משנה ברורה Mishnah Berurah 31 se'if katans ›

1. א. (א) ועכשיו וכו' - כי אין אנו מוחזקין ליראי שמים שמלאכים מלוין אותנו שנבקשם שימתינו עלינו עד שנצא:
2. ב. (ב) עד שישב - וה"ה שלא יקום כשהוא מגולה:
3. ג. (ג) ולא ילכו - ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך החלון ובלבד שלא יראה פירועו וכדלקמן בס"ח וליכנס שם להדיא אסור אפילו עם אשתו אך עם קטן שאין בו דעת מותר ליכנס [ארה"ח]:
4. ד. (ד) לא ידבר - ואם הוא לצורך גדול אפשר דמותר לדבר כ"ז שאין נפנה עדיין אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור ואם א"א לסגור הדלת ואיש אחר רוצה לכנוס ינחרו זה לזה ולא ידברו רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרבים כמו בהכ"ס שבשדה בימיהם או בחצר בהכנ"ס במדינות אלו התקינו חכמים שיהיו מספרות זו עם זו כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנוס איש לשם ויתיחד עמהן [סנהדרין י"ט] ומשמע קצת שם דנכנסות ג"כ בשתים בבהכ"ס:
5. ה. (ה) למשמש - אם אינו יכול לפנות ילך ד"א וישב ויעמוד וישב עד שיפנה או יסיח דעתו מדברים אחרים. ולא יפנה בעמידה:
6. ו. (ו) טפח - ולא יותר משום צניעות ומלפניו טפחיים דמתוך שהוא דוחק א"ע לגדולים הוא בא לידי קטנים וצריך טפחיים משום קלוח מי רגלים הנתזין למרחוק והב"ח כתב דנכון להחמיר שיהיה גם מלפניו רק טפח ולא הסכימו עמו הרבה מהאחרונים. ויזהר שלא ילכלך שם בגדיו וגופו ומנעליו:
7. ז. (ז) מגולה - אבל בחצר בכל ענין שרי כ"כ הב"י והמ"א אבל הט"ז הסכים עם מהר"י אבוהב דבחצר ג"כ אסור באמצע החצר בין מזרח למערב דהלא מגולה הוא באותו מקום אם לא שמקרב עצמו לצד אחד מהכתלים וכ"כ הדרישה וש"א:
8. ח. (ח) שאין בו מחיצות - אבל אם יש בו מחיצות ואפילו רק מחיצה אחת לצד מערב ישב בצד המחיצה בסמוך לה [דהיינו עכ"פ בתוך ד' אמות] ואחוריו למערב כלפי המחיצה ונפנה שם וכן אם הכותל במזרח יושב בסמוך לה ואחוריו למזרח ויש מחמירין בזה מפני שפירועו שלפניו הוא לצד מערב והשכינה במערב ובמקום שאפשר טוב להחמיר. כתב הפמ"ג דאין שיעור לגובה המחיצה רק כל שאין פירועו מגולה עי"ז שרי:
9. ט. (ט) או איפכא - וי"א דאיפכא לא וטוב ליזהר בזה:
10. י. (י) בין מזרח וכו' - משום דהשכינה שורה במערב ואפילו אם מחזיר פניו למערב אסור דמזרח שהוא נגד מערב יש לו ג"כ קדושה:
11. יא. (יא) בין מזרח וכו' - רק יכוין שיהא ראשה של המטה לצפון ומרגלותיה לדרום. ובתשובת מנחם עזריה פסק כמו שכתב הזוהר פרשה במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה של המטה זה למזרח וזה למערב והסכים שם שיהא הראש למערב וכ"כ בארצות החיים בשם כמה אחרונים ומ"מ טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע כי בתשובת בנין של שמחה כתב בשם הגר"א שאמר שגם כוונת הזוהר הוא כהגמרא ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל:
12. יב. (יב) אפילו כשאין וכו' - עיין בארה"ח דבזה אין להחמיר רק בשוכב ערום ובאין קלעים סביב המטה:
13. יג. (יג) לא ישב ופניו וכו' - כצ"ל. ט"ז וש"א:
14. יד. (יד) אלא לצפון וכו' - וה"ה אם אחוריו כלפי הקודש שרי בהטלת מי רגלים ועיין בביאור הגר"א שהסכים דאפילו מן הצופים ולחוץ אם פניו כלפי הקודש אסור בהטלת מי רגלים. אסור לעמוד לפנות להדיא נגד בהכ"נ או בהמ"ד דלא יהא מכלל מי שנאמר עליהם ואחוריהם אל היכל ד' וכן לא יעשה בהכ"ס מכוון כנגד בהכ"נ או בהמ"ד שלא יהא הפי הטבעת מגולה נגדם [ס"ח סי' תתי"ד והעתיקו בא"ר והגהות רעק"א] ואם בונה כותל באמצע להפסיק בין מחיצת בהכ"ס לבית הכנסת לכאורה אין להחמיר ועיין בארה"ח:
15. טו. (טו) יפנה מיד - דהא אין חבירו רואה את פירועו וכן בחצר אחורי כותל הבית ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה אין בכך כלום שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור משום צניעות אלא שהיא חרפה ובושה לבנ"א ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד:
16. טז. (טז) פירועו - ר"ל גילויו מה שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו ואע"פ שרואה את גופו ושומע קול עיטוש שלו שרי:
17. יז. (יז) ביד ימין - מפני שקושר בה תפילין על זרוע השמאלי ועוד טעמים אחרים עיין בגמרא וטוב ליזהר מלקנח באצבע האמצעי שכורך עליו הרצועה וכתבו האחרונים דאיטר יד שכל עניניו עושה בשמאל מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין כל אדם ואם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין או להיפך עיין בבה"ל:
18. יח. (יח) בחרס - ואפילו היא חלקה ואינה מקרע הבשר דאם אינה חלקה ויש בה חדודים קטנים יש בזה ג"כ מפני הסכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא:
19. יט. (יט) חבירו - אבל אם קנח הוא עצמו בו או שיבש או שקנח מצד אחר לית לן בה:
20. כ. (כ) אינן בשדה - ולא שכיחי כשפים לכן מותר בחרס ודוקא אם הוא חלק וכנ"ל:
21. כא. (כא) בדבר שהאור וכו' - אפשר דוקא לענין שאר דברים אבל לענין עשבים יבישים גם לההג"ה יש להחמיר דהם מחתכים את הבשר וכדלקמן בסי' שי"ב ס"ה עיין בפמ"ג. כתב בהגהות ר"ע איגר בשם הס"ח כשיוצא מבהכ"ס יראה המקום שישב עליו שלא יהיה טינופות שמא יבוא חבירו פתאום או בלילה וישב עליו:
22. כב. (כב) בצניעות בלילה - ר"ל שלא יגלה עצמו יותר מביום ולא יגלה עצמו עד שישב וכה"ג כי לפניו ית' חשיכה כאורה אבל א"צ להתרחק ואם אין שם אדם מפנה ברחוב ורק שיזהר שלא יהיה במקום הילוך ב"א כדי שלא יטנפו בני אדם על ידו אבל אם יש שם אדם אפילו נכרי אסור לפנות בפניו. וכ"ז לפנות אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך שאין לו מקום ואפילו בפני אשה משום דאיכא סכנתא אם יעמיד עצמו. ואשה לא תעמוד להשתין אפילו נגד פניו של תינוק משום דאיכא חציפותא אבל לצדדין שאינה משתנת ממש נגד פניו לית לן בה:
23. כג. (כג) על רגליו - ויאמרו שהוא כרות שפכה שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין וכרות שפכה אינו מוליד ויאמרו על בניו שאינם שלו:
24. כד. (כד) אם לא וכו' - ואם אין לו עצות אלו וגם שם א"א בישיבה יוכל לעשות עצה אחרת שלא יבוא לידי נצוצות שיסייע בבצים להגביה הגיד קצת או ע"י מטלית עבה ואם איתרמי שנפלו ניצוצות על רגליו מצוה לשפשפם:
25. כה. (כה) ולמטה - ואפילו אם האבר בקישוי מותר מעטרה ולמטה:
26. כו. (כו) מפני שמוציא - ר"ל שע"י נגיעתו בגיד בא לידי חמום והרהור ויבא לזה וחומר עון הזה עיין באה"ע סימן כ"ג:
27. כז. (כז) הוא נשוי - דיש לו פת בסלו ואין יצרו תוקפו כ"כ ואם היא נדה או שהוא בדרך אסור. ועיין בא"ע סימן כ"ג ס"ד דאפילו נשוי אינו מותר להושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו:
28. כח. (כח) הנשוי - ואם עומד במקום שיש לו פחד שלא יפול אין להחמיר בנשוי כלל. [ארה"ח]:
29. כט. (כט) בביצים - שאינו מתחמם ע"י כך. ולפעמים מותר לאחוז באמה להשתין כגון ע"י מטלית עבה שאינו מחמם אבל ע"י החלוק אסור ויש מפקפקין גם ע"י מטלית עבה משום דלא ידעינן שיעורו:
30. ל. (ל) להתחכך לא - לפי שהחיכוך מביא לידי חמום ובקל יבוא לידי ש"ז ועיין בח"א שמתיר ע"י בגד עב. ומותר לסרוק זקן התחתון אך שלא יגע אז באמה בידו ועיין בבה"ל:
31. לא. (לא) בל תשקצו - ואם משהא עצמו לקטנים עובר משום בל תשקצו ומשום שלא יהיה עקר. והמשהא מלהפיח אינו עובר על בל תשקצו. גם האיסור בל תשקצו נדחה מפני כבוד הבריות כגון המשהא נקביו עד שימצא מקום צנוע וכה"ג. יזהר מאוד לקנח היטיב כי צואה במקומה במשהו כמו שכתב בסימן ע"ו ס"ה. וטוב לרחוץ פי הטבעת במים או ברוק:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 25 se'ifs ›

1. א. הַנְהָגַת בֵּית הַכִּסֵּא וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים: בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא — יֹאמַר לְהַמַּלְאָכִים הַמְלַוִּים אוֹתוֹ: "הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים כו'". וְעַכְשָׁו לֹא נָהֲגוּ לְאָמְרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין אֶת עַצְמֵנוּ לְיִרְאֵי שָׁמַיִם שֶׁהַמַּלְאָכִים מְלַוִּים אוֹתָנוּ:
2. ב. יְהֵא צָנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְלֹא יְגַלֶּה אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב. וְלֹא יֵלְכוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּיַחַד, כִּי אֵינוֹ מִדֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת. וְאִם מִתְפַּחֵד לֵישֵׁב יְחִידִי — יוּכַל אַחֵר לְהַנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן. וְלֹא יְדַבֵּר שָׁם, וְיִסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, מִשּׁוּם צְנִיעוּת:
3. ג. אִם רוֹצֶה לְמַשְׁמֵשׁ בְּפִי הַטַּבַּעַת בִּצְרוֹר אוֹ בְּקֵיסָם כְּדֵי לִפְתֹּחַ נְקָבָיו — יְמַשְׁמֵשׁ קֹדֶם שֶׁיֵּשֵׁב, וְלֹא יְמַשְׁמֵשׁ אַחַר שֶׁיֵּשֵׁב, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לִכְשָׁפִים:
4. ד. אִם הֻצְרַךְ לִפָּנוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל — יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְיֵשֵׁב, וְיַעֲמֹד וְיֵשֵׁב, וְיַעֲמֹד וְיֵשֵׁב עַד שֶׁיִּפָּנֶה, אוֹ יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִדְּבָרִים אֲחֵרִים:
5. ה. לֹא יִפָּנֶה בַּעֲמִידָה:
6. ו. לֹא יְגַלֶּה עַצְמוֹ, כִּי אִם: מִלְּאַחֲרָיו — טֶפַח וְלֹא יוֹתֵר, מִשּׁוּם צְנִיעוּת, וּמִלְּפָנָיו — טְפָחַיִם, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא דּוֹחֵק אֶת עַצְמוֹ לִגְדוֹלִים הוּא בָּא לִידֵי קְטַנִּים, וְצָרִיךְ טְפָחַיִם מִשּׁוּם קִלּוּחַ מֵי רַגְלַיִם הַנִּתָּזִים לְמֵרָחוֹק. וְאִשָּׁה לֹא תְּגַלֶּה עַצְמָהּ, כִּי אִם: מִלְּאַחֲרֶיהָ — טֶפַח, וּמִלְּפָנֶיהָ — וְלֹא כְלוּם:
7. ז. וּכְשֶׁיֵּשֵׁב — יְכַוֵּן שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו לְדָרוֹם וַאֲחוֹרָיו לְצָפוֹן, אוֹ אִפְּכָא. אֲבָל לֹא יֵשֵׁב בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב, בֵּין שֶׁפָּנָיו לְמִזְרָח בֵּין שֶׁפָּנָיו לְמַעֲרָב, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּמַעֲרָב, לְפִיכָךְ לֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו לְמַעֲרָב, וְלֹא לְמִזְרָח, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּעֲרָב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמֵסֵךְ אֶת רַגְלָיו, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם — מֻתָּר אֲפִלּוּ פָּנָיו לְמַעֲרָב, אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּגַלֶּה אֶת עַצְמוֹ מִלְּפָנָיו:
8. ח. וַאֲפִלּוּ לְהָסֵךְ רַגְלָיו, אִם יֵשׁ מְחִצָּה לְצַד מַעֲרָב — מֻתָּר לִפָּנוֹת סָמוּךְ לַמְּחִצָּה אִם מַחֲזִיר אֲחוֹרָיו לְמַעֲרָב, וְאִם הַמְּחִצָּה לְצַד מִזְרָח — מַחֲזִיר אֲחוֹרָיו לְמִזְרָח:
9. ט. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִפָּנוֹת בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב — כָּךְ אָסוּר לִישֹׁן בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב אִם אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה וְדַעְתּוֹ לְשַׁמֵּשׁ, אֶלָּא יְכַוֵּן שֶׁתְּהֵא רֹאשׁ הַמִּטָּה וּמַרְגְּלוֹתֶיהָ זֶה לְצָפוֹן וְזֶה לְדָרוֹם. וְנָכוֹן לְהִזָּהֵר אֲפִלּוּ אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:
10. י. מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּקַלּוּת לְהָסֵב מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם — אֵין עָלָיו אִסּוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁמַּצְרִיךְ שֶׁיְּהֵא דַּוְקָא רֹאשׁ הַמִּטָּה וּמַרְגְּלוֹתֶיהָ זֶה לְמִזְרָח וְזֶה לְמַעֲרָב:
11. יא. הַמֵּטִיל מַיִם מִן הַצּוֹפִים (פֵּרוּשׁ כָּל מָקוֹם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁיְּכוֹלִין לִרְאוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִשָּׁם וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ אֵין יְכוֹלִים לִרְאוֹת — נִקְרָא אוֹתוֹ מָקוֹם צוֹפִים) וּלְפָנִים — לֹא יָטִיל וּפָנָיו מַמָּשׁ כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא יַחֲזִיר פָּנָיו לְצַד אַחֵר מְעַט:
12. יב. כְּשֶׁנִּפְנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְבֵין אָדָם כְּגוֹן בְּבִקְעָה — צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק עַד מָקוֹם שֶׁלֹּא יוּכַל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת מַה שֶּׁמְּגַלֶּה מִבְּשָׂרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְנֶה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל עִטּוּשׁוֹ שֶׁלְּמַטָּה — אֲפִלּוּ הָכֵי אֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר. וְאִם יֵשׁ מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּינוֹ לִבְנֵי אָדָם, בֵּין שֶׁנִּפְנֶה אֲחוֹרֵי כֹּתֶל בַּיִת, בֵּין שֶׁנִּפְנֶה בְּבִקְעָה אֲחוֹרֵי גָּדֵר — יָכוֹל לִפָּנוֹת מִיָּד סָמוּךְ לַמְּחִצָּה אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל עִטּוּשׁוֹ שֶׁלְּמַטָּה — אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק כְּלָל:
13. יג. לֹא יֵשֵׁב וְיִפָּנֶה בִּמְהֵרָה וּבְחֹזֶק, לְפִי שֶׁנִּפְתָּח הַנֶּקֶב בְּחָזְקָה וְנִתָּקִים שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא. וְכֵן מִטַּעַם זֶה, לֹא יֶאֱנֹס לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי:
14. יד. לֹא יְקַנַּח אֶת עַצְמוֹ בְּיַד יָמִין, מִפְּנֵי שֶׁבְּיָמִין קוֹשֵׁר אֶת הַתְּפִלִּין עַל הַשְּׂמֹאל, לָכֵן אֵין רָאוּי לְקַנֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּהּ. וְאִטֵּר יָד — מְקַנֵּחַ בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו בְּיָמִין אֶלָּא שֶׁכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאל — לֹא יְקַנַּח בִּשְׂמֹאל שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ קוֹשֵׁר תְּפִלִּין עַל הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כז סָעִיף ט:
15. טו. טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְקַנֵּחַ בָּאֶצְבַּע הָאֶמְצָעִי, שֶׁעָלָיו הוּא כּוֹרֵךְ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כז סָעִיף יא:
16. טז. לֹא יְקַנַּח בַּחֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ חֲלָקָה וְיֵשׁ בָּהּ חִדּוּדִים קְטַנִּים, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, שֶׁלֹּא יְנַתֵּק בָּהּ שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא. וַאֲפִלּוּ בְּאָגְנֵי כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֵם חֲלָקִים וְאֵינָם מְקָרְעִים אֶת הַבָּשָׂר — לֹא יְקַנַּח בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לִכְשָׁפִים. וְלֹא יְקַנַּח בַּעֲשָׂבִים יְבֵשִׁים, שֶׁהֵם חַדִּים וּמְחַתְּכִים אֶת הַבָּשָׂר. וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ — אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַמְקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ — שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא נוֹשְׁרוֹת. וְעַכְשָׁו שֶׁבָּתֵּי כִּסְאוֹת שֶׁלָּנוּ אֵינָן בַּשָּׂדֶה — נָהֲגוּ לְקַנֵּחַ בַּחֲתִיכַת חֶרֶס חֲלָקָה, דְּעִקַּר הַחֲשָׁשׁ הוּא כֵּיוָן שֶׁהַחֶרֶס מֻנָּח בַּשָּׂדֶה בִּמְקוֹם הֶפְקֵר שֶׁמָּא יִטְּלוּהוּ הַמְכַשְּׁפִים וְיַעֲשׂוּ בּוֹ כִּשּׁוּף, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁבֵּית הַכִּסֵּא שֶׁלָּנוּ אֵינָן בִּמְקוֹם הֶפְקֵר — לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁיָּבוֹא הַחֶרֶס לִידֵי הַמְכַשְּׁפִים. וְכֵן נָהֲגוּ עַכְשָׁו לְקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ וְאֵינוֹ מַזִּיק, וּפוּק חֲזִי מַאי עַמָּא דְבַר:
17. יז. לֹא יְקַנַּח בִּצְרוֹר שֶׁקִּנַּח בּוֹ חֲבֵרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי תַּחְתּוֹנִיּוּת. וְאִם נִתְיַבֵּשׁ הַקִּנּוּחַ אוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַנֵּחַ בְּאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁקִּנַּח חֲבֵרוֹ אֶלָּא מִצַּד אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַצְּרוֹר — לֵית לָן בָּהּ. וְאִם הוּא עַצְמוֹ קִנַּח בּוֹ — בְּכָל גַּוְנֵי לֵית לָן בָּהּ:
18. יח. כָּל הַצְּנִיעוּת שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בַּיּוֹם — צָרִיךְ לִנְהֹג גַּם כֵּן בַּלַּיְלָה, אֶלָּא שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק. וְאִם אֵין שָׁם אָדָם — יָכוֹל לִפָּנוֹת אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם אֲפִלּוּ נָכְרִי — אָסוּר לִפָּנוֹת בְּפָנָיו. וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהַשְׁתִּין — מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּיּוֹם בִּפְנֵי רַבִּים, אִם צָרִיךְ לְכָךְ, מִשּׁוּם דְּאִכָּא סַכָּנָה אִם יַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ:
19. יט. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין אִשָּׁה מְגַלָּה אֶת עַצְמָהּ כְּלוּם בַּהֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם — מִכָּל מָקוֹם לֹא תַּעֲמֹד לְהַשְׁתִּין כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אִישׁ, אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל תִּינוֹק, מִשּׁוּם דְּאִכָּא חֲצִיפוּתָא אִם תַּשְׁתִּין בְּפָנָיו מַמָּשׁ. אֲבָל לִצְדָדִין, שֶׁאֵינָהּ מַשְׁתֶּנֶת מַמָּשׁ בְּפָנָיו — לֵית לָן בָּהּ:
20. כ. צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף בְּיָדוֹ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל מֵי רַגְלַיִם הַנִּתָּזִים עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, שֶׁלֹּא יֵצֵא בָּהֶן לַחוּץ וְיֵרָאֶה כִּכְרוּת שָׁפְכָה שֶׁאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מְקַלְּחִין אֶלָּא שׁוֹתְתִין, וּכְרוּת שָׁפְכָה אֵינוֹ מוֹלִיד, וְיֹאמְרוּ עַל בָּנָיו שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּסַגִּי לֵיהּ בְּשִׁפְשׁוּף — כְּשֶׁאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן. אֲבָל אִם אֵינוֹ אוֹחֵז בָּאַמָּה, מִתּוֹךְ שֶׁהַרְבֵּה נִיצוֹצוֹת נִתָּזִין עַל רַגְלָיו, לָכֵן אַף אִם מְשַׁפְשֵׁף בְּיָדוֹ — עֲדַיִן יִהְיֶה רִשּׁוּמָן נִכָּר, וְיֹאמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא כְּרוּת שָׁפְכָה. לָכֵן יַשְׁתִּין לְתוֹךְ עָפָר תָּחוּחַ, אוֹ יַעֲמֹד בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיַשְׁתִּין לְמָקוֹם נָמוּךְ, אוֹ יַשְׁתִּין מְיֻשָּׁב, דִּבְכָל הַנֵּי גַּוְנֵי לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְנִיצוֹצוֹת:
21. כא. יִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יֶאֱחֹז בָּאַמָּה וְיַשְׁתִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹרֵם שֶׁיּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, אִם לֹא שֶׁאוֹחֵז מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה לְצַד הָאָרֶץ, דִּכְשֶׁאוֹחֵז שָׁם — אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם הָאֵבֶר כְּבָר בְּקִשּׁוּי — מֻתָּר לֶאֱחֹז מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה. וְדַוְקָא בָּאַמָּה אָסוּר לֶאֱחֹז — אֲבָל מְסַיֵּעַ הוּא בַּבֵּיצִים, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מִתְחַמֵּם עַל יְדֵי כָּךְ:
22. כב. וְכָל זֶה בְּשֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי, אוֹ שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אוֹ שֶׁהִיא נִדָּה, אֲבָל אִם אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה עִמּוֹ בָּעִיר, כֵּיוָן דְּיֵשׁ לוֹ "פַּת בְּסַלּוֹ" — אֵין יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ כָּל כָּךְ, וּמֻתָּר לֶאֱחֹז בָּאַמָּה אֲפִלּוּ מֵעֲטָרָה וּלְמַעְלָה לְצַד הַגּוּף. וּמִכָּל מָקוֹם, מִדַּת חֲסִידוּת לְהִזָּהֵר אֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֶעָוֹן גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁהוּא כְּמֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם — רָאוּי לָאָדָם לְהִתְרַחֵק וּלְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ. מֻתָּר לֶאֱחֹז בָּאַמָּה עַל יְדֵי מַטְלִית עָבָה, שֶׁאֵינוֹ מְחַמֵּם, לְהַשְׁתִּין אוֹ לִבְדֹּק אִם רָאָה קֶרִי:
23. כג. לֹא הֻתַּר לַנָּשׂוּי לֶאֱחֹז בָּאַמָּה אֶלָּא לְהַשְׁתִּין, שֶׁהוּא צֹרֶךְ הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת עַל רַגְלָיו. אֲבָל לְהִתְחַכֵּךְ, אוֹ לִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ אִם רָאָה קֶרִי — אָסוּר אֲפִלּוּ לְנָשׂוּי וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וַאֲפִלּוּ מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר:
24. כד. כָּל הַמַּשְׁהֶה אֶת עַצְמוֹ מִלִּפָּנוֹת כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל "בַּל תְּשַׁקְּצוּ". וְאִם נִצְרָךְ לִקְטַנִּים וּמַשְׁהֶה אֶת עַצְמוֹ — עוֹבֵר עַל "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" וְעַל "לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר":
25. כה. יִזָּהֵר מְאֹד לְקַנֵּחַ הֵיטֵב, כִּי צוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ בְּמַשֶּׁהוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן עו סָעִיף ו, עַיֵּן שָׁם. וְאִם אֶפְשָׁר לוֹ — טוֹב שֶׁיִּרְחַץ בַּמַּיִם: