפֶךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאֵלּוּ הַמַּיִם — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיבִיאֵם אֵלָיו. וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. אֲבָל מֻתָּר לַעֲמוֹד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִשְׁתּוֹת בְּכַרְמְלִית אוֹ לְהֵפֶךְ, שֶׁלֹּא גָזְרוּ גְּזֵרָה לִגְזֵרָה. (וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹקֵר הַמַּיִם מֵרְשׁוּת זוֹ וְשׁוֹתֶה אוֹתָם וְנִכְנָסִים לְמֵעָיו שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת זוֹ, וְשָׁם נַעֲשֵׂית הַנָּחָתָן, וְנִמְצָא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נָחוּ הַמַּיִם מְעַט בְּפִיו קֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לְמֵעָיו, וּפִיו הוּא מְקוֹם פְּטוּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וּפִיו הוּא בִּרְשׁוּת הָאַחֶרֶת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז שֶׁיֵּשׁ סוֹבְרִים כֵּן. וְלֹא אָסְרוּ לְהַכְנִיס מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו, אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַכְנִיס כָּךְ בְּלִי הַנָּחָה בֵּינְתַיִם בִּמְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל כַּאן לֹא שַׁיָּךְ לִגְזוֹר כְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל שֶׁלֹּא יָנוּחוּ הַמַּיִם מְעַט בְּפִיו טֶרֶם שֶׁיִּבְלָעֵם. וְאַף אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁפִּיו אֵינוֹ מְקוֹם פְּטוּר אֶלָּא הוּא כְּאוֹתָהּ רְשׁוּת שֶׁהוֹצִיאוֹ (משׁם) [לְשָׁם], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז שֶׁיֵּשׁ סוֹבְרִים כֵּן, וְנִמְצָא שֶׁנָּחוּ הַמַּיִם בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת, וּכְשֶׁבּוֹלְעָם וּמַכְנִיסָם לְמֵעָיו שֶׁבִּרְשׁוּת אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹמַר שֶׁבְּלִיעַת הַמַּיִם זוֹ הִיא הַנָּחָתָן לְגַמְרֵי, וְאֵין לָחוּשׁ כְּלָל מַה שֶּׁשּׁוּב נִכְנָסִים לְמֵעָיו, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּבְלְעוּ בְּגוּפוֹ — הֲרֵי הֵם בְּטֵלִים לְגַבֵּי גוּפוֹ):
3. ג. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין אוֹ יָרֹק לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהֵפֶךְ, וְאִם הִשְׁתִּין אוֹ רָק — חַיָּב. וְאִם הוֹצִיא אַמָּתוֹ לַחוּץ וְהִשְׁתִּין שָׁם — הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוֹלְכִים אַחַר עֲקִירַת הַמֵּי רַגְלַיִם מֵחָלָל שֶׁל גּוּף בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנִמְצָא שֶׁהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְחַיָּב, אוֹ אַחַר יְצִיאָתָם מִן הָאַמָּה, שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָטוּר. וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר, וַאֲפִלּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית אוֹ לְהֵפֶךְ אָסוּר. וְכֵן אִם הוֹצִיא רֹאשׁוֹ לַחוּץ וְרָק שָׁם — הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאָסוּר אֲפִלּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית אוֹ לְהֵפֶךְ. וְאַף שֶׁהָרֹק נָח מְעַט בְּפָיו קֹדֶם שֶׁרָקַק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפִּיו שֶׁבִּרְשׁוּת הָאַחֶרֶת הוּא מְקוֹם פְּטוּר, מִכָּל מָקוֹם אֵין זוֹ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה בִּמְקוֹם פְּטוּר, הוֹאִיל וְלֹא הֻנַּח שָׁם מִמָּקוֹם אַחֵר אַחֲרֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָאַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז:
4. ד. רֹק שֶׁנִּתְלַשׁ מִפִּיו וּמוּכָן לְזָרְקוֹ — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ בּוֹ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁיָּרֹק, וְהוּא הַדִּין בְּכַרְמְלִית. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַמְּקִלִּין בְּכַרְמְלִית, כִּי יֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים: