משנה ברורה Mishnah Berurah 13 se'if katans ›

1. א. (א) וקורים הזמירות וכו' - היינו המזמורים שאומרים קודם פסוקי דזמרה וגם מזמור שיר ליום השבת אומרים דיו"ט נמי אקרי שבת. וכן אומרים ברכת נשמת כמו בשבת ואחר ברכו אומרים ברכת יוצר אור כמו בחול:
2. ב. (ב) וגומרין ההלל - ואם חיסר פסוק אחד או תיבה אחת צריך להתחיל אח"כ מאותו פסוק ולגמור עד סוף ההלל דאם יאמרנו במקום שנזכר הו"ל קריאה למפרע ולא יצא:
3. ג. (ג) לקרות ההלל - ר"ל שלא יאמר לגמור ההלל דשמא ידלג תיבה או אות אחת ויש חשש ברכה לבטלה ואם אמר לגמור יצא ובמקום שנהגו לומר לגמור אין לבטל מנהגם [פמ"ג]. אם בא לבהכ"נ סמוך להלל יקרא תחלה הלל עם הצבור ואח"כ יתפלל והוא שלא יעבור זמן ק"ש ותפלה עי"ז ועיין לעיל בסימן תכ"ב במ"ב סקט"ז:
4. ד. (ד) כדרך שאמרו בק"ש וכו' - ופרטי ופרטי דינים אלו עיין לעיל סימן ס"ו:
5. ה. (ה) באמצע הפרק וכו' - ואלו הן הפרקים הללויה הללו עבדי ה' וגו'. בצאת ישראל ממצרים וגו'. לא לנו ה' לא לנו וגו'. אהבתי וגו'. הללו את ה' כל גוים וגו' מן המצר וגו'. ורד"ק כתב דמן המצר אינו תחלת המזמור אלא מתחיל הודו לה' כי טוב וגו':
6. ו. (ו) באמצע - היינו אפי' באמצע הפרק:
7. ז. (ז) ושהה וכו' - מדסתם משמע אפי' שהה באונס ועיין לעיל בסימן תכ"ב סקכ"ד במ"ב:
8. ח. (ח) אפילו עשרה קורין כאחד - ר"ל אפילו היכא שמוציאין ידי חובה באמירתן לאחרים ולא אמרינן תרי קלא לא משתמעי כדאשכחן סימן קמ"א ס"ב לענין קה"ת דהלל חביבי להו משום זכרון הנס ויהבי דעתייהו ושמעי. ומה"ט ג"כ המנהג שמקדשין שנים או יותר יחד בשבת ויו"ט או כשיושבין בסוכה כמה בעלי בתים ומקדשין להוציא בני ביתם משום דהקידוש חביב להם ויהבי דעתייהו ושמעי ומ"מ יותר טוב שלא יקדשו בבת אחת היכי שצריכין להוציא ב"ב אלא זה אחר זה:
9. ט. (ט) ומפטיר קורא וכו' - ועיין לעיל בסימן קל"ז במ"ב סקי"א:
10. י. (י) בעת ההיא - ויש מתחילין ויאמר יהושע אל העם התקדשו וכן נוהגין עכשיו:
11. יא. (יא) ואין מזכירין וכו' - דעת המחבר דהוא מנהג ספרד שאפילו במוסף גופא אין מזכירין גשם ולזה כתב רמ"א ועיין לעיל סימן קי"ד ס"ג דשם מבואר בהג"ה דמנהגנו הוא כפוסקים דס"ל דהצבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר בתפלתו שחוזר בקול רם אז הם פוסקין במנחה וה"ה היחיד שאיחר תפלתו במוסף עד אחר שהתפלל הש"ץ ופסק לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ג"כ שוב לא יזכיר גשם וע"ש במ"ב ובה"ל כמה פרטים בדין זה:
12. יב. (יב) משם ואילך מלשאול וכו' - היינו בחוה"מ שוב לא יבקש על מטר ובדיעבד אם שכח ועבר עיין לעיל בסימן קי"ז ס"ג ובבה"ל. והנה אף שהסכימו הפוסקים שאין נכון שיכריז השמש ד"ז בצבור ששוב לא יזכירו גשם ומטר שנראה כאלו ממאנים על הגשמים וע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים מ"מ נ"ל שנכון מאוד שהשמש יזכיר בחשאי לרוב העולם קודם תפלת מעריב של לילה ראשונה של חוה"מ שיאמרו ותן ברכה וכו' כי האנשים פשוטין רובן נכשלין בלילה ראשונה וכן למחר בתפלת שחרית עד שישמעו מן הש"ץ שפסק ויש בזה חשש כמה מאות ברכות לבטלה:
13. יג. (יג) ונוהגין לומר וכו' - ובדיעבד אף אם לא הזכיר אותם כלל יצא. ואם טעה במוספין והזכיר של יום אחר וכן בסוכות שאמר ביום א' דחוה"מ מה שאינו שייך כלל לאותו יום כגון שאמר ביום הרביעי אם לא סיים הברכה יתחיל מפסוקי הקרבנות ואם סיים הברכה א"צ לחזור [ח"א בסוף כלל כח]:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 8 se'ifs ›

1. א. סֵדֶר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל פֶּסַח וּבוֹ ח' סְעִיפִים: בְּכָל יָמִים טוֹבִים שַׁחֲרִית וְעַרְבִית נוֹהֲגִין לִקְרוֹת הַמִּזְמוֹרִים שֶׁמּוֹסִיפִים בְּשַׁבָּת בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. וְיֵשׁ שֶׁמְּדַלְּגִין "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" וּמַתְחִילִין "טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וְגוֹ'". וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, לְפִי שֶׁגַּם יוֹם טוֹב נִקְרָא שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ וְגוֹ'":
2. ב. בְּכָל שָׁלֹשׁ רְגָלִים צָרִיךְ לִגְמֹר הַהַלֵּל בַּיּוֹם, וּלְבָרֵךְ עָלָיו: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹת הַהַלֵּל", לְפִי שֶׁהוּא מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִתַּקָּנַת הַנְּבִיאִים. וְאֵין מְבָרְכִין "לִגְמֹר הַהַלֵּל", שֶׁמָּא יְדַלֵּג תֵּבָה אַחַת אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת וְנִמְצָא שֶׁבֵּרַךְ לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא גְּמָרוֹ כֻּלּוֹ. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לָזֶה וּמְבָרְכִין "לִגְמֹר הַהַלֵּל", לְפִי שֶׁגַּם "לִגְמֹר" הוּא לְשׁוֹן קְרִיאָה. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב לְבָרֵךְ "לִקְרוֹת" כְּמִנְהָגֵנוּ:
3. ג. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַהַלֵּל, מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, שֶׁאִם לֹא קָרָא מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית — יָכוֹל לִקְרוֹת כָּל הַיּוֹם עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יִקְרְאוּ אוֹתוֹ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה, לְפִי שֶׁעֲדַיִן הוּא כְּלַיְלָה בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וְאִם עָבַר וְקָרָא — יָצָא. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקְרוֹתוֹ עִם הַצִּבּוּר מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנֶה עִמָּהֶם "הוֹדוּ" וְ"אָנָּא" אַחַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. וְאִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַצִּבּוּר שַׁחֲרִית וְעוֹמְדִים לִקְרוֹת הַהַלֵּל וְהוּא לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא יַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — טוֹב לוֹ שֶׁיִּקְרָא תְּחִלָּה הַלֵּל עִם הַצִּבּוּר וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, אַף בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁגַּם הַיָּחִיד גּוֹמֵר בָּהֶם הַהַלֵּל בִּבְרָכָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, עַיֵּן סִימָן תכ"ב. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא עוֹמֵד לְאַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מַתְחִילִין הַהַלֵּל — לֹא יַפְסִיק לִקְרוֹת עִמָּהֶן בְּאוֹתָן הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וּלְעִנְיַן אִם יָכוֹל לְהַפְסִיק בּוֹ לִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק אוֹ בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק — דִּינוֹ כְּמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, עַיֵּן סִימָן ס"ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיָמִים שֶׁגּוֹמְרִים בָּהֶם הַהַלֵּל, שֶׁבַּיָּמִים הַלָּלוּ קְרִיאָתוֹ הוּא חוֹבָה וּמִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל בְּיָמִים שֶׁאֵין גּוֹמְרִין אוֹתוֹ בָּהֶם, כְּגוֹן בְּשִׁשָּׁה יָמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל פֶּסַח, כֵּיוָן שֶׁאֵין קְרִיאָתוֹ אֶלָּא מִנְהָג, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ת"צ, לְפִיכָךְ דִּינוֹ כְּהַלֵּל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְעִנְיַן הַפְסָקָה, עַיֵּן סִימָן תכ"ב (וְעַיֵּן שָׁם אִם שָׁהָה בְּאֶמְצַע הַהַלֵּל כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ בְּיָמִים שֶׁגּוֹמְרִין אוֹ בְּיָמִים שֶׁאֵין גּוֹמְרִין):
4. ד. אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִין לִקְרוֹת הַהַלֵּל כְּאֶחָד וּשְׁאָר הַצִּבּוּר שׁוֹמְעִין וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּשְׁמִיעָה. וְאַף שֶׁשְּׁנֵי קוֹלוֹת הַיּוֹצְאִים כְּאֶחָד אֵין שׁוֹמְעִין יָפֶה אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ"א, מִכָּל מָקוֹם הַהַלֵּל הוּא חָבִיב עַל הַצִּבּוּר וְנוֹתְנִין דַּעְתָּם יָפֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ, וְלָכֵן יְכוֹלִין לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ יָפֶה אַף כְּשֶׁהַרְבֵּה קוֹלוֹת יוֹצְאִין מִכָּל אֶחָד. וּמִטַּעַם זֶה אֵין לִמְחוֹת בְּב' וְג' בַּעֲלֵי בָּתִּים הָאוֹכְלִים בְּבַיִת אֶחָד וּמַמְתִּינִים זֶה עַל זֶה בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם וּמְקַדְּשִׁים כֻּלָּם כְּאֶחָד וּבְנֵי בֵּיתָם שׁוֹמְעִים מֵהֶם וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם, לְפִי שֶׁהַקִּדּוּשׁ הוּא חָבִיב עֲלֵיהֶם וְנוֹתְנִים דַּעְתָּם יָפֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא יַמְתִּינוּ זֶה עַל זֶה:
5. ה. מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי בְּכָל יוֹם טוֹב מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, וְרֶמֶז לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁתִּקֵּן לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ. וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ לְהַפְטִיר בַּנָּבִיא בְּכָל יוֹם טוֹב בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, וְחַכְמֵי הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא בֵּרְרוּ עִנְיַן כָּל יוֹם וְיוֹם בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים, וְסִדְּרוּ לָנוּ לִקְרוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי בְּפָרָשַׁת "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן וְגוֹ'", וּמַפְטִיר בְּפֶסַח גִּלְגָּל בִּיהוֹשֻׁעַ. יֵשׁ מַתְחִילִין מִן "בָּעֵת הַהִיא וְגוֹ'", וְיֵשׁ מַתְחִילִין "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ", וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו. (וְאִם יָכוֹל לְהוֹסִיף בְּיוֹם טוֹב עַל מִנְיַן הַקְּרוּאִים, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ב):
6. ו. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה קֹדֶם הַהַפְטָרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ב. וּבִימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם וְהָיָה עוֹלֶה לְמִנְיַן ה' גַּבְרֵי. וְרַבָּנָן סָבוֹרָאֵי תִּקְּנוּ, וְכֵן הִנְהִיגוּ הַגְּאוֹנִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁיִּקְרָא הַמַּפְטִיר בְּפָרָשַׁת הַמּוּסָפִין שֶׁבְּפִנְחָס. וְסָמְכוּ לָהֶם עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, מַה יְּהֵא עַל בָּנַי כְּשֶׁיַּחְטְאוּ, שֶׁמָּא אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וְהַפְּלַגָּה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קָרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם — מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קָרְבָּן, וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם. וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרוֹת, אֶחָד לְעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם וְהַשְּׁנִיָּה לְמַפְטִיר. וְלֹא דַּי בְּסֵפֶר תּוֹרָה אֶחָד וְלִגְלֹל אַחַר כָּךְ עַד פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִין, לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ"ד, עַיֵּן שָׁם:
7. ז. נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהַצִּבּוּר מַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם בִּתְפִלַּת מוּסָף יוֹם א' שֶׁל פֶּסַח, וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֵינוֹ מַזְכִּיר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, וּלְאַחַר שֶׁפָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהַזְכִּיר — גַּם הַצִּבּוּר אֵין מַזְכִּירִין מִתְּפִלַּת הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד עַיֵּן שָׁם. וְאַף הַיָּחִיד שֶׁאֵחֵר תְּפִלַּת הַמּוּסָף עַד לְאַחַר שֶׁפָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהַזְכִּיר — גַּם הוּא לֹא יַזְכִּיר עוֹד, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר עַיֵּן שָׁם:
8. ח. בְּכָל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין נָהֲגוּ לְהַזְכִּיר קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, וְקוֹרֵא אוֹתָם הַפְּסוּקִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר, עַיֵּן סִימָן מ"ט. וְאִם לֹא הִזְכִּיר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר "כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ" — יָצָא. וְכֵן נוֹהֲגִין אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה בְּמִקְצָת מְדִינוֹת בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקצ"א. אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין לְאָמְרָם לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם: