משנה ברורה Mishnah Berurah 4 se'if katans ›

1. א. (א) תתפרך - ודוקא לפירוכין דקין אבל לשנים ושלשה לא מהני. ובימי הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן וגם אין מגיע אז ממנה שום סרחון נסתפק המ"א אי שרי לקרו' כנגדה אי בתר השתא אזלינן או עדיין שם צוא' עלי' כיון שיכולה לחזור לקדמותה בזמן החום והאחרוני' הסכימו כולם בזה לאיסור. ואף בדיעבד אם קרא צריך לחזור ולקרות ק"ש ולהתפלל בתורת נדבה. ואם הצואה תחת מים קרושים אפשר דהוי כיסוי אע"ג דמים לא מהני [עיין בסימן ע"ו] מ"מ גלד וכפור י"ל דהוי בכלל וכסית וכעששית דמי ובתר השתא אזלינן. וצואה שנתכסה בשלג חשוב כיסוי כל כמה שלא נמחה השלג. כתב בספר שולחן שלמה דה"ה נגד מי רגלים קרושים ג"כ יש להחמיר שלא לקרות נגדן וצ"ע בזה:
2. ב. (ב) בקרקע - או בבגד:
3. ג. (ג) להטפיח - פי' שאם מניח ידו עליהם מעלה לחות בה שאם יניחנה על דבר אחר מקבל ממנה לחות ואם אינן לחים כ"כ מותר:
4. ד. (ד) ויש לסמוך ע"ז - וכן הסכמת כל האחרונים דדוקא טופח ע"מ להטפיח ואז בעי הרחקה מהן ד"א כמו מצואה. ומ"מ כיון שאינם בעין רק שבלועין בקרקע או בבגד א"צ לשפוך עליהן רביעית לכו"ע אלא די שיביא עליהן רק מעט מן המעט מים שאין בהן ג"כ רק טופח ע"מ להטפיח ושרי ועיין לעיל בסימן ע"ז במ"ב:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 2 se'ifs ›

1. א. דִּין צוֹאָה יְבֵשָׁה וּבוֹ ב' סְעִיפִים: צוֹאָה אֲפִלּוּ יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס וְאֵין בָּהּ רֵיחַ כְּלָל — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ מִן הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ יְבֵשָׁה כָּל כָּךְ שֶׁאִם יִזְרְקֶנָּה נִפְרֶכֶת — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק וְלֶאֱסֹר, שֶׁסָּפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר עַד שֶׁיִּתְפָּרֵךְ עַל יְדֵי גְּלִילָה שֶׁיּוֹתֵר בְּקַל נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי זְרִיקָה מֵעַל יְדֵי גְּלִילָה אֲבָל כְּשֶׁהִיא נִפְרֶכֶת עַל יְדֵי גְּלִילָה אֲזַי הִיא כְּעָפָר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרְכָה עֲדַיִן אֲבָל אִם תִּשָּׁבֵר לִשְׁנַיִם עַל יְדֵי גְּלִילָה אֵין זֶה מוֹעִיל וּבִזְמַן הַקֹּר שֶׁהַצּוֹאָה נִקְרֶשֶׁת הַרְבֵּה כָּאֶבֶן יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מוֹעִיל לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ כִּי שֶׁמָּא אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרֶשֶׁת עֲדַיִן שֵׁם צוֹאָה עָלֶיהָ וְאָסוּר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה שֶׁאָסוּר מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן שְׁמוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ"ג וְכָל שֶׁכֵּן זוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לַחֲזֹר לְקַדְמוּתָהּ עַל יְדֵי חֹם וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר:
2. ב. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע אִם הֵם מַרְטִיבִין הַיָּד שֶׁנּוֹגַעַת בָּהֶן אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּטּוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ כְּגוֹן שֶׁאִם מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם תַּעֲלֶה בָּהּ לַחוּת שֶׁאִם יַנִּיחֶנָּה עַל דָּבָר אַחֵר יְקַבֵּל מִמֶּנָּה לַחוּת וְאִם אֵין לַחוּת כָּל כָּךְ מֻתָּר וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים: