משנה ברורה Mishnah Berurah 49 se'if katans ›

1. א. (א) יטול ידיו וכו' - ר"ל אע"ג שנטל להירקות כמ"ש בסימן תע"ג ס"ו מ"מ כיון דאמר בינתים הגדה והלל חיישינן שמא הסיח דעתו ונגע במקום מטונף שהידים עסקניות הן:
2. ב. (ב) ויאחזם בידו - כל שלשתן העליונה והתחתונה בשביל לחם משנה והפרוסה ע"ש לחם עוני ויברך ברכת המוציא ויניח השלישית להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם תפיסת העליונה על אכילת מצה ויברך שתי הברכות טרם ישברם וכמו שמסיים המחבר ואח"כ וכו':
3. ג. (ג) משתיהן ביחד - דהא לכתחלה צריך לאכול משניהם בבת אחת וכדלקמיה וע"כ נכון שיהיה הבציעה ג"כ בבת אחת ולא בזה אחר זה כדי שלא יהיה הפסק בין בציעה ראשונה לאכילה:
4. ד. (ד) ואין המנהג לטבלם וכו' - ר"ל אף שבכל ימות הפסח מטבילין במלח אע"פ שהיא נקיה ואינה צריכה טיבול מן הדין וכדמבואר לעיל סימן קס"ז ס"ה מ"מ בלילות ראשונות של פסח אין נוהגין כן דטפי הוא נראה לחם עוני כשאינו טבול במלח:
5. ה. (ה) בלילה ראשונה - ר"ל בלילות ראשונות:
6. ו. (ו) ויאכלם וכו' - לפי שבירך שתי הברכות וכונתו היה על השלמה ועל הפרוסה לפיכך צריך לאכול משניהם:
7. ז. (ז) בהסיבה - עיין לעיל בסימן תע"ב ס"ז ובהג"ה שם:
8. ח. (ח) ביחד - שאם יאכל מתחלה כזית של המוציא דהיינו מן השלמה הרי הוא כמפסיק בין ברכת על אכילת מצה לאכילת הפרוסה שעלה קאי הברכה ואם יאכל הפרוסה מקודם ואח"כ השלמה ג"כ הוא כמפסיק להני פוסקים דסברי דברכת על אכילת מצה קאי על השלמה וע"כ יאכלם ביחד:
9. ט. (ט) כזית מכל אחד - מן הפרוסה בודאי צריך כזית דהא מברכין על אכילת מצה ואין אכילה פחותה מכזית אבל פרוסת המוציא הלא קי"ל דהמוציא מברכין אפילו על פחות מכזית וכנ"ל בסימן ר"י אלא משום דיש פוסקין שסוברין דברכת המוציא קאי על הפרוסה וברכת על אכילת מצה קאי על השלמה לכך צריך מכל אחת כזית. והסכימו האחרונים דצריך רק להכניס לפיהו את שני הזיתים בבת אחת ולרסקם אבל אין מחויב לבולעם בבת אחת אלא די שיבלע כזית לערך בבת אחת ואח"כ יבלע השאר ובדיעבד אפילו בלע הכזית מעט מעט יצא כל שלא שהה מתחלת אכילתו עד סופה יותר מכדי אכילת פרס:
10. י. (י) של המוציא תחלה - היא השלמה העליונה שמעיקר הדין עלה קאי ברכת המוציא ולא הוי כהפסק בדיעבד מה שאוכלה בין ברכת אכילת מצה לאכילת הפרוסה כיון שהיא באה לצורך אותו כזית דהיינו לצורך ברכת המוציא שצריך לברך גם על כזית של הפרוסה. וכתבו הפוסקים שצריך לאכול גם כזית ראשון של המוציא בהסיבה:
11. יא. (יא) ואח"כ של אכילת מצה - ובדיעבד אם אכל כזית אחד בין מהשלמה ובין מהפרוסה יצא:
12. יב. (יב) כזית מרור - ואפילו אכל קלח שלם עם העלין כברייתה לא יצא כל שאין בו כזית [תה"ד]:
13. יג. (יג) וישקענו כולו - כדי להמית ארס שבתוכו. ויש מקומות שאין נוהגין לשקע כולו אלא בטיבול מקצתו:
14. יד. (יד) ויאכלנו בלא הסיבה - שהוא זכר לעבדות ומ"מ אם רוצה לאכול בהסיבה רשאי:
15. טו. (טו) מצה שלישית - כדי לקיים מצוה בשלשתן:
16. טז. (טז) וכורכה עם המרור - וצריך כזית מצה וכזית מרור. וטעם כריכה זו כדי לצאת דעת הלל דס"ל דקרא דעל מצות ומרורים יאכלהו בהדי הדדי משמע ומ"מ לצאת רק בזה ידי אכילת מצה ואכילת מרור אי אפשר בזה"ז אפילו להלל דכיון דמרור בזה"ז דליכא פסח אינו רק מדרבנן וע"כ כשיאכלם ביחד אתי טעם מרור ומבטל לה לטעם מצה שהוא מדאורייתא אפילו בזה"ז ומשום זה צריך לאכול מתחלה כל אחד בפ"ע ואח"כ אוכל שניהם ביחד כדי לעשות זכר לזמן שהיה מקדש קיים והקריבו פסח ואז לפי דעת הלל היו אוכלים מצה ומרור ביחד:
17. יז. (יז) וטובלה בחרוסת - שהרי כריכה זו היא זכר למקדש כהלל והלל היה מקיים מצות חרוסת במרור זה שבכריכה שהרי לא היה אוכל מרור כלל קודם כריכה זו וגם בזה צריך לנער החרוסת כמו במרור שאכל מקודם [מאמר מרדכי]:
18. יח. (יח) דאין לטובלו - טעמם שכבר קיים מצות חרוסת בטיבול ראשון וגם אין לחוש לארס שבמרור זה כיון שאוכלו עם מצה בכריכה:
19. יט. (יט) וכן ראיתי נוהגין - עיין באחרונים שהסכימו דהעיקר כדעה הראשונה ומ"מ היכי דנהוג נהוג:
20. כ. (כ) ואומר - עיין בה"ל:
21. כא. (כא) כהלל - והנוסחא אצלנו בהגדה כן עשה הלל בזמן שבית המקדש וכו' היה כורך מצה ומרור ואוכלם ביחד ויש שכתבו שצ"ל היה כורך פסח מצה ומרור:
22. כב. (כב) ואוכלן ביחד - עיין לעיל סק"ט שכתבנו שאין צריך לבלוע ביחד רק להכניסם בפיהו בב"א וה"ה הכא:
23. כג. (כג) בהסיבה - משום מצה שאוכל:
24. כד. (כד) כדי שתעלה - ר"ל דהא עושין אנו זכר למקדש ואז היה עיקר המצוה רק בכריכה ולכן צריך שלא להפסיק כדי שתחול הברכה על הכריכה. ומ"מ אין זה אלא לכתחלה ובדיעבד אם סח בינתים א"צ לחזור ולברך על הכריכה:
25. כה. (כה) אם אין לו ירקות וכו' - דלכתחלה צריך להיות הכרפס ממין שאינו מה' מיני מרור וכדלעיל בסימן תע"ג במ"ב ס"ק כ':
26. כו. (כו) ועל אכילת מרור - דא"א בזה לנהוג כמו בשאר פעמים לאכול בלי ברכה ולברך על אכילת מרור אחר כזית מצה דאחר שכבר מילא כריסו ממנו קודם לכן בלי ברכה אינו הגון לברך אח"כ ע"כ יברך בתחלה על אכילת מרור ואוכל ממנו מעט לשם כרפס (ואינו יכול לאכול לשם מצות מרור דלכתחלה בעינן מצה והדר מרור כדכתיב על מצות ומרורים וכו') ומ"מ הברכה אינה לבטלה שמברך אותה כדי לאכול המרור שאחר המצה והגדה לא חשיב הפסק ובלבד שלא יפסיק בדבורים אחרים:
27. כז. (כז) ובטיבול השני יטבלנו וכו' - היינו אכילת מרור שאחר כזית מצה יטבלנה בחרוסת דכיון שמרור זה אוכל כדי לקיים מצות מרור צריך לטובלו בחרוסת וכדין מרור בעלמא. וצריך לאכול ג"כ כזית מטעם זה:
28. כח. (כח) בלא ברכה - שיצא בברכת בפה"א ועל אכילת מרור שבירך על אכילת מרור הראשונה. ודע דהרבה פוסקים חולקים על זה ולדידהו טפי עדיף בזה לכוין באכילת מרור הראשונה לקיים מצות מרור כיון שמברך אז אשר קדשנו וכו' ולדידהו חייב לאכול אז כזית ולטבול בחרוסת כדין מרור. ומרור השני שאוכל בלא ברכה הוא לשם כרפס בעלמא ואינו מחויב לאכול כזית ואין צריך לטבול ג"כ דוקא בחרוסת ובחומץ או מי מלח נמי סגי וכדלעיל בסימן תע"ג לענין כרפס:
29. כט. (כט) בלע מצה יצא - בדיעבד דגם זה מיקרי אכילה אע"פ שלא לעסה ולא הרגיש טעם מצה ואע"ג דלעיל בסימן תס"א ס"ד פסקינן דאין יוצאין במבושל ומשום דנתבטל טעם מצה אלמא צריך טעם מצה יש לומר דהתם גרע משום דהפת בעצמה אבדה טעם מצה אבל הכא יש בה טעם אלא שהוא לא הרגיש הטעם בפיו ומ"מ כ"ז בדיעבד אבל לכתחלה יש ללעוס אותה עד שירגיש הטעם בפיו:
30. ל. (ל) דטעם מרור בעינן - שירגיש המרירות בפיו זכר לוימררו את חייהם:
31. לא. (לא) ידי מצה יצא - ולא אמרינן דמבטל ליה המרור למצה וכנ"ל בסקט"ז דלא שייך ביטול אלא כשלועסן ומתערבין ביחד אבל בזה שלא לעסן כל חד וחד לחודיה קאי:
32. לב. (לב) בסיב - היא הקליפה הגדל סביב הדקל:
33. לג. (לג) לפי שאין וכו' - ואם כרך המצה בדבר מאכל ובלע יצא אע"פ שיש הפסק בין המצה לגרונו כיון ששניהם מיני מאכל דרך אכילה בכך [פר"ח]:
34. לד. (לד) בלא כוונה - ואע"ג דמצות צריכות כונה כדלעיל בסימן ס' ס"ד וכ"ש הכא דאינו רוצה לאכול הרי בודאי אינו מתכוין לצאת ידי המצוה תירצו המפרשים דבמידי דאכילה שע"כ נהנה גרונו עדיף טפי וכמתכוין דמי. ודע דכמה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דלפי מאי דקי"ל דמצות צריכות כונה אין לחלק בין מידי דאכילה לשאר מצות וכל שלא נתכוין באכילה לצאת ידי המצוה לא יצא וכן פסק הפר"ח:
35. לה. (לה) כגון שאנסוהו נכרים וכו' - וכ"ש היכא שכפאוהו ישראל לאכול כדי לקיים מצות מצה דיצא:
36. לו. (לו) יצא ידי חובתו כיון וכו' - ומ"מ היכא שאומר בפירוש שמכוין שלא לצאת ידי המצוה בזה אפשר דגרע טפי אף שנהנה גרונו ולא יצא:
37. לז. (לז) אבל אם היה סבור וכו' - כיון שלא ידע כלל שהוא עושה מעשה המצוה ואפילו בלא כפאוהו עכו"ם ומעצמו טעה ג"כ לא יצא:
38. לח. (לח) ואח"כ נתרפא - ר"ל באותו הלילה דלמחר בודאי אינו מברך שוב ברכת אכילת מצה דביום אינה אלא רשות וכדלקמיה ואין תשלומין למצוה זו [אחרונים]:
39. לט. (לט) בשעה שהיה פטור וכו' - ר"ל שהיה אז בכלל שוטה ואינו איש:
40. מ. (מ) וחזר ואכל וכו' - וה"ה אפילו לא הפסיק בינתים אלא ששהה באכילתו את הכזית יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף יחד ואינו יוצא:
41. מא. (מא) יצא - היינו בדיעבד אבל לכתחלה צריך לאכול כזית ביחד ולבלוע:
42. מב. (מב) בין אכילה לחברתה - הלשון אינו מדוקדק כ"כ דצריך שלא ישהה מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס דזה אין נחשב בכלל אכילה:
43. מג. (מג) וע"ל סימן תרי"ב - היינו שיעור פרס:
44. מד. (מד) אלא בלילה הראשון - דכתיב בערב תאכלו מצות אבל שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץ ואף דמחוייב לאכול פת ביו"ט כדמוכח בסי' קפ"ח יכול לצאת במצה עשירה דהיינו שנילושה במי פירות אבל לחם עוני אינו מחוייב מן התורה כ"א בלילה הראשון ומשום ספיקא דיומא חייב לדידן אף בלילה שניה:
45. מה. (מה) בלבד - ובשם הגר"א כתבו דעכ"פ מצוה איכא לאכול מצה כל שבעה אלא שאינו חיוב:
46. מו. (מו) ונהגו לעשות וכו' - עיין בספר בית מאיר שמפקפק על המנהג ובכמה מקומות כהיום נשתקע המנהג:
47. מז. (מז) סימן - ואין לעשות אותיות להכירא שכששוברין אותה הוי מוחק ביו"ט:
48. מח. (מח) אחת מהן - פי' אפילו אם השלישית נשברה ואם כן מקדימין עכשיו השלישית קודם לשניה מ"מ משום הקדמה למצוה א"צ לאפות אחרת:
49. מט. (מט) יוצא בכזית - עיין בס"א ובמ"ב סק"ט:כר

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 33 se'ifs ›

1. א. יֶתֶר דִּינֵי הַסֵּדֶר וּבוֹ ל"ג סְעִיפִים: אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל יָדָיו לְצֹרֶךְ טִבּוּל הַיְרָקוֹת, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל יָדָיו לַסְּעוּדָה וּלְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" אַחַר גְּמַר הַהַגָּדָה וְהַהַלֵּל, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה וְהַהַלֵּל הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו, וְיֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא נָגַע בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן:
2. ב. וְאַף אִם בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה וְהַהַלֵּל לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל יָדָיו לַסְּעוּדָה בְּלֹא בְּרָכָה, לְפִי כְּשֶׁנָּטַל יָדָיו לְצֹרֶךְ טִבּוּל הַיְרָקוֹת לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁתַּעֲלֶה לוֹ נְטִילָה זוֹ לַסְּעוּדָה, וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו לְדָבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה — אֵין נְטִילָה זוֹ עוֹלָה לוֹ לֶאֱכֹל לֶחֶם אִם לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לְכָךְ בִּשְׁעַת נְטִילָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ"ח. וְאִם כְּשֶׁנָּטַל יָדָיו לְטִבּוּל הַיְרָקוֹת הָיָה דַּעְתּוֹ שֶׁתַּעֲלֶה לוֹ נְטִילָה זוֹ גַּם לַסְּעוּדָה — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל לַסְּעוּדָה אִם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירַת יָדָיו בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַגָּדָה וְהַלֵּל. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה אֵין נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ד:
3. ג. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל יוֹם טוֹב חַיָּב הָאָדָם לִבְצֹעַ עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקכ"ט, מִכָּל מָקוֹם בְּלֵיל פֶּסַח יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ כִּי אִם אַחַת וּמֶחֱצָה, לְפִי שֶׁמַּה שֶּׁדָּרְשׁוּ חֲכָמִים מִמַּה שֶּׁכָּתוּב "לֶחֶם עֹנִי" חָסֵר וָא"ו, שֶׁתְּהֵא הַמַּצָּה פְּרוּסָה כְּדַרְכּוֹ שֶׁל עָנִי — לֹא דָּרְשׁוּ אֶלָּא לִגְרֹעַ מִלֶּחֶם מִשְׁנֶה, שֶׁאַחַת מֵהֶם לֹא תִּהְיֶה שְׁלֵמָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא דָּרְשׁוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה, שֶׁמִּלְּבַד ב' מַצּוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לִבְצֹעַ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ בִּשְׁאָר יוֹם טוֹב — צָרִיךְ לִהְיוֹת עוֹד פְּרוּסָה אַחַת מִשּׁוּם "לֶחֶם עֹנִי". וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט, וְאֵין לְשַׁנּוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ב:
4. ד. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאחַז שְׁתֵּי הַשְּׁלֵמוֹת בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא", וְהַפְּרוּסָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁתֵּי הַשְּׁלֵמוֹת, וְלֹא יַנִּיחַ הַפְּרוּסָה מִלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" וְאַחַר כָּךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה", וּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא" הִיא עַל הַשְּׁלֵמָה וּבִרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה" הִיא עַל הַפְּרוּסָה, שֶׁהִיא "לֶחֶם עֹנִי", וְאִם הַפְּרוּסָה תִּהְיֶה מִלְמַעְלָה — יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת כְּשֶׁיְּבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" בַּתְּחִלָּה:
5. ה. וּלְאַחַר שֶׁגָּמַר בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" — יֵשׁ לְהַשְׁמִיט הַשְּׁלִישִׁית הַשְּׁלֵמָה מִן יָדוֹ, וְיֶאֱחֹז בַּפְּרוּסָה מִלְּמַטָּה וּבְהָעֶלְיוֹנָה מִלְמַעְלָה וִיבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה". אֲבָל לֹא יַשְׁמִיט מִיָּדוֹ מַצָּה הַשְּׁלֵמָה הָעֶלְיוֹנָה קֹדֶם בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה", וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִבְצַע מִמֶּנָּה כְּלוּם עַד לְאַחַר גְּמַר בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה", לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" הִיא עַל הַפְּרוּסָה, שֶׁהִיא "לֶחֶם עֹנִי" וּבִרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה" הִיא עַל הַשְּׁלֵמָה, לְפִיכָךְ טוֹב לָצֵאת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וּלְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה שְׁתֵּי בְּרָכוֹת אֵלּוּ, וְאַחַר כָּךְ יִבְצַע כְּזַיִת מֵהָעֶלְיוֹנָה הַשְּׁלֵמָה וּכְזַיִת מֵהַפְּרוּסָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁבִיל בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" בִּלְבַד אֵין צָרִיךְ לִבְצֹעַ כְּזַיִת מֵעִקַּר הַדִּין, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא", מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁבִיל בִּרְכַּת "אֲכִילַת מַצָּה" צָרִיךְ לִבְצֹעַ כְּזַיִת, שֶׁעַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת, וְאִם כֵּן לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה" הִיא עַל הַשְּׁלֵמָה הָעֶלְיוֹנָה — צָרִיךְ לִבְצֹעַ מִמֶּנָּה כְּזַיִת, וְלַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (שֶׁהִיא עִקָּר) שֶׁבִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה" הִיא עַל הַפְּרוּסָה — צָרִיךְ לִבְצֹעַ כְּזַיִת מִן הַפְּרוּסָה, לְפִיכָךְ לָצֵאת יְדֵי שְׁנֵיהֶם צָרִיךְ לִבְצֹעַ כְּזַיִת מִזּוֹ וּכְזַיִת מִזּוֹ:
6. ו. וּשְׁנֵי כְּזַיִת אֵלּוּ צָרִיךְ לְאָכְלָם בְּיַחַד, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּכְנִיסֵם לְפִיו בְּבַת אַחַת, שֶׁאִם יֹאכַל מִתְּחִלָּה אֶת הַכְּזַיִת שֶׁל "הַמּוֹצִיא" דְּהַיְנוּ שֶׁל הַשְּׁלֵמָה וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל הַכְּזַיִת שֶׁל "אֲכִילַת מַצָּה" דְּהַיְנוּ שֶׁל הַפְּרוּסָה — יִהְיֶה מַפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה" לַאֲכִילַת כְּזַיִת מֵהַפְּרוּסָה בַּאֲכִילַת מַצָּה כְּזַיִת מֵהַשְּׁלֵמָה, וְכֵן לְהָאוֹמֵר שֶׁבִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" הִיא עַל הַפְּרוּסָה, אִם יֹאכַל מִתְּחִלָּה הַכְּזַיִת מֵהַפְּרוּסָה וְאַחַר כָּךְ הַכְּזַיִת מֵהַשְּׁלֵמָה — הֲרֵי הוּא מַפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת אֲכִילַת מַצָּה לַאֲכִילַת כְּזַיִת מֵהַשְּׁלֵמָה, לְפִיכָךְ יַכְנִיסֵם לְפִיו בְּבַת אַחַת. אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְבָלְעָם בְּבַת אַחַת, אֶלָּא יְרַסְּקֵם בְּפִיו, וְיִבְלַע בַּתְּחִלָּה כְּזַיִת אֶחָד כֻּלּוֹ בְּבַת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ יִבְלַע כְּזַיִת הַשֵּׁנִי בְּבַת אַחַת:
7. ז. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְרַסֵּק בְּפִיו שְׁנֵי הַזֵּיתִים בְּיַחַד — יֹאכַל בַּתְּחִלָּה הַכְּזַיִת שֶׁל "הַמּוֹצִיא", דְּהַיְנוּ שֶׁל הַשְּׁלֵמָה לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (שֶׁהִיא עִקָּר), וְאַחַר כָּךְ הַכְּזַיִת שֶׁל "אֲכִילַת מַצָּה", וְאֵין אֲכִילַת הַכְּזַיִת שֶׁל "הַמּוֹצִיא" חָשׁוּב הֶפְסֵק בְּדִיעֲבַד בֵּין בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מַצָּה" לַאֲכִילַת כְּזַיִת מֵהַפְּרוּסָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ אוֹתוֹ כְּזַיִת, דְּהַיְנוּ לְצֹרֶךְ בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ גַּם עַל אוֹתוֹ כְּזַיִת שֶׁל הַפְּרוּסָה:
8. ח. וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ לֹא אָכַל אֶלָּא כְּזַיִת אֶחָד בִּלְבַד, בֵּין מֵהַשְּׁלֵמָה בֵּין מֵהַפְּרוּסָה, וַאֲפִלּוּ אָכַל בָּזֶה אַחַר זֶה בַּאֲכִילוֹת הַרְבֵּה, אִם אֵין מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, דְּהַיְנוּ ג' בֵּיצִים (עַיֵּן סִימָן תרי"ב) — יָצָא. וַאֲפִלּוּ הֵשִׂיחַ הַרְבֵּה בְּאֶמְצַע הַכְּזַיִת בֵּין אֲכִילָה לַאֲכִילָה — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה", וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר "הַמּוֹצִיא", כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֵשִׂיחַ בֵּין בְּרָכָה לִתְחִלַּת הָאֲכִילָה (עַיֵּן סִימָן תל"ב):
9. ט. כְּשֶׁאוֹכֵל בַּתְּחִלָּה הַכְּזַיִת שֶׁל "הַמּוֹצִיא" וְאַחַר כָּךְ הַכְּזַיִת שֶׁל "אֲכִילַת מַצָּה" — צָרִיךְ לְהָסֵב גַּם בַּאֲכִילַת כְּזַיִת שֶׁל "הַמּוֹצִיא", דְּהַיְנוּ כְּזַיִת שֶׁל הַשְּׁלֵמָה. (כְּדֵי לָצֵאת גַּם לְהָאוֹמְרִים שֶׁהַכְּזַיִת שֶׁל הַשְּׁלֵמָה עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה" וּבוֹ הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא בַּהֲסִבָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם צָרִיךְ לֶאֱכֹל תְּחִלָּה הַכְּזַיִת שֶׁל הַפְּרוּסָה דְּהַיְנוּ שֶׁל "הַמּוֹצִיא" וְאַחַר כָּךְ כְּזַיִת שֶׁל הַשְּׁלֵמָה, מִכָּל מָקוֹם אִם הִפֵּךְ אֵין בְּכָאן אִסּוּר גָּמוּר אַף לְפִי דִּבְרֵיהֶם. אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה נָכוֹן הַדָּבָר לְהַקְדִּים הַכְּזַיִת שֶׁל הַפְּרוּסָה לְפִי דִּבְרֵיהֶם שֶׁבִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" שֶׁמְּבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה הִיא עַל הַפְּרוּסָה, אֲבָל הָעִקָּר הוּא כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" שֶׁמְּבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה הִיא עַל הַשְּׁלֵמָה, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַנִּיחַ הַפְּרוּסָה תַּחַת הַשְּׁלֵמָה קֹדֶם הַבְּצִיעָה, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְלָכֵן אוֹכֵל בַּתְּחִלָּה הַכְּזַיִת מֵהַשְּׁלֵמָה, וְאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁשׁ אַף לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּגוֹן לֶאֱכֹל כְּזַיִת שָׁלֵם מֵהַשְּׁלֵמָה בַּהֲסִבָּה):
10. י. יֵשׁ נוֹהֲגִין לְטַבֵּל בְּמֶלַח אֶת הַכְּזַיִת שֶׁל "הַמּוֹצִיא" וְשֶׁל "אֲכִילַת מַצָּה". וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, לְפִי שֶׁפַּת נְקִיָּה אֵין צָרִיךְ מֶלַח, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ז. וְאַף שֶׁבִּשְׁאָר יְמוֹת הַפֶּסַח מַטְבִּילִין הַמַּצָּה בְּמֶלַח אַף שֶׁהִיא נְקִיָּה, מִכָּל מָקוֹם בְּב' לֵילוֹת אֵלּוּ שֶׁל פֶּסַח — אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִפְּנֵי חִבּוּב מַצָּה, לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַצָּה שֶׁאֵין עִמָּהּ תַּעֲרֹבֶת טַעַם אַחֵר כְּלָל. אֲבָל מֵעִקַּר הַדִּין אֵין לָחֹשׁ לָזֶה. (אֲבָל לְטַבֵּל הַמַּצָּה בְּמַשְׁקִין — יֵשׁ לִמְנֹעַ מֵעִקַּר הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תס"א):
11. יא. אַחַר שֶׁאָכַל הַכְּזַיִת שֶׁל אֲכִילַת מַצָּה — יִקַּח מִיָּד כְּזַיִת מָרוֹר וִישַׁקְּעֶנּוּ כֻּלּוֹ בַּחֲרֹסֶת, כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקַּפָּא (פֵּרוּשׁ מִין תּוֹלַעַת יֵשׁ בַּמָּרוֹר וְהוּא מֵת עַל יְדֵי הַחֲרֹסֶת) שֶׁבַּמָּרוֹר שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ. וְעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִין לְשַׁקְּעוֹ כֻּלּוֹ, אֶלָּא בְּטִבּוּל מִקְצָתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁמְּיַשְּׁבִין הַמִּנְהָג, לְפִי שֶׁקַּפָּא זֶה אֵינוֹ מָצוּי בֵּינֵינוּ, וְאֵין מַטְבִּילִין בַּחֲרֹסֶת אֶלָּא מִשּׁוּם מִצְוָה, שֶׁהוּא זֵכֶר לַטִּיט. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מְבָרְכִין עָלָיו, לְפִי שֶׁהוּא טָפֵל לַמָּרוֹר וְנִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּרוֹר:
12. יב. וְאַחַר שֶׁטִּבְּלוֹ בַּחֲרֹסֶת — יְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר", וְלֹא יְבָרֵךְ קֹדֶם הַטִּבּוּל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִתְכֹּף הַבְּרָכָה לַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, דְּהַיְנוּ הָאֲכִילָה בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. וּכְשֶׁהוּא מְטַבְּלוֹ בַּחֲרֹסֶת — יִזָּהֵר לְהוֹצִיאוֹ מִיָּד, וְלֹא יַשְׁהֶנּוּ בְּתוֹכוֹ, שֶׁמָּא יִתְבַּטֵּל טַעַם מְרִירָתוֹ עַל יְדֵי הַקִּיּוּהָא שֶׁבַּחֲרֹסֶת. וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ לְנַעֵר הַחֲרֹסֶת מֵעָלָיו מִיָּד לְאַחַר הַטִּבּוּל:
13. יג. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהָסֵב בַּאֲכִילַת מָרוֹר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ב, מִכָּל מָקוֹם אִם רָצָה לְהָסֵב רַשַּׁאי:
14. יד. אַף עַל פִּי שֶׁבַּמַּצָּה צָרִיךְ לִבְלֹעַ כָּל הַכְּזַיִת בְּבַת אַחַת לְכַתְּחִלָּה, מִכָּל מָקוֹם בַּמָּרוֹר אִם קָשֶׁה עָלָיו לִבְלֹעַ כְּזַיִת בְּבַת אַחַת — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין צָרִיךְ לִבְלֹעַ כָּל הַכְּזַיִת בְּבַת אַחַת, אֶלָּא יָכוֹל לְבָלְעוֹ מְעַט מְעַט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס:
15. טו. מִצְוַת מָרוֹר מִן הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַפֶּסַח נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ", אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חִיּוּב אֲכִילַת מַצָּה בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן אַף בִּזְמַן הַזֶּה הוּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת", וְלֹא הֻזְכַּר שָׁם פֶּסַח:
16. טז. לְפִיכָךְ, אִם כָּרַךְ אָדָם כְּזַיִת מַצָּה וּכְזַיִת מָרוֹר וּלְעָסָן יַחַד וַאֲכָלָן בִּזְמַן הַזֶּה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהַמָּרוֹר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְבַטֵּל אֶת טַעַם הַמַּצָּה שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם שֶׁהַמָּרוֹר הוּא גַּם כֵּן מִן הַתּוֹרָה — יָצָא יְדֵי חוֹבַת מַצָּה וִידֵי חוֹבַת מָרוֹר, לְפִי שֶׁמִּצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה אֵינָן מְבַטְּלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁשְּׁקוּלִין הֵן כְּאַחַת, שֶׁכֻּלָּן קִיּוּם מִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלְּפִי דַּעַת הִלֵּל הַזָּקֵן אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן כּוֹרֵךְ כְּזַיִת פֶּסַח וּכְזַיִת מָרוֹר וּכְזַיִת מַצָּה וְאוֹכְלָן בְּיַחַד, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ":
17. יז. וְאַף בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁמָּרוֹר אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּמַצָּה הִיא מִן הַתּוֹרָה, וְאִם כְּרָכָן בְּיַחַד וַאֲכָלָן אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אַף לְפִי דַּעַת הִלֵּל, שֶׁהַמָּרוֹר מְבַטֵּל אֶת טַעַם הַמַּצָּה, וְאִם כֵּן חַיָּב הוּא לֶאֱכֹל כְּזַיִת מַצָּה בִּלְבַדָּהּ בְּלֹא מָרוֹר לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מַצָּה מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר לְפִי דַּעַת הִלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן נוֹטֵל עוֹד כְּזַיִת מַצָּה וְכוֹרְכוֹ עִם כְּזַיִת מָרוֹר וְאוֹכְלָן בְּיַחַד, שֶׁהֲרֵי מָרוֹר בִּזְמַן הַזֶּה תִּקְּנוּהוּ חֲכָמִים זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיָה אָז חִיּוּבוֹ מִן הַתּוֹרָה, וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר מִן הַתּוֹרָה לְפִי דַּעַת הִלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן כּוֹרְכוֹ עִם הַמַּצָּה, לְפִיכָךְ גַּם עַכְשָׁו צָרִיךְ לְכָרְכוֹ עִם מַצָּה:
18. יח. וּלְפִי שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו חֲבֵרָיו עַל הִלֵּל וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְכָרְכָם כְּלָל, לֹא מִן הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּזְמַן הַזֶּה, וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם אִם אוֹכֵל בַּתְּחִלָּה כְּזַיִת מַצָּה בִּלְבַדָּהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל כְּזַיִת מָרוֹר בִּכְרִיכָה עִם כְּזַיִת מַצָּה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר, לְפִי שֶׁכְּזַיִת מַצָּה שֶׁבַּכְּרִיכָה הִיא רְשׁוּת וְאֵין בָּהּ שׁוּם מִצְוָה לְפִי דִּבְרֵיהֶם, וַהֲרֵי הוּא מְבַטֵּל אֶת טַעַם הַמָּרוֹר שֶׁבַּכְּרִיכָה כְּשֶׁלּוֹעֲסָן יַחַד. אֲבָל לְפִי דַּעַת הִלֵּל שֶׁהַמַּצָּה שֶׁבַּכְּרִיכָה הִיא חוֹבָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת אֶת טַעַם הַמָּרוֹר שֶׁהוּא גַּם כֵּן חוֹבָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהֵן: זֶה כְּזֶה, וְאֵינָן מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִפְסְקָה הֲלָכָה לֹא כְּהִלֵּל וְלֹא כַּחֲבֵרָיו, לְפִיכָךְ לָצֵאת יְדֵי שְׁנֵיהֶם — צָרִיךְ אָדָם שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מַצָּה בִּלְבַד בְּלֹא מָרוֹר, וִיבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה", שֶׁבִּכְזַיִת זֶה הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה אַף לְפִי דַּעַת הִלֵּל, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מָרוֹר בִּלְבַד בְּלֹא מַצָּה, וִיבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מָרוֹר", שֶׁבִּכְזַיִת זֶה הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר לְפִי דִּבְרֵי חֲבֵרָיו, וְאַחַר כָּךְ יִכְרֹךְ כְּזַיִת מַצָּה וּכְזַיִת מָרוֹר וְיֹאכְלֵם בְּיַחַד זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ כְּהִלֵּל, וְלֹא יְבָרֵךְ עַל כְּרִיכָה זוֹ לֹא בִּרְכַּת הַמַּצָּה וְלֹא בִּרְכַּת הַמָּרוֹר, שֶׁמָּא הֲלָכָה כַּחֲבֵרָיו וְאֵין בִּכְרִיכָה זוֹ שׁוּם מִצְוָה, וְאַף לְפִי דַּעַת הִלֵּל הוּא יוֹצֵא בְּבִרְכַּת הַמַּצָּה וְהַמָּרוֹר שֶׁבֵּרַךְ כְּבָר. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהָשִׂיחַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַסְּעוּדָה מִשֶּׁבֵּרַךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה" עַד שֶׁיֹּאכַל כְּרִיכָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה בְּרָכָה זוֹ וּבִרְכַּת הַמָּרוֹר גַּם לִכְרִיכָה זוֹ לְפִי דַּעַת הִלֵּל. וְאִם עָבַר וְשָׂח — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל כְּרִיכָה זוֹ, שֶׁמָּא הֲלָכָה כַּחֲבֵרָיו. אֲבָל אִם עָבַר וְשָׂח בֵּין הַבְּרָכָה לְהַתְחָלַת אֲכִילַת הַמַּצָּה אוֹ הַמָּרוֹר — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אִם שָׂח בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַסְּעוּדָה. וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא מֵעִנְיַן הַסְּעוּדָה — אֵין לְהָשִׂיחַ לְכַתְּחִלָּה בֵּין הַבְּרָכָה לְהַתְחָלַת הָאֲכִילָה. וְיֵשׁ נִזְהָרִין בָּזֶה שֶׁלֹּא לְהָשִׂיחַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַסְּעוּדָה מִשֶּׁבֵּרַךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה" עַד שֶׁיֹּאכַל הָאֲפִיקוֹמָן, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה בְּרָכָה זוֹ גַּם לַאֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן. וְחֻמְרָא יְתֵרָא הִיא. נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר קֹדֶם אֲכִילַת כְּרִיכָה זוֹ: "כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר כוּ'". וְאֵין מַזְכִּירִין פֶּסַח אַף שֶׁהִלֵּל הָיָה כּוֹרֵךְ גַּם כְּזַיִת פֶּסַח בִּכְרִיכָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: "כֵּן עָשָׂה", וְאָנוּ אֵין לָנוּ פֶּסַח — לְפִיכָךְ אֵין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, הַמַּזְכִּיר — לֹא הִפְסִיד:
19. יט. הַמָּרוֹר שֶׁל כְּרִיכָה זוֹ אֵין צָרִיךְ לְטָבְלוֹ בַּחֲרֹסֶת, שֶׁכְּבָר קִיֵּם מִצְוַת חֲרֹסֶת בְּטִבּוּל מָרוֹר רִאשׁוֹן. וְגַם אֵין לָחֹשׁ לַקַּפָּא שֶׁבְּמָרוֹר זֶה שֶׁאוֹכְלוֹ עִם מַצָּה בִּכְרִיכָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְטָבְלוֹ בַּחֲרֹסֶת, שֶׁהֲרֵי כְּרִיכָה זוֹ הִיא זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ כְּהִלֵּל, וְהִלֵּל הָיָה מְקַיֵּם מִצְוַת חֲרֹסֶת בְּמָרוֹר זֶה שֶׁבַּכְּרִיכָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה אוֹכֵל מָרוֹר כְּלָל קֹדֶם כְּרִיכָה זוֹ. וְהַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הָעִקָּר הוּא כַּסְּבָרָא הַשְּׁנִיָּה:
20. כ. כְּרִיכָה זוֹ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ הֲסִבָּה, כֵּיוָן שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ מָרוֹר, וּמָרוֹר אֵין צָרִיךְ הֲסִבָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה הֲסִבָּה, כֵּיוָן שֶׁמַּצָּה צְרִיכָה הֲסִבָּה. וְאַף שֶׁכְּבָר אָכַל מַצָּה בַּהֲסִבָּה, מִכָּל מָקוֹם כְּרִיכָה זוֹ הִיא זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ כְּהִלֵּל, וְהִלֵּל לֹא הָיָה אוֹכֵל מַצָּה קֹדֶם כְּרִיכָה זוֹ, וּבַמַּצָּה שֶׁבִּכְרִיכָה זוֹ הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְהָיָה צָרִיךְ לְהָסֵב בַּאֲכִילָתָהּ, לְפִיכָךְ גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהָסֵב. וְכֵן עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ב. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּדִיעֲבַד שֶׁשָּׁכַח וְאָכַל בְּלֹא הֲסִבָּה — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל בַּהֲסִבָּה:
21. כא. הַמַּצָּה וְהַמָּרוֹר שֶׁבִּכְרִיכָה זוֹ — צָרִיךְ לִבְלֹעַ אוֹתָהּ בְּבַת אַחַת. וּלְכַתְּחִלָּה יִזָּהֵר לִבְלֹעַ כָּל הַכְּזַיִת מַצָּה בְּבַת אַחַת עִם כָּל הַכְּזַיִת מָרוֹר כְּשֶׁהֵן מְרֻסָּקִים בְּפִיו, אֶלָּא אִם כֵּן קָשֶׁה עָלָיו לִבְלֹעַ ב' הַזֵּיתִים בְּבַת אַחַת, שֶׁאָז יָכוֹל לִבְלֹעַ מְעַט מִכְּזַיִת זֶה וּמְעַט מִכְּזַיִת זֶה בְּבַת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר וְיִבְלַע מְעַט מִכְּזַיִת זֶה וּמְעַט מִכְּזַיִת זֶה בְּבַת אַחַת, עַד שֶׁיֹּאכַל כָּל הַשְּׁנֵי זֵיתִים:
22. כב. מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם יְרָקוֹת לֶאֱכֹל בְּטִבּוּל קֹדֶם אֲמִירַת הַהַגָּדָה כִּי אִם מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר — יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם "עַל אֲכִילַת מָרוֹר" כְּשֶׁמַּטְבִּילָם בְּחֹמֶץ אוֹ בְּמֵי מֶלַח קֹדֶם אֲמִירַת הַהַגָּדָה, וְאֵין צָרִיךְ לֶאֱכֹל מֵהֶם כְּזַיִת, וְאַחַר כָּךְ, אַחַר שֶׁאָכַל הַכְּזַיִת שֶׁל "אֲכִילַת מַצָּה" — יַטְבִּיל כְּזַיִת מָרוֹר בַּחֲרֹסֶת וְיֹאכְלֶנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבָרֵךְ עַל אֲכִילָה זוֹ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר", כֵּיוָן שֶׁכְּבָר אָכַל מִמֶּנוּ קֹדֶם לָכֵן. וְאַף שֶׁמַּפְסִיק הַרְבֵּה בֵּין בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מָרוֹר" לְהַכְּזַיִת מָרוֹר שֶׁאוֹכֵל אַחַר הַמַּצָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁמִּיָּד אַחַר הַבְּרָכָה טָעַם מְעַט מֵהַמָּרוֹר — הֲרֵי הִתְחִיל בַּמִּצְוָה, וְאֵין כָּאן הֶפְסֵק בֵּין הַבְּרָכָה לִתְחִלַּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אָכַל כְּזַיִת מָרוֹר אוֹ יוֹתֵר בַּטִּבּוּל שֶׁקֹּדֶם אֲמִירַת הַהַגָּדָה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל כְּזַיִת אַחַר אֲכִילַת מַצָּה, לְפִי שֶׁהָאֲכִילָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַתְמִיהַּ הַתִּינוֹקוֹת, וּבַאֲכִילָה הַשְּׁנִיָּה הוּא שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר, שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּצְוָה לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר קֹדֶם שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים":
23. כג. וּכְשֶׁאוֹכֵל מֵהַמָּרוֹר קֹדֶם אֲמִירַת הַהַגָּדָה — יְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" קֹדֶם בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מָרוֹר" אִם הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה כְּשֶׁהוּא חַי, כְּגוֹן חֲזֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה כְּלָל כְּשֶׁהוּא חַי, כְּגוֹן הַתַּמְכָא (שֶׁקּוֹרִין קרין) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו כִּי אִם בִּרְכַּת "עַל אֲכִילַת מָרוֹר":
24. כד. וְכָל זֶה כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצֹא שְׁאָר יְרָקוֹת, אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לְמָצְאָם — טוֹב לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מָרוֹר" כְּשֶׁמְּטַבְּלוֹ קֹדֶם אֲמִירַת הַהַגָּדָה, שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן. (וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רצ"ו מַה הֵם הַמִּינֵי יְרָקוֹת):
25. כה. בָּלַע מַצָּה וְלֹא לְעָסָהּ — יָצָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ טַעַם מַצָּה בְּפִיו, דְּכֵיוָן שֶׁנֶּהֱנָה גְּרוֹנוֹ מִמֶּנָּה — הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת אֲכִילָה. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְלָעֳסָהּ עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ טַעְמָהּ בְּפִיו. אֲבָל אִם בָּלַע מָרוֹר וְלֹא לְעָסוֹ עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ טַעַם מְרִירָתוֹ בְּפִיו — לֹא יָצָא, שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה לְמָרֵר פִּיו שֶׁל אוֹכֵל, זֵכֶר לְ"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם":
26. כו. בָּלַע מַצָּה וּמָרוֹר כְּאֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבַת מָרוֹר — יָצָא יְדֵי חוֹבַת מַצָּה. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁהַמָּרוֹר מְבַטֵּל אֶת טַעַם הַמַּצָּה, אֶלָּא כְּשֶׁלּוֹעֲסָן יַחַד, שֶׁאָז הוּא מַרְגִּישׁ טַעְמָן בְּפִיו, וְלָכֵן מְבַטֵּל טַעַם הַמָּרוֹר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶת טַעַם הַמַּצָּה שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל כְּשֶׁבּוֹלְעָן בְּלִי לְעִיסָה שֶׁאֵין מַרְגִּישׁ טַעְמָן כְּלָל — אֵין הַמָּרוֹר מְבַטֵּל אֶת הַמַּצָּה:
27. כז. וַאֲפִלּוּ אִם הַמָּרוֹר כָּרוּךְ סְבִיב הַמַּצָּה וְנִמְצָא שֶׁהוּא חוֹצֵץ בֵּין הַמַּצָּה לְבֵית הַבְּלִיעָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִינֵי מַאֲכָל — הֲרֵי הֵן כְּמִין אֶחָד, וּמִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. אֲבָל אִם כָּרַךְ הַמַּצָּה בְּסִיב וּבְלָעָהּ — לֹא יָצָא, שֶׁהַסִּיב שֶׁאֵינוֹ מִין מַאֲכָל חוֹצֵץ בֵּין הַמַּצָּה לְבֵית הַבְּלִיעָה, וְאֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָה בְּכָךְ:
28. כח. אָכַל מַצָּה בְּלֹא כַּוָּנָה, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילָה זוֹ — יָצָא. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעֲשָׂאָן שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּעֲשִׂיָּה זוֹ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֶלָּא בְּמִצְוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן הֲנָאַת הַגּוּף כְּלָל, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע (בְּסִימָן ס'), וּתְקִיעַת שׁוֹפָר (בְּסִימָן תקפ"ט), וּנְטִילַת לוּלָב (בְּסִימָן תרנ"א), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁכְּשֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בַּעֲשִׂיָּתָן לְשֵׁם מִצְוָה — לֹא קִיֵּם הַמִּצְוָה כְּלָל, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא, וְאֵין עֲשִׂיָּתוֹ נִקְרֵאת עֲשִׂיַּת מִצְוָה. אֲבָל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּאֲכִילָה, כְּגוֹן פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲנָאָה לַגּוּף, אַף שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בַּאֲכִילָה זוֹ — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהֲרֵי עַל כָּרְחוֹ נֶהֱנָה הַגּוּף מֵאֲכִילָה, וַהֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת אֲכִילָה, וְנִמְצָא שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת הָאֲכִילָה. וּלְפִיכָךְ אֲפִלּוּ לֹא רָצָה לֶאֱכֹל מַצָּה וּכְפָאוּהוּ נָכְרִים אוֹ לִסְטִים לְאָכְלָהּ — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ נֶהֱנָה מִמֶּנָּה גּוּפוֹ:
29. כט. וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁלַּיְלָה זוֹ פֶּסַח וְשֶׁזּוֹ הִיא מַצָּה אֶלָּא שֶׁאֲכָלָהּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן אוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁהַלַּיְלָה פֶּסַח וְאָכַל מַצָּה אֲפִלּוּ בִּרְצוֹנוֹ, וְכֵן אֲפִלּוּ אִם יָדַע שֶׁהַלַּיְלָה פֶּסַח, אֶלָּא שֶׁהָיָה סָבוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְנִזְדַּמְּנָה לוֹ מַצָּה וַאֲכָלָהּ כְּסָבוּר שֶׁזֶּהוּ בָּשָׂר — לֹא יָצָא בַּאֲכִילָה זוֹ. אֲבָל אִם אָכַל מָרוֹר בְּעִנְיָן זֶה — יָצָא, לְפִי שֶׁמָּרוֹר בִּזְמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְכָל מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁגַּם הַמִּצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה. וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם, לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל מָרוֹר בְּכַוָּנָה בְּלֹא בְּרָכָה:
30. ל. אֲבָל אִם אָכַל בְּעִנְיָן זֶה בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֶׁל גָּלֻיּוֹת אַף שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁאֵין לְחַלֵּק כְּלָל בֵּין יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי בְּשׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בּוֹ לְזַלְזֵל עַל יְדֵי כֵן:
31. לא. מִי שֶׁאָכַל מַצָּה כְּשֶׁהוּא נִכְפָּה בְּעֵת שְׁטוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפֵּא — חַיָּב לֶאֱכֹל אַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא, לְפִי שֶׁאֲכִילָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת:
32. לב. וְאֵין חִיּוּב אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת". אֲבָל שְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת וְכָל הַיָּמִים — אֵינוֹ מֻזְהָר אֶלָּא שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמַיִם — יִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חִמּוּץ, אֶלָּא יֹאפֶנָּה כְּשֶׁהִיא מַצָּה שֶׁלֹּא נִתְחַמְּצָה עֲדַיִן. וְעַל זֶה אָמְרָה תּוֹרָה: "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת", כְּלוֹמַר וְלֹא חָמֵץ. אֲבָל אִם לֹא רָצָה לֶאֱכֹל כְּלָל פַּת שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמַיִם אֶלָּא שְׁאָר מִינֵי מַאֲכָלִים — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאַף שֶׁבְּיוֹם טוֹב חַיָּב לֶאֱכֹל פַּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ח, מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּת שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת שֶׁהִיא מַצָּה עֲשִׁירָה (וְעַיֵּן סִימָן תס"ב שֶׁבִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין בְּמַצָּה עֲשִׁירָה כְּלָל). אֲבָל "לֶחֶם עֹנִי" אֵין צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת וְגוֹ'", הֲרֵי יוֹם הַשְּׁבִיעִי הוּא דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, שֶׁהֲרֵי הָיָה בִּכְלַל "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת", וְכָאן יָצָא יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכְּלַל אֲכִילַת מַצָּה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין חוֹבָה לֶאֱכֹל מַצָּה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל הַשִּׁבְעַת יָמִים אֵינוֹ מֻזְהָר לֶאֱכֹל מַצָּה אֶלָּא שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר. יָכוֹל אַף בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת", הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. וּמִשֶּׁאָכַל כְּזַיִת — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה:
33. לג. וְאִם נֶאֱנַס וְלֹא אָכַל מַצָּה בְּלַיְלָה זֶה — אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין בִּשְׁאָר לֵילוֹת וְיָמִים. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאוֹכֵל מַצָּה בִּשְׁאָר לֵילוֹת וְיָמִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה" אַף שֶׁלֹּא אָכַל מַצָּה עֲדַיִן מִכְּנִיסַת הַפֶּסַח וְלֹא בֵּרַךְ עָלֶיהָ: