משנה ברורה Mishnah Berurah 19 se'if katans ›

1. א. (א) שאינו מחויב בדבר - היינו שאינו מחוייב בעצם וכדלקמיה אבל אם הוא מחוייב אלא שיצא בהמצוה יכול להוציא ואפילו לברך בשביל חבירו:
2. ב. (ב) וקטן - אפילו אם הוא בן י"ג שנה כ"ז שלא ידעינן שהביא ב' שערות אינו יכול לתקוע להוציא אחרים:
3. ג. (ג) דכיון שאינו שומע וכו' - שהרי אנו מברכין וציונו לשמוע קול שופר:
4. ד. (ד) אבל שומע ואינו מדבר וכו' - ואפילו לכתחלה יכול אחר לברך והוא תוקע [אחרונים]. חרש ששומע ע"י כלי כמין חצוצרות חייב בשופר:
5. ה. (ה) מוציא את מינו - דכל אנדרוגינוס שוין שיש להם זכרות ונקבות ואם הוא בכלל זכר גם חבירו הוא בכלל זכר אבל אינו יכול להוציא את שאינו מינו דשמא הוא בכלל נקבה:
6. ו. (ו) אפילו את מינו וכו' - דשמא אם יקרע ימצא שטומטום זה נקבה וחבירו זכר. ואף ביום ב' שהוא דרבנן נקטינן ככל חומרת יום א' ומיהו אף ביום א' אם שמע זכר מטומטום חוזר ותוקע בלא ברכה [פמ"ג]. טומטום ואנדרוגינוס אף דחייבין לתקוע מ"מ לא יברכו דברכה הוא דרבנן וספיקא לקולא [וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב]:
7. ז. (ז) אפילו עצמו - דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא צד חירות שבו:
8. ח. (ח) יכולות לתקוע - ולא אמרינן דכיון דפטורות יש חילול יו"ט בתקיעתן דקי"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אלמא דמי שאינו מצווה ועושה נמי שכר יש לו. וה"ה קטן יכול לתקוע אף לכתחלה כדי שיתחנך וכדאיתא לקמן בסימן תקצ"ו בהג"ה:
9. ט. (ט) וכן אחר שיצא כבר - ר"ל אף שיצא ולא אמרינן דכיון שהוא עצמו אינו צריך עתה לתקוע תו עובר משום שבות כשתוקע בשבילן דמ"מ קצת מצוה יש להן בתקיעתן כנ"ל:
10. י. (י) אבל אין מברכות וכו' - דמהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מד"ת ולא מדברי סופרים דאשה במ"ע שהזמן גרמא פטורות אף מדרבנן:
11. יא. (יא) אם כבר יצאו - וע"כ י"א דיתקע להם קודם שישמע התקיעות בביהכ"נ אבל במ"א מסיק בשם מהרי"ל שלא יתקע בשלשה שעות ראשונות משום דאז מיפקד דינא ואין כדאי לתקוע ביחידות אלא יתקע להן אחר תקיעות ביהכ"נ והם יברכו לעצמן או שיכוין בלבו שלא לצאת בתקיעות ביהכ"נ ואז יוכל אח"כ ג"כ לברך בשבילן:
12. יב. (יב) המודר הנאה וכו' - כגון ראובן שהדיר ע"ע שלא יהנה משמעון אפ"ה מותר לשמעון לתקוע לו דמצות לאו ליהנות ניתנו ואין תקיעות מצוה בכלל איסור הנאה שאסר ע"ע משא"כ כשאסר תקיעותיו אסר אפילו בזה שאינו הנאה:
13. יג. (יג) מאליו - אפי' כשאומר מי שרוצה להוציאני ידי חובתי יתקע שרי דבכה"ג לאו שליחותיה קעביד:
14. יד. (יד) והוציאני אסור - דכיון דבשליחותיה עביד יש לו הנאה במאי דעביד שליחותיה ובדיעבד יצא [פמ"ג בשם הפר"ח]:
15. טו. (טו) להתלמד וכו' - ואם מתכוין בזה גם לצאת ידי מצוה כתב הא"ר דיצא והיינו בעשה התקיעות כדין:
16. טז. (טז) ולא נתכוון השומע לצאת - זה מיירי כשבא לביהכ"נ בסתמא אבל אם בא לביהכ"נ לצאת ידי חובה עם הצבור אע"פ שבשעה ששמע לא כיון לבו אלא בסתמא יצא:
17. יז. (יז) שישמענו - אבל אם היו תוקעין בבית לחולה וליולדת והיה ביתו סמוך לו ושמע לא יצא דמסתמא לא נתכוין זה להוציא אלא החולה [ח"א]:
18. יח. (יח) מי שהיה מהלך בדרך וכו' אם נתכוון לצאת וכו' - איתא בירושלמי לא שנו אלא בעובר אבל בעומד חזקה כיון ועיין בא"ר שכתב דכונת הירושלמי בעובר ועומד לשמוע קול תקיעות דאז אמרינן אף דאינו זוכר אם כיון אז לצאת מ"מ חזקה שכיון אבל בשהיה עומד בביתו לא אמרינן חזקה כיון. סומא חייב בתקיעות ואם היה מוחזק לתקוע בכל שנה וסלקוהו אם לא ימצאו בקי כמוהו יחזירוהו למנויו. ולכתחלה אין לסלקו מפני שהוא סומא אע"פ שנמצא בקי כמוהו [מ"א בשם הרדב"ז]:
19. יט. (יט) ושמע תקיעות משליח צבור וכו' - ובלבד שלא עמד רחוק מביהכ"נ כ"כ שאפשר שלא ישמע קול שופר רק קול הברה:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 9 se'ifs ›

1. א. מִי הֵם הָרְאוּיִים לִתְקִיעַת שׁוֹפָר וּבוֹ ט' סְעִיפִים: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַע לוֹ בֶּן חוֹרִין לְהוֹצִיאוֹ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹצֵא בִּתְקִיעָתוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, לְפִי שֶׁצַּד חֵרוּת שֶׁבּוֹ נִתְחַיֵּב בְּתֵשַׁע תְּקִיעוֹת שְׁלֵמוֹת בְּכַשְׁרוּתוֹ, וְאִם יִתְקַע בְּעַצְמוֹ תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה וּתְקִיעָה שֶׁיּוֹצֵאת מִפִּיו חֶצְיָהּ פְּסוּלָה מֵחֲמַת צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ:
2. ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִם רָצוּ לִתְקֹעַ בְּעַצְמָן הָרְשׁוּת בְּיָדָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה בְּיוֹם טוֹב בְּחִנָּם אֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַנָּשִׁים הִתִּירוּ לָהֶן אִסּוּר קַל כָּזֶה שֶׁאֵין בּוֹ אֲפִלּוּ מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּמוּר אֶלָּא מִשּׁוּם עֻבְדִּין דְּחֹל. וְכֵן אָדָם אַחַר שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ מֻתָּר לִתְקֹעַ לָהֶן. וּמֻתָּר לְהוֹצִיא הַשּׁוֹפָר לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי לִתְקֹעַ לָהֶן. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן י"[ז] שֶׁנָּהֲגוּ הַנָּשִׁים לְבָרֵךְ עַל כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, עַל כֵּן גַּם כָּאן יְבָרְכוּ הַנָּשִׁים לְעַצְמָן, אֲבָל אֲנָשִׁים לֹא יְבָרְכוּ לָהֶן אִם כְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם וְאֵינָן תּוֹקְעִים רַק בִּשְׁבִיל הַנָּשִׁים, לְפִי שֶׁהִיא בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים בְּעַצְמָן אֵינָן חַיָּבוֹת בִּבְרָכָה זוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ זֶה לְהוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן בִּבְרָכָה זוֹ, אֶלָּא שֶׁלָּהֶן בְּעַצְמָן הָרְשׁוּת בְּיָדָן לְבָרֵךְ מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל אַחֵר לָמָּה יְבָרֵךְ בְּחִנָּם. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ לַנָּשִׁים וּלְבָרֵךְ לָהֶן — יִתְקַע לָהֶן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּתְקִיעוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, דְּאָז יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹלֵךְ לָהֶן לִתְקֹעַ בְּבָתֵּיהֶן וְחוֹזֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשׁוֹמֵעַ הַתְּקִיעוֹת דִּמְעֻמָּד שֶׁעַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת — אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בַּהֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין בִּרְכָתוֹ לִתְקִיעוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אִם הִפְסִיק בְּשִׂיחָה בֵּינְתַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקצ"ב:
3. ג. מִי שֶׁהוּא מֻדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ שֶׁאָמַר קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִפְּלוֹנִי — מֻתָּר חֲבֵרוֹ לִתְקֹעַ לוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁאֵין זוֹ חֲשׁוּבָה הֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"ו. וְהוּא שֶׁיִּתְקַע לוֹ חֲבֵרוֹ מֵעַצְמוֹ, אֲבָל הוּא לֹא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתְקַע לוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁאָסַר חֲבֵרוֹ הֲנָאָתוֹ עָלָיו — אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת חֲבֵרוֹ שָׁלִיחַ לִתְקֹעַ לוֹ:
4. ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאָסַר הֲנָאַת חֲבֵרוֹ עָלָיו, אֲבָל אִם אָסַר תְּקִיעַת חֲבֵרוֹ עָלָיו שֶׁאָמַר קוֹנָם תְּקִיעָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָיו — אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה מֵחֲבֵרוֹ:
5. ה. כָּל הַמִּצְוֹת אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן בַּעֲשִׂיָּתָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דָּבָר זֶה לְשֵׁם מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס'. לְפִיכָךְ, הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר כְּדֵי לְהִתְלַמֵּד — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק — לֹא יָצָא, אַף עַל פִּי שֶׁנִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לְשֵׁם מִצְוָה, כֵּיוָן שֶׁהַתּוֹקֵעַ לֹא נִתְכַּוֵּן אִם כֵּן תְּקִיעָה פְּסוּלָה שָׁמַע:
6. ו. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְשׁוֹרֵר וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִתְקִיעַת מִצְוָה — לֹא יָצָא. וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ — לֹא יָצָא:
7. ז. אִם נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹמֵעַ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָה זוֹ, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹמֵעַ אֶלָּא תָּקַע לְעַצְמוֹ — לֹא יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד שֶׁיִּתְכַּוְּנוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ. מִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא כָּל מִי שֶׁיִּשְׁמַע תְּקִיעָתוֹ וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לִפְלו‍ֹנִי זֶה שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדְעוֹ כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹקֵעַ נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמְעֶנּוּ. לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְשָׁמַע תְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר — יָצָא אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן בִּתְקִיעָתוֹ:
8. ח. מִי שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעַת מִצְוָה וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָתוֹ — צָרִיךְ לִתְקֹעַ לוֹ שֵׁנִית מִסָּפֵק. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְעָמַד כְּדֵי לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָתוֹ — אֵין צָרִיךְ לִתְקֹעַ לוֹ שֵׁנִית, דְּכֵיוָן שֶׁעָמַד מֵהֲלִיכָתוֹ חֲזָקָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ:
9. ט. מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ עִם הַצִּבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה אֶלָּא שָׁמַע סְתָם — יָצָא, לְפִי שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּסְתָם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בְּבִיאָתוֹ כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעַת הַתְּקִיעוֹת מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאַחַר כָּךְ שָׁמַע בִּסְתָם בְּלֹא שׁוּם כַּוָּנָה — לֹא יָצָא, שֶׁמִּצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה כְּדֵי לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתָן: