משנה ברורה Mishnah Berurah 15 se'if katans ›

1. א. (א) אחר תפלת השחר - כמו קרבן מוסף שזמנו לכתחלה אחר התמיד:
2. ב. (ב) מעד סוף וכו' - דעיקר זמן הקרבת המוסף היה לכתחלה עד סוף שבע:
3. ג. (ג) אין לה תשלומין - כיון שנזכר בה קרבן מוסף וקרבן מוסף אין לה תשלומין משא"כ שארי תפלות שלא נזכר בהם קרבן כלל יש להן תשלומין כמ"ש סימן ק"ח:
4. ד. (ד) ויש בה נשיאת כפים - היינו דנושאין כפים במוסף כמו בשחרית וכנ"ל בסימן קכ"ט וע"ש בסימן קכ"ח סמ"ד בהג"ה דבכל מדינותינו אין נוהגין לישא כפים בשבת כלל:
5. ה. (ה) יצא - דקרבן מוסף זמנו מתחלת היום עד הערב אלא דאסור להקדים שום קרבן לכתחלה לקרבן תמיד של שחר ובדיעבד יצא:
6. ו. (ו) כל יחיד וכו' - דלא תימא דהואיל דהוא במקום הקרבת הקרבן לא הוטלה המצוה רק על הצבור שבעיר ולא על היחיד קמ"ל דלא אמרינן הכי:
7. ז. (ז) אכילת פירות - ואע"ג דלאחר תפלת שחרית כבר נתחייב בקידוש ואסור לאכול ולשתות מקודם ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחר הקידוש דגם זהו מקרי סעודה כנ"ל סי' רע"ג ואח"כ יאכל הפירות או כשאין לו יין כ"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדי כשישתה כל הכוס יין של קידוש שמחזיק רביעית דזהו מקרי ג"כ קידוש במקום סעודה:
8. ח. (ח) פת מועט - דהיינו כביצה דכ"ז הוא בכלל אכילת עראי וכ"ש אם אוכל מיני תרגימא מחמשת המינים דשרי:
9. ט. (ט) כדי לסעוד הלב - דהיינו שאוכל פירות הרבה דאכילת פירות לא מקרי קבע ונראה דאם חלש לבו יכול גם פת לאכול עד שתתיישב דעתו אף שהוא יותר מכביצה. כתב בא"ר והובא בשע"ת דאם חלש לבו ואין לו יין ולא שאר דבר לקדש עליו רשאי לאכול פירות וה"ה מיני תרגימא מה' מינים קודם מוסף אף בלי קידוש אבל בלא"ה אין להקל:
10. י. (י) של מנחה תחלה - שהוא תדיר:
11. יא. (יא) יצא - דהא דתדיר קודם הוא רק למצוה ולכתחלה ולא לעיכובא בדיעבד:
12. יב. (יב) כגון שרוצה לאכול - לפי מה דמסיק הרמ"א לעיל בסימן רל"ב ס"ב בהג"ה אין לאסור לאכול קודם מנחה כשהגיע זמן מנחה גדולה אלא בסעודה גדולה וסעודת שבת לא מקרי סעודה גדולה [כ"א סעודת נשואין או ברית מילה] ולא חיישינן שמא יפשע ובפרט האידנא דסומכין על קריאה לבהכ"נ למנחה א"צ להתפלל עתה מנחה:
13. יג. (יג) אם הגיע וכו' - ואם הוא סמוך לערב ואין לו שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית משא"כ במוסף ובספר דגול מרבבה חולק עליו מהירושלמי שמפורש להיפוך וכן הקשה עליו בספר בית מאיר ובחידושי הגרע"א מיישבו בדוחק:
14. יד. (יד) שלא יטעו - פי' בשאר ימים להתפלל מנחה קודם מוסף אפילו קודם חצות:
15. טו. (טו) וע"ל סי' קל"ג - ברמ"א דשם נתבאר היטב דין זה:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 5 se'ifs ›

1. א. דִּינֵי תְּפִלַּת מוּסָף בְּשַׁבָּת וּבוֹ ה' סְעִיפִים: זְמַן תְּפִלַּת מוּסָף מַתְחִיל מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, אַף אִם הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית בַּבֹּקֶר מִיָּד אַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ — יָכוֹל גַם כֵּן לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף בָּעֵת הַהִיא, שֶׁזְּמַן הַקְרָבַת הַמּוּסָף מַתְחִיל מִיָּד אַחַר הַקְרָבַת תָּמִיד בַּבֹּקֶר:
2. ב. וְאֵין לְאַחֵר תְּפִלַּת מוּסָף יוֹתֵר מִשֶּׁבַע שָׁעוֹת עַל הַיוֹם, דְּהַיְנוּ שָׁעָה אַחַר חֲצוֹת, וְהַמְאַחֵר כָּל כָּךְ נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ, וְאַף עַל פִּי כֵן יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם. אֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מוּסָף, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁחָשֵׁכָה — אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִשְׁאָר תְּפִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ק"ח:
3. ג. וְאִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית — יָצָא, שֶׁאַף שֶׁקָּרְבַּן מוּסָף שֶׁהִקְרִיבוּהוּ קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר פָּסוּל, מִכָּל מָקוֹם בִּתְפִלָּה לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ לִהְיוֹת חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, הוֹאִיל וְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בְּשָׁעָה הָרְאוּיָה לְהַקְרָבָה:
4. ד. מֻתָּר לִטְעוֹם אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית קֹדֶם תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִטְעוֹם קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ, דְּהַיְנוּ אֲכִילַת פֵּרוֹת אֲפִלּוּ הַרְבֵּה כְּדֵי לִסְעוֹד הַלֵּב, וּפַת כְּבֵיצָה וְלֹא יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ב. וּבִלְבָד שֶׁיְּקַדֵּשׁ מִתְּחִלָּה, וְיִשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן אוֹ יֹאכַל כְּזַיִת מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין אַחַר הַקִּדּוּשׁ מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ג:
5. ה. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְפִלּוֹת, אַחַת שֶׁל מִנְחָה וְאַחַת שֶׁל מוּסָפִים, כְּגוֹן שֶׁאֵחַר לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה, דְּהַיְנוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁהִיא תְּדִירָה יוֹתֵר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִים, וְכָל הַתָּדִיר אֶת חֲבֵרוֹ — קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁצָּרִיךְ עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּיהֶן, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ב — אֲזַי צָרִיךְ לְהַקְדִימָהּ. אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה — יָכוֹל לְהַקְדִּים שֶׁל מוּסָף. בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה קְטַנָּה, שֶׁהִיא עִקַּר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעַ עִקַּר זְמַנָּהּ — צָרִיךְ לְהַקְדִימָהּ בְּכָל עִנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ קֹדֶם מִנְחָה קְטַנָּה צָרִיךְ לְהַקְדִּים מִנְחָה בְּכָל עִנְיָן. וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, וְלִזָּהֵר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמַּאֲרִיכִים בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁיַּתְחִילוּ מוּסָף קֹדֶם שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה לְפִי סְבָרָא זוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תר"כ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵרַע שֶׁהֶאֱרִיכוּ בְּשַׁחֲרִית עַד אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, וַאֲפִלּוּ אִם אֵרַע שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ מוּסָף עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה קְטַנָּה — לֹא יִתְפַּלְלוּ מִנְחָה תְּחִלָּה בְּצִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ הֶהָמוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן פַּעַם אַחֶרֶת. וְלֹא אָמְרוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה אֶלָּא בְּיָחִיד שֶׁאֵרַע לוֹ כֵּן: