משנה ברורה Mishnah Berurah 13 se'if katans ›

1. א. (א) אוכלים ושותים ושמחים - ר"ל אף שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם:
2. ב. (ב) ואין מתענין בראש השנה - אם לא בתענית חלום שגם בשארי יו"ט מתענין ע"ז. כתב עט"ז דלכו"ע מותר להתענות בר"ה ולהתפלל עד חצות אע"ג דבשבת ושאר יו"ט אסור וכן איתא לעיל בסימן תקפ"ד ס"א בהג"ה:
3. ג. (ג) יש מקומות וכו' - המתענה בר"ה ראוי שילמוד כל היום או יעסוק בתחינות ובקשות כדי שיהיה כולו לד' כתבו האחרונים דאף שמבואר לעיל בסימן תקכ"ז ס"כ דהמתענה אסור לבשל לאחרים מ"מ אשה המשרתת בבית בעה"ב שמשועבדת לו [וה"ה אשה שמשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין לה אחר לזה] מותרת לבשל בשבילו:
4. ד. (ד) שכל מי שרגיל וכו' - היינו ג' פעמים:
5. ה. (ה) ומשנה רגילתו וכו' - היינו לענין יום אבל אבל בלילה של ר"ה בודאי אסור להתענות לכו"ע כמו בשאר יו"ט:
6. ו. (ו) רק צריך התרה וכו' - עיין יו"ד סימן רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה כנדר הוא רק כשהורגל בה או אפילו פ"א וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם אבל בלא"ה אין נעשה כנדר ע"י שעשאה פ"א:
7. ז. (ז) תענית חלום - ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות:
8. ח. (ח) שני הימים וכו' - דתרווייהו הן כיום אחד וכמ"ש בסימן ת"ר:
9. ט. (ט) כל ימיו - ומ"מ מי שאין ירא לנפשו א"צ להתענות וכדלעיל:
10. י. (י) יום שני בלבד - אבל יום ראשון לא יתענה כלל לפי שיום הראשון הוא דאורייתא ואינו נגרר אחר יום שני וע"כ צריך לעשות בו אפילו קידוש של שחרית:
11. יא. (יא) וא"צ למיתב וכו' - אפילו חל בשבת:
12. יב. (יב) דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה - ואף דאין הלכה כן וכדלעיל בס"א מ"מ עכ"פ לא נחזיק זה לעבירה שיצטרך אח"כ להתענות ע"ז בחול. מי שקיבל עליו להתענות בר"ה אינו דומה למי שקיבל עליו להתענות בשבת ויו"ט דאין קבלתו כלום הכא צריך התרה מאחר די"א דמצוה להתענות בר"ה:
13. יג. (יג) כמו שאין אומרים ביום הכיפורים - מאחר שהם ימי דין ואין שייך כ"כ לבקש לענות ביום צום התענית:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 9 se'ifs ›

1. א. אִם מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבוֹ ט' סְעִיפִים: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְשַׁבַּת תְּשׁוּבָה כְּמוֹ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְאֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵיהֶם, אֶלָּא אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשַׁבַּת תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁאָסוּר בִּשְׁאָר שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וַאֲפִלּוּ רָאָה חֲלוֹם רַע וְסָפֵק לוֹ אִם הוּא מֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁמִּתְעַנִּין עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת — לֹא יִתְעַנֶּה. וּמִצְוָה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"א, אָמְנָם לֹא יֹאכְלוּ כָּל שָׂבְעָם לְמַעַן לֹא יָקֵלּוּ רֹאשָׁם וְתִהְיֶה יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיהֶם:
2. ב. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם שֶׁכָּל מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֶּה רְגִילוּתוֹ וְאֵינוֹ מִתְעַנֶּה — אֵינוֹ מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁאֵינוֹ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו, רַק צָרִיךְ הַתָּרָה כִּשְׁאָר נֶדֶר:
3. ג. הַמִּתְעַנֶּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לִלְמֹד כָּל הַיּוֹם אוֹ לוֹמַר תְּחִנּוֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל יוֹם טוֹב צָרִיךְ לְחַלֵּק חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם, כְּדֵי לְקַיֵּם שְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁבְּאֶחָד כָּתוּב "לַה'" וּבְאֶחָד כָּתוּב "לָכֶם", וְזֶה שֶׁהוּא מִתְעַנֶּה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם הַמִּקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "לָכֶם" — צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֻּלּוֹ לַה', כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "לַה'" וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ "לָכֶם", וּמַשְׁמָע שֶׁכָּל הַיּוֹם יִהְיֶה לַה' לְבַדּוֹ:
4. ד. הַמִּתְעַנֶּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ בִּשְׁאָר יוֹם טוֹב — אָסוּר לוֹ לְבַשֵּׁל אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מְלָאכוֹת אֹכֶל נֶפֶשׁ לְצֹרֶךְ אֲחֵרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקכ"ז, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם:
5. ה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם שֶׁהַמִּתְעַנֶּה פַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲנִית חֲלוֹם אִם הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת שְׁנֵי הַיָּמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל יָמָיו אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, הוֹאִיל וְהֶרְאוּ לוֹ סִימָן רַע פַּעַם אַחַת בְּהַתְחָלַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן רָמְזוּ לוֹ שֶׁתַּעֲנִיתוֹ חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לְפִיכָךְ יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ וְיִתְעַנֶּה כָּל שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהֵן כְּיוֹם אֶחָד אָרֹךְ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ת"ר. אֲבָל אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בַּלֵּילוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר יוֹם טוֹב, שֶׁאַף בַּחֲלוֹמוֹ לֹא רָמְזוּ לוֹ אֶלָּא לְהִתְעַנּוֹת בַּיּוֹם, כְּדֶרֶךְ כָּל תַּעֲנִית חֲלוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין אֶלָּא בַּיּוֹם:
6. ו. וְאִם הֶרְאוּ לוֹ הַחֲלוֹם בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — יִתְעַנֶּה כָּל יָמָיו יוֹם שֵׁנִי בִּלְבַד וְלֹא יוֹם רִאשׁוֹן. וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁאֵינוֹ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לָחֹשׁ לְקַבָּלָה זוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו כְּלָל לֹא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא בְּיוֹם שֵׁנִי, אַף שֶׁהָיָה הַחֲלוֹם בְּיוֹם רִאשׁוֹן:
7. ז. הַמִּתְעַנֶּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲנִית חֲלוֹם — אֵינוֹ צָרִיךְ לֵישֵׁב בְּחֹל תַּעֲנִית עַל תַּעֲנִיתוֹ כְּמוֹ הַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ח, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כֵּן, מִכָּל מָקוֹם כְּדַאי הֵם לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם לְעִנְיָן שֶׁלֹּא נַחֲזִיק תַּעֲנִית זוֹ לַעֲבֵרָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהִתְעַנּוֹת בְּחֹל בִּשְׁבִיל כָּךְ:
8. ח. אַף עַל פִּי שֶׁמִּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב אֵין קַבָּלָתוֹ כְּלוּם וּמֻתָּר לֶאֱכֹל בְּלֹא הַתָּרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"ע, מִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נֶדֶר אֶלָּא בִּלְשׁוֹן קַבָּלַת תַּעֲנִית בְּעָלְמָא שֶׁאָמַר "הֲרֵי עָלַי לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה" — צָרִיךְ הַתָּרָה, מֵאַחַר דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִצְוָה לְהִתְעַנּוֹת — אֵין זֶה כִּמְקַבֵּל עָלָיו לַעֲבֹר עֲבֵרָה שֶׁאֵין קַבָּלָתוֹ כְּלוּם.
9. ט. וְהַנּוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה — לֹא יֹאמְרוּ "עֲנֵנוּ", כְּמוֹ שֶׁאֵין אוֹמְרִים "עֲנֵנוּ" בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְמֵי דִּין וְאֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר "בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ":