משנה ברורה Mishnah Berurah 8 se'if katans ›

1. א. (א) עם שני ישראלים - בחצר אחד:
2. ב. (ב) ואין העכו"ם בביתו - שהלך קודם השבת הוא וכל בני ביתו לעיר אחרת:
3. ג. (ג) וע"ל סימן שע"א - ר"ל דשם נתבאר לדעה ראשונה דדוקא כשהלך למקום רחוק יותר מיום אחד שא"א לו לבוא בשבת ולדעה שניה אפילו בתוך מהלך יום אינו אוסר:
4. ד. (ד) אוסר - ולא אמרינן דכיון שהותר תחלת השבת הותר לכל השבת ואפילו אם הלך למקום רחוק יותר ממהלך יום כיון שבא אח"כ בשבת אגלאי מלתא למפרע דיצא משם בחול ובכניסת השבת היה בתוך מהלך יום והיה עומד לבוא בשבת ולכך לא שייך לומר הואיל והותר תחלת השבת הותר דהא בין השמשות היה עומד להיות נאסר אח"כ:
5. ה. (ה) והעירוב בטל - ר"ל כמו שכתב אח"כ דאפילו אם ישכרו מן העכו"ם לא יהיו יכולים לטלטל כ"ז שלא יבטלו הרשות אחד לחבירו משום דהעירוב נתבטל תיכף בבוא העכו"ם לביתו:
6. ו. (ו) יכולים לשכור ממנו - ואין זה דומה למקח וממכר משום דאין זה אלא משום היכר להתיר טלטול:
7. ז. (ז) ויהיה היחיד מותר - ר"ל האיש שביטלו לו הרשות משא"כ המבטל בודאי אסור אם לא שחזר השני וביטל להראשון דאז מותר כנ"ל בסוף סי' שפ"א:
8. ח. (ח) וכל שכן אם - ר"ל שעירבו מבע"י ולא היה העכו"ם כאן ובא בשבת ומת בו ביום דודאי מהני בטול לחוד מק"ו דכיון דגם היכא דצריך שכירות וביטול מהני אפילו בשבת וכ"ש ביטול לחודא. [וה"ה אם לא עירבו כלל מבע"י מפני העכו"ם שהוא אוסר עליהן ומת בשבת דמבטל אחד לחבירו ושרי]. וכ"ז כשלא שכרו מן העכו"ם אבל אם שכרו ממנו מבע"י וגם עירבו ומת העכו"ם בשבת אף שיש לו יורשים לא נתבטל העירוב אף שעדיין לא שכרו מן היורש דכיון שהותר לתחלת השבת הותר לכל השבת:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 3 se'ifs ›

1. א. כְּשֶׁאֵין הַנָּכְרִי בַּבַּיִת אֵינוֹ מְעַכֵּב וּבוֹ ג' סְעִיפִים: נָכְרִי הַדָּר עִם שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים בְּחָצֵר אַחַת, וְאֵין הַנָּכְרִי בְּבֵיתוֹ (וְלֹא שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתוֹ) — אֵינוֹ אוֹסֵר, וִיעָרְבוּ וְיִהְיוּ מֻתָּרִים. וַאֲפִלּוּ אִם הָלַךְ לְמָקוֹם קָרוֹב, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ בְּבֵיתוֹ אֵין דִּירָתוֹ אוֹסֶרֶת, שֶׁדִּירָה בְּלֹא בְעָלִים אֵינָהּ דִּירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע"א. וְאִם בָּא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת — אוֹסֵר, וְהָעֵרוּב בָּטֵל. וְאֵין אוֹמְרִים "שַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה הֻתְּרָה", הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁהֻתְּרָה לֹא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁלֹּא תַחֲזוֹר וְתֵאָסֵר, כִּי שֶׁמָּא יָבֹא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, אִם לֹא שֶׁיָּדוּעַ בְּבֵרוּר מִדַּעַת הַנָּכְרִי בִּכְנִיסַת שַׁבָּת שֶׁלֹּא הָיָה אָז בְּדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, וְנִמְלַךְ אַחַר כָּךְ:
2. ב. וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ לְאַחַר שֶׁבָּא בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מוֹעִיל, אֶלָּא לִכְשֶׁיְּבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ אַחַר שֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה חֲבֵרוֹ מֻתָּר. אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר כְּשֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ, הוֹאִיל וּכְבָר נִתְבַּטֵּל מִיָּד בְּבוֹאוֹ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִסְפִינוֹת שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת זוֹ בְּזוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְעֵרְבוּ יַחַד, וְנִפְסְקוּ בְּשַׁבָּת וְנִתְבַּטֵּל עֵרוּבָן וְחָזְרוּ וְנִקְשְׁרוּ, שֶׁחָזְרוּ לְהֶתֵּרָן הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב (וְכֵן ב' חֲצֵרוֹת שֶׁעֵרְבוּ פַּעַם אַחַת לְשָׁנָה אוֹ יוֹתֵר עַל יְדֵי פֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְנִסְתַּם הַפֶּתַח בְּחֹל וְנִפְתַּח בְּשַׁבָּת, שֶׁהָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע"ד), לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעֵרְבוּ הַסְּפִינוֹת הַקְּשׁוּרוֹת, לֹא הָיוּ עוֹמְדוֹת לִפָּסֵק בְּשַׁבָּת וּלְהִתְבַּטֵּל עֵרוּבָן (וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁעֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת לְשָׁנָה אוֹ יוֹתֵר, לֹא הָיָה הַפֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶם עוֹמֵד אָז לִסְתּוֹם בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ אַחַר כָּךְ וּלְהִתְבַּטֵּל עֵרוּבָן). מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּא הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, אִם כֵּן מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵרוּב — לֹא הָיָה סוֹפוֹ לְהִתְקַיֵּם כָּל הַשַּׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַנָּכְרִי יִתְבַּטֵּל (וַאֲפִלּוּ אִם הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לְמֵרָחוֹק, יָכוֹל הוּא לֵילֵךְ מִמְּקוֹמוֹ בְּחֹל וְלָבֹא בְּשַׁבָּת):
3. ג. אֲבָל אִם הָיָה הַנָּכְרִי בְּבֵיתוֹ, וְשָׂכְרוּ מִמֶּנּוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְעֵרְבוּ, וּמֵת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְשָׂכְרוּ בּוֹ בַיּוֹם מִן הַיּוֹרֵשׁ — הֲרֵי הָעֵרוּב חוֹזֵר וְנֵעוֹר, הוֹאִיל וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ לֹא הָיָה הַנָּכְרִי עוֹמֵד לָמוּת בְּשַׁבָּת שֶׁיֶּאֱסֹר עֲלֵיהֶם יוֹרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁשָּׂכְרוּ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם עֵרְבוּ בְּלֹא שְׂכִירוּת, שֶׁהָיוּ אֲסוּרִים, וּמֵת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וְיוֹרְשׁוֹ אֵינוֹ דָר שָׁם, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם — אַף עַל פִּי כֵן אֲסוּרִים עַד שֶׁיְּבַטֵּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה חֲבֵרוֹ מֻתָּר. אֲבָל הָעֵרוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר, הוֹאִיל וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ לֹא הָיָה הַנָּכְרִי עוֹמֵד לָמוּת בְּשַׁבָּת, וְגַם לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא קָנוּ עֵרוּב מֵעוֹלָם (עַיֵּן סִמָּן שע"ד). וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְיִשְׂרָאֵל הַמְבַטֵּל רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁעֵרְבוּ, שֶׁהֵם מֻתָּרִים, שֶׁעֵרוּבָם חוֹזֵר וְנֵעוֹר, לְפִי שֶׁכְּשֶׁעֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם הָיָה גַם זֶה רָאוּי לְעָרֵב עִמָּהֶם, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבַטֵּל עֵרוּבָם כְּשֶׁשָּׁכַח וְלֹא עֵרֵב עִמָּהֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן נָכְרִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְעָרֵב עִמָּהֶם, הוּא מְבַטֵּל אֶת עֵרוּבָם כְּשֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לָהֶם רְשׁוּתוֹ שֶׁבֶּחָצֵר. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְבַּטֵּל מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ חוֹזֵר וְנֵעוֹר מִשֶּׁחָשֵׁכָה, שֶׁאֵין מְעָרְבִים מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ: