משנה ברורה Mishnah Berurah 16 se'if katans ›

1. א. (א) אין מערבין וכו' - מפני שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר ואם שכח ועירב יש להסתפק אם מהני [פמ"ג]:
2. ב. (ב) ביו"ט שחל להיות בע"ש - בין שחל שני הימים יום ה' וי"ו או וי"ו ושבת אלא יניח מעיו"ט:
3. ג. (ג) ואם שכח ולא עירב - פי' ביו"ט דעלמא ולא בע"ש:
4. ד. (ד) על תנאי - ובלא ברכה. ברכ"י בסי' תקכ"ח:
5. ה. (ה) יהא זה עירוב - לצורך שבת [ט"ו]:
6. ו. (ו) ולמחר יאמר - על אותו הפת שאם יאמר על פת אחר יצטרך לשמור גם הפת הראשון שיהיה קיים עד שחשכה ליל שבת דשמא יום אתמול היה חול וחל עירובו וצריך שיתקיים עד כניסת שבת:
7. ז. (ז) בשני ימים טובים של גליות - דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא:
8. ח. (ח) ועיין לקמן סי' תקכ"ח - דשם מבואר דאיסור הנחת ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש הוא אפילו אם הניח עירובי תבשילין:
9. ט. (ט) מערבין אותם בין השמשות - עיין לעיל סימן רס"א ס"א במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:
10. י. (י) ואפי' אם כבר וכו' - ר"ל שכבר קבל עליו קודם שנעשה בין השמשות דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה שרי:
11. יא. (יא) ויש אוסרים אם קבל וכו' - ולדידהו אסור מפני הקבלה אפילו עדיין לא הגיע זמן בין השמשות וטעמם דכיון שקבל עליו בפירוש חמור ד"ז יותר מזמן בין השמשות דאתיא ממילא:
12. יב. (יב) קיבל עליו תוספת שבת - מביאור הגר"א משמע שמצדד לדינא כדעה זו ועיין לעיל בסימן רס"א ס"ד בבה"ל ד"ה אין מערבין:
13. יג. (יג) עירב לשנים - היינו ששנים עשוהו שליח לערב בשבילן:
14. יד. (יד) אנו חושבים אותו לילה - וכבר חל העירוב:
15. טו. (טו) חושבין אותו יום - והניח בזמנו ואף שהאיש הזה נעשה שליח בעד שניהם וסותרין אלו לאלו מ"מ כיון דעירובי חצרות מלתא דרבנן היא תלינן לקולא לכל אחד ואחד משום דספיקא דרבנן לקולא [גמרא]:
16. טז. (טז) אבל אם עירב וכו' - דכולי האי לא מקילינן לחלק הזמן בין השמשות גופא לאיש אחד דהיינו לענין הנחה לשוייה כיום ולענין אכילה לשוייה כלילה:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 3 se'ifs ›

1. א. דִּין עֵרוּב [בְּ]יוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְדִין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְעֵרוּב וּבוֹ ג' סְעִיפִים: אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְתַקֵּן דָּבָר. וְאִם חָלוּ ב' יָמִים טוֹבִים בְּיוֹם ה' וּבְיוֹם ו', וְשָׁכַח וְלֹא עֵרֵב מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — יְעָרֵב בְּיוֹם טוֹב עַל תְּנַאי, שֶׁיֹּאמַר בְּיוֹם טוֹב א': אִם הַיּוֹם חֹל — יְהֵא זֶה עֵרוּב, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ — אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וּלְמָחָר יֹאמַר: אִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ — הֲרֵי עֵרַבְתִּי אֶתְמוֹל, וְאִם הַיּוֹם חֹל — יְהֵא זֶה עֵרוּב. וְעֵצָה טוֹבָה שֶׁיְּעָרֵב לְמָחָר בְּפַת שֶׁעֵרֵב בָּהּ אֶתְמוֹל, שֶׁאִם יְעָרֵב בְּפַת אַחֶרֶת — יֵאָסֵר לֶאֱכוֹל שְׁתֵּיהֶן קֹדֶם שֶׁחָשְׁכָה לֵיל שַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּב' יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת. אֲבָל בְּב' יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב עַל תְּנַאי, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּיוֹם אֶחָד אָרֹךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ר:
2. ב. אֶחָד עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת מְעָרְבִים אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹסְרִין אִם קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת (וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּקַבָּלַת תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת בִּלְבָד. אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת — הֲרֵי קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת עַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת לֵיל שַׁבָּת, וְנֶאֱסַר בְּכָל הַשְּׁבוּתִים כְּמוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, לְבַד מִמַּה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א וְרס"ג. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא לֹא הִתְפַּלֵּל, אִם רֹב הַצִּבּוּר הִתְפַּלְלוּ — הַמִּעוּט נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָן. וְלֹא מִשֶּׁגָּמְרוּ הַתְּפִלָּה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מִשֶּׁהִתְחִילוּ אוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ עֲנִיַּת "בָּרְכוּ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם):
3. ג. הָעֵרוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת קַיָּם אֶלָּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְיָכוֹל לְאָכְלוֹ כְּשֶׁוַּדַּאי חֲשֵׁכָה (שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקְבְּעָה דִירָתוֹ בִּמְקוֹם עֵרוּב בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת — שׁוּב אֵינָהּ נִפְקַעַת מִשָּׁם כָּל הַשַּׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל מִשָּׁם עֵרוּבוֹ). וְיֵשׁ לִבְצוֹעַ עָלָיו בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית (אוֹ בִּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה אִם סוֹעֵד מִשֶּׁחָשֵׁכָה וַדַּאי), דְּהוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית בּוֹ מִצְוָה אַחַת — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ גַם כֵּן מִצְוָה אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ נֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — קָנָה עֵרוּב (וּבְדִיעֲבַד), כִּי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא סְפֵק לַיְלָה, וְשֶׁמָּא נִכְנַס כְּבָר תְּחִלַּת הַשַּׁבָּת, וּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל. וַאֲפִלּוּ עֵרֵב לִשְׁנַיִם, לְאֶחָד עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם וְנֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּלְאֶחָד עֵרֵב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִשְׁאַר עֵרוּבוֹ קַיָּם עַד שֶׁחָשֵׁכָה — שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב, שֶׁלְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִין שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא לַיְלָה, וּלְאוֹתוֹ שֶׁעֵרֵב לוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִין שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא יוֹם, שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֵרֵב לִשְׁנֵיהֶם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶחָד, וַהֲרֵי הֵן ב' קֻלּוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהֵם לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֲבָל אִם עֵרֵב לְאֶחָד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — לֹא קָנָה עֵרוּב, וְאֵין מְקִלִּין כָּל כָּךְ לוֹמַר שֶׁבְּרֶגַע שֶׁעֵרֵב הָיָה עֲדַיִן יוֹם, וּכְשֶׁנֶּאֱכַל הָיָה כְּבָר לַיְלָה וּכְבָר קָנָה עֵרוּב: