משנה ברורה Mishnah Berurah 11 se'if katans ›

1. א. (א) והוא תענית - וכל הלכותיו נתבאר בסימן תק"נ ע"ש במ"ב:
2. ב. (ב) בכל הימים וכו' - לבד משבת:
3. ג. (ג) מלבד בשבת - ואפילו במנחה של ערב שבת שובה ג"כ אין אומרים אבינו מלכנו:
4. ד. (ד) שאין אומרים תחנון - ולא יהי רצון:
5. ה. (ה) אומרים א"מ - ואל ארך אפים ולמנצח [ד"מ] במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:
6. ו. (ו) ג"פ וידוי - וכן מיום א' דסליחות עד ער"ה כן משמע במנהגים:
7. ז. (ז) מלבד וכו' - מפני שעתידין לומר ב"פ במנחה ובמעריב והוא ג"כ יו"ט:
8. ח. (ח) חרם - שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבועה לעולם ח"ו. ואפשר אפי' אם חייב לקבל בחרם עליו ע"י היפוך וכדומה אפ"ה אין מקבל בחרם עליו עד אחר יוה"כ ומיהו אם רוצה י"ל דהרשות בידו [פמ"ג]:
9. ט. (ט) וכן אין משביעין - ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו וכשיש דין למטה אין דין למעלה:
10. י. (י) עד מוצאי יוה"כ - דקידוש הלבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה וגו'. אבל דע דכמה אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה מקודם כדי שמצוה זו יכריעהו לכף זכות:
11. יא. (יא) ושבת שבין וכו' - ונוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 5 se'ifs ›

1. א. סֵדֶר עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וּבוֹ ה' סְעִיפִים: מִתְעַנִּין לְמָחֳרַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהוּא תַּעֲנִית צִבּוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקמ"ט, וְכָל הִלְכוֹתָיו נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"נ עַיֵּן שָׁם:
2. ב. וְכָל הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַרְבִּים בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. וְנוֹהֲגִים לוֹמַר "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כוּ'" עֶרֶב וָבֹקֶר, מִלְּבַד בְּשַׁבָּת, וְכֵן בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר מִנְחָה אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (תקצ"ב) [תקפ"ד]:
3. ג. וְאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם חוּץ מִשַּׁבָּת ג' פְּעָמִים וִדּוּי קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, מִלְּבַד בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת:
4. ד. אִם אֵרַע מִילָה בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן וְלֹא "וְהוּא רַחוּם כוּ'", אֲבָל אוֹמְרִים "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" (וְ"אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם" וְ"לַמְנַצֵּחַ"):
5. ה. אֵין נוֹתְנִים חֵרֶם בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר כֹּחוֹת הַדִּין בַּזְּמַן הַהוּא. וְכֵן אֵין מַשְׁבִּיעִין אָדָם בְּבֵית דִּין בַּיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁלֹּא לְהָבִיא עֹנֶשׁ שְׁבוּעָה לָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל לַעֲשׂוֹת דִּין בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ — בְּוַדַּאי מִצְוָה רַבָּה יֵשׁ לָדוּן וּלְהוֹצִיא הַגְּזֵלָה מִתַּחַת יָדוֹ, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה — אֵין דִּין לְמַעְלָה. וְאִם יֵשׁ עֵסֶק שְׁבוּעָה בֵּינֵיהֶם — יַנִּיחוּהוּ עַד לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים: