משנה ברורה Mishnah Berurah 10 se'if katans ›

1. א. (א) וכיו"ב - דבר שמותר לצאת בשבילו כגון שארי ענין פקוח נפש וכדלקמיה בס"ג וכן היוצא בשביל עדות לקידוש החודש בזמן שקדשו ע"פ ראיה [גמרא]:
2. ב. (ב) לכל רוח - ואם היו מובלעין אלפים אלו בתוך תחומו שיצא משם רשאי לחזור לביתו ויש לו אלפים סביב ביתו:
3. ג. (ג) באותו מקום - אף לאחר שכבר עשה המצוה ההיא דהתקינו לו זה דאם לא יהיה רשאי לזוז ממקומו ימנע עצמו שלא לצאת עוד:
4. ד. (ד) הרי הוא כאנשי העיר - דעשאוהו כאלו שבת בה בין השמשות דכל העיר לו כד' אמות:
5. ה. (ה) וע"ל סוף סי' רמ"ח - מענין יוצא בע"ש לדבר מצוה וע"ש במ"ב סקל"ב מה שכתבנו בענין זה:
6. ו. (ו) ממקומו - שהגידו לו זה:
7. ז. (ז) וכאלו לא יצא - דיש לו אלפים אמה סביב ביתו כבתחלה. ומשמע מלשון השו"ע דאם שב לתחומו שוב מפסיד האלפים החדשים שנתנו לו חכמים וכן נראה מהפוסקים:
8. ח. (ח) יד העובד כוכבים תקיפה - ר"ל אף שהצילו הישראל בפעם זה אבל יד העו"ג תקיפה ומפחדים לשבות בשדה:
9. ט. (ט) חוזרים בשבת למקומם - אף שהוא יותר מן אלפים:
10. י. (י) ובכלי זיינם - וזה מותר אף כשיד ישראל תקיפה דאם היה מקומם בתוך אלפים מותר לחזור בכלי זיינם דאם יסלקו הכלי זיין מהם יש לירא שמא ירדפו האויבים אחריהם כמבואר בש"ס [ב"ח וא"ר]:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 3 se'ifs ›

1. א. מִי הֵם שֶׁיְּכוֹלִים לֵילֵךְ חוּץ לַתְּחוּם וּבוֹ ג' סְעִיפִים: מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כְּגוֹן חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא מַכְשִׁילוֹ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁיִּמָּנַע מִלֵּילֵךְ אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׁם אֶלָּא ד' אַמּוֹת. וְאִם הִגִּיעַ לָעִיר, הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ חוּץ לָעִיר:
2. ב. הָיָה יוֹצֵא בִּרְשׁוּת וְהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאָמְרוּ לוֹ "כְּבָר נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה שֶׁיָּצָאתָ לַעֲשׂוֹת" — יֵשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ. וְאִם מִקְצָת הַתְּחוּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בִּרְשׁוּת הוּא מֻבְלָע בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ — הֲרֵי זֶה חוֹזֵר לְעִירוֹ וּכְאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁהַבְלָעַת הַתְּחוּמִים מוֹעֶלֶת כְּשֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ה:
3. ג. כָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל מִיַּד נָכְרִים אוֹ מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַמַּפֹּלֶת — יֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ. וְאִם הָיְתָה יַד נָכְרִים תַּקִּיפָה, וְהָיוּ מְפַחֲדִים לִשְׁבּוֹת בְּמָקוֹם שֶׁהִצִּילוּ בּוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹזְרִים בְּשַׁבָּת לִמְקוֹמָם וּבִכְלֵי זֵינָם: