משנה ברורה Mishnah Berurah 10 se'if katans ›

1. א. (א) דהואיל ואם היה ניעור וכו' - ר"ל דאף שבין השמשות שהוא זמן קניית שביתה היה ישן ולא היה מתכוין לקנות שם שביתה אפ"ה קנה לו שם שביתה להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח והטעם דהואיל ואם היה ניעור וכו':
2. ב. (ב) חפצי הפקר וכו' - דחפצי ישראל שיש להם בעלים הם כרגלי הבעלים אבל חפצי הפקר שאין להם בעלים ומעצמן לא קנו שביתה במקומן משום דלאו בני דעת הן לעולם ולא דמו לאדם ישן:
3. ג. (ג) למקום שילך הוא - ואף שהוא חוץ לאלפים למקום הנחת כלים מתחלה:
4. ד. (ד) במקומן - היינו במקום הנחתן בין השמשות דמשם יש להן אלפים אמה לכל רוח ולא יותר:
5. ה. (ה) גזירה - כיון דעכ"פ יש להם בעלים אם נאמר דלא קנו שביתה אתו למימר גם בכלים שבעליהם ישראל שלא קנו ג"כ שביתה ויתירו להוציאן חוץ לאלפים:
6. ו. (ו) שכולה כד"א - פי' דמן הדין חפצים שהוציאן חוץ לתחומן אסורין לטלטלן רק בד"א מ"מ בעיר זו שהיא מוקפת מחיצות מותר לטלטל בכולה דנחשבת כולה כד"א:
7. ז. (ז) מוקפת לדירה - שבנו תחלה בתים לדירה ואח"כ הקיפו בחומה סביב משא"כ אם היה ההיקף מקודם אין לטלטל שם אלא בד"א אם היה ההיקף יותר מבית סאתים וערים הפרזים שלנו כיון שתקנו המבואות כדינן בצוה"פ נחשבת כולה מוקפת לדירה דהבתים הרי הם כמחיצות ומקומות הפרוצים הלא נתקנו בצוה"פ דנעשים לדירה דהלא בונין הבתים תחלה ואח"כ עושים הצוה"פ וחצר לעולם חשוב כד"א:
8. ח. (ח) סתם מבצרים - דדרך הוא לעשות תחלה המבצר ואח"כ מתישבין בתוכו אנשים לדור:
9. ט. (ט) שהשאיל כליו לנכרי - מערב שבת והוליכן לביתו שהוא חוץ לתחום דאף דהכלים של ישראל הם מ"מ כיון שהשאילן לו קנו שביתה אצלו וכ"ש בשואל כלים מן העכו"ם בשבת:
10. י. (י) שלא לטלטלן וכו' - היינו במלבושים דבשאר כלים בלא"ה אסור לטלטל בשבת חוץ לד"א כיון שאין עירוב וביו"ט משכחת אף בשאר כלים דאין בו איסור הוצאה:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 2 se'ifs ›

1. א. מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ קוֹנֶה אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ וּבוֹ ב' סְעִיפִים: כָּל אָדָם קוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּמָקוֹם שֶׁקִּדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם, וְיֵשׁ לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר "שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי", שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה אוֹמֵר — הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ — קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ אִם הוּא חוּץ לִתְחוּם הָעִיר, וְיֵשׁ לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם לְכָל רוּחַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִקְנוֹת שְׁבִיתָה כְּלָל, שֶׁהוֹאִיל וְאִם הָיָה נֵעוֹר הָיָה קוֹנֶה — קוֹנֶה גַם כֵּן כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן. וְכָל חֲפָצָיו כָּמֹהוּ. אֲבָל חֶפְצֵי הֶפְקֵר, שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים שֶׁיּוּכְלוּ לְהַקְנוֹת לָהֶם שְׁבִיתָה — לֹא קָנוּ שְׁבִיתָה מֵאֲלֵיהֶם, אֶלָּא הֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַזּוֹכֶה בָּהֶם תְּחִלָּה, שֶׁיָּכוֹל לְהוֹלִיכָם לְמָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ הוּא, וַאֲפִלּוּ חוּץ לִתְחוּם הָעִיר אִם עֵרֵב לְשָׁם. אֲבָל חֶפְצֵי הַנָּכְרִי קוֹנִים שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן, אַף עַל פִּי שֶׁבַּעֲלֵיהֶם לָאו בְּנֵי שְׁבִיתָה הֵם, שֶׁגָּזְרוּ עַל חֶפְצֵי הַנָּכְרִי גְּזֵרָה מִשּׁוּם חֶפְצֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִם הוֹצִיאָם הַנָּכְרִי חוּץ לַתְּחוּם — אֵין לָהֶם אֶלָּא ד' אַמּוֹת. אֶלָּא שֶׁאִם הֱבִיאָם לָעִיר — דִּינָם כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים חוּץ לַתְּחוּם וּנְתָנוּהוּ בָּעִיר, שֶׁכָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת, הוֹאִיל וְיָצָא בְּאֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ה. וְהוּא שֶׁתְּהֵא הָעִיר מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת לְדִירָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף לְדִירָה אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ו. (וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְשָׁבַת בְּעִיר, שֶׁכֻּלָּהּ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת כְּלָל, לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין לִמְדּוֹד לוֹ אַלְפַּיִם אֶלָּא מִבַּיִת הַחִיצוֹן, הוֹאִיל וְכָל בָּתֵּי הָעִיר מֻבְלָעִים זֶה בְּתוֹךְ ע' וְשִׁירַיִם שֶׁל זֶה. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין כָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת לוֹ כְּד' אַמּוֹת מַמָּשׁ, אֶלָּא בֵּיתוֹ שֶׁקָּנָה בּוֹ שְׁבִיתָה בִּלְבָד, וּשְׁאָר הַבָּתִּים הֵם מֻבְלָעִים זֶה בְּתוֹךְ ע' אַמָּה וְשִׁירַיִם שֶׁל זֶה, וְאֵין מַתְחִילִין הַמְּדִידָה מֵהֶם. אֲבָל לְיוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם אֵין כָּל הָעִיר נֶחְשֶׁבֶת כְּד' אַמּוֹת עַד שֶׁתְּהֵא מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת לְדִירָה). וּסְתָם עֲיָרוֹת מֻקָּפוֹת לְדִירָה, שֶׁבּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִים אוֹתָם. אֲבָל סְתָם מִבְצָרִים אֵינָן מֻקָּפִים לְדִירָה:
2. ב. וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁאִיל כֵּלָיו לְנָכְרִי וְהֶחֱזִירָם לוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָם בָּעִיר חוּץ לד' אַמּוֹת מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחָם שָׁם הַנָּכְרִי אִם אֵין הָעִיר מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת, כְּגוֹן אִם טִלְטְלָם אֶחָד ב' אַמּוֹת — לֹא יְטַלְטְלֵם הַשֵּׁנִי יוֹתֵר מִב' אַמּוֹת. אֲבָל אִם הִנִּיחָם בְּחָצֵר מֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּכֻלָּהּ, שֶׁכֻּלָּה כְּד' אַמּוֹת. וְכֵן מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ הַמְּתֻקָּנִים בְּצוּרַת פֶּתַח נִקְרָאִים מֻקָּפִים לְדִירָה, שֶׁהֲרֵי בּוֹנִים בָּתִּים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים צוּרַת פֶּתַח (וְהוּא הַדִּין אִם מְתֻקָּנִים בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, שֶׁהֵם כְּד' אַמּוֹת לְעִנְיַן יוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם כְּמוֹ שֶׁהֵם כְּד' אַמּוֹת לְעִנְיַן טִלְטוּל, שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּם):