‹ Shabbos

רע
Siman 270
שולחן ערוך Shulchan Aruch · Mechaber & Rama ›
  1. א. לומר משנת במה מדליקין. ובו ב סעיפים: נוהגים לומר פרק במה מדליקין והספרדים אומרים אותו קודם תפלת ערבית והוא הנכון:
  2. ב. יש שאין אומרים אותו ביו"ט שחל להיות בע"ש ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה: הגה ואין נוהגין כן בחנוכה ובשבת של ח"ה אין אומרים אותו (מנהגים) וכן בי"ט שחל להיות בשבת אין אומרים אותו (מהרי"ל הלכות סוכה):
מפרשים · Commentaries
משנה ברורה Mishnah Berurah 5 se'if katans ›
  1. א. (א) פרק במה מדליקין - לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה:
  2. ב. (ב) קודם תפלת ערבית - שבמקומותם מקדימין להתפלל ערבית וע"י קריאת פרק זה שיקרא מקודם ידע במה מדליקין ויזכור הג' דברים ויזהיר עליהם וע"כ כתב השו"ע דהוא הנכון דלאחר תפלת ערבית מאי נ"מ. ובמקומות שנוהגין לאמרו אחר תפלת ערבית כתב במנהגי מהרא"ק הטעם כדי שאם יאחר אדם מלהתפלל יהיה לו שהות להתפלל בעוד שיאמרו במה מדליקין ולכן אין אומרים אותו בשבת חוה"מ לפי שאין מאחרין כ"כ לבוא לבהכ"נ לפי שאין עושין בהם מלאכה. כתב הב"ח שיש לומר ב"מ אחר קידוש דעיולי יומא עדיף ומקדמינן ליה ובמקומותינו המנהג לומר במה מדליקין קודם וכתב בפרישה הטעם דנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכדלעיל בסימן רס"ג:
  3. ג. (ג) שחל להיות בע"ש - לפי שאין יכול לומר עשרתם שאין מעשרין ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת משום לא פלוג:
  4. ד. (ד) של חנוכה - מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה:
  5. ה. (ה) בשבת - וכן ביוה"כ שחל בשבת אין אומרים אותו [אחרונים]:
שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 2 se'ifs ›
  1. א. לוֹמַר מִשְׁנַת בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבוֹ ב' סְעִיפִים: נוֹהֲגִים לוֹמַר פֶּרֶק "בַּמֶּה מַדְלִיקִין", לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין הַדְלָקָה וְהַג' דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר עִם חֲשֵׁכָה. וְהַסְּפָרַדִּים אוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאַת פֶּרֶק זֶה יִזְכּוֹר הַג' דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לוֹמַר וְיַזְהִיר עֲלֵיהֶם, וְגַם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ "בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין", וְיִזָּהֲרוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֲבָל אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית — מַה תּוֹעֶלֶת שֶׁיִּזְכּוֹר? הֲלֹא אֵין בְּיָדוֹ לְתַקֵּן מֵעַתָּה. אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין חוֹשְׁשִׁים לָזֶה, אֶלָּא אוֹמְרִים אוֹתוֹ אַחַר הַתְּפִלָּה, כְּדֵי שֶׁמִּי שֶׁאֵחַר לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת יְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ בְּעוֹד שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים אוֹתוֹ. וְלָכֵן אֵין נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, שֶׁאָז אֵין מִתְאַחֲרִין כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂים מְלָאכָה כָּל כָּךְ. וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת אֵין נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כְּדֵי לְמַהֵר בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב:
  2. ב. בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמְּקַדְּשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ לְקַדֵּשׁ קֹדֶם אֲמִירַת "בַּמֶּה מַדְלִיקִין", לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְהַקְדִּים קְדֻשַּׁת הַיּוֹם בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר: