משנה ברורה Mishnah Berurah 61 se'if katans ›

1. א. (א) הדר בבית שער וכו' - לא שנא של רבים ולא שנא של יחיד ואע"פ שיש לו להבית שער ארבע מחיצות וגם הוא מקורה אפ"ה כיון שעוברים דרך שם אינו חשוב דירה ועיין לקמן בס"ז:
2. ב. (ב) ומרפסת - פירושה מבואר לקמן בסימן שע"ה:
3. ג. (ג) אינו אוסר וכו' - אם לא נתן חלק בעירוב:
4. ד. (ד) שאינם חשובים דירה - וה"ה סוכת החג בחג ג"כ לא חשיבה דירה לאסור. בית שאין בו ד"א על ד"א אינו אוסר דלא חשיבא דירה:
5. ה. (ה) אבל הדר וכו' - דחשובים דירה ואע"פ שעשוים מקנים וכיו"ב ומבואר לקמן בס"ה דאם אוכל שם אע"פ שאינו ישן ושוכב שם מקרי דירה דמקום פיתא גורם:
6. ו. (ו) אוסר - עד שיתן חלקו בעירוב:
7. ז. (ז) והשאילן וכו' - ודוקא כשהשאילן לזמן מרובה אבל אם השאילן לפי שעה אין אוסר עליו בכל ענין [עבוה"ק]:
8. ח. (ח) מחמת כבדן - אף שאין נעשה מוקצה ע"י הכובד מ"מ כיון שיש טורח לפנותן אין דרך ליטלן בשבת:
9. ט. (ט) שאסור לטלטלם אפילו וכו' - דאם היה מותר לטלטלן לצורך גופן ומקומן אפשר שיצטרך בעה"ב להשתמש בהם בשבת או להוציאן מביתו מחמת איזה סיבה ולא ישאר לו שם תפיסת יד:
10. י. (י) שנעשו כולם כאורחים - כיון שלא סילק עצמו מבתים אלו מכל וכל ודוקא כשמונח שם חפציו אבל כ"ז שאין מונח שם אף שיש לו רשות להניח שם לא מהני:
11. יא. (יא) אצלו - ומיירי כשיש לו רשות להניח שם ואפילו אין לו רשות להניח בכל הבית רק בפינה אחת אבל אם אין לו רשות לזה כלל רק שהניח לשם בדרך מקרה ואין מקפידין עליו בזה לא נעשו עי"ז כאורחים אצלו ואוסרין עליו:
12. יב. (יב) ואם אין הבתים שלו וכו' - ר"ל דדינא דלעיל מיירי שהבתים שלו בעצם או שהוא שכור או שהוא שאול אצלו והוא השכירן או השאילן לאחר דבזה אמרינן דהוא נעשה כאורח אצלו אבל אם אין הבית שייך לו כלל אלא שניהם הם שכנים בחצר וכל אחד יש לו בית בפ"ע ואחד יש לו רשות בבית חבירו להניח שם חפציו והניח שם לא נעשה הוא כבעה"ב עליו והשכנגדו כאורח אצלו:
13. יג. (יג) דכל זה וכו' - ר"ל אימתי מועיל תפיסת יד שיש לבעה"ב בזמן שאין עמהם דיורין אחרים בחצר אלא הוא ואותן האנשים שהשאיל ושהשכיר להן [או אפילו יש עוד דיורים בחצר אלא שאותן דיורין מביאין עירובן ומניחין אותו בבית בעה"ב זה או באחד מבתים השאולין שיש לבעה"ב תפיסת יד בהן ואז א"צ כלל ליתן לעירוב פת לפי שכל בתים אלו הם כבית אחת ובית שהעירוב מונח בו א"צ ליתן פת] אבל כשיש עוד דיורין אחרים בחצר ומניחים העירוב שלא בבית בע"ב זה אלא בבתי שארי דיורין דבזה הלא הבעה"ב בלא"ה צריך ליתן חלק בעירוב לא מהני בזה תפיסת יד לפטור השוכרים מליתן חלק בעירוב דמיגו דשארי דיורים אסרי אבעה"ב הנך שדרים בביתו נמי אסרי עליו עד שיתנו חלק בעירוב:
14. יד. (יד) אחד מן הבירה - היינו חדר אחד מן הבירה:
15. טו. (טו) אדעתא דהכי - ר"ל בשעה ששכר מן העכו"ם לא כיון לשכור בעדו ובעד חבירו:
16. טז. (טז) אבל וכו' אדעתא דהכי - ר"ל דמתחלת שכירות כוון לשכור גם בעד חבירו ונתרצה אתו לדור יחדו אשתכח דהאי שוכר מן העכו"ם שליחותו דחבריה קעביד ושניהם שוין בבית זה:
17. יז. (יז) ולא מהני - וכנ"ל בדברי המחבר דאם אין הבתים שלו וכו':
18. יח. (יח) ששבתו בטרקלין - ר"ל שדירתם בטרקלין:
19. יט. (יט) אלא שנים הפנימים - דאף דהשני הוא ג"כ בית שער לראשון שהראשון עובר דרך עליו מ"מ לא מקרי בית שער לפטרו מן העירוב דבית שער דיחיד [דהיינו שרק יחיד עובר דרך עליו] לא מקרי בית שער כדלקמן בס"ז וע"כ כל אחד ואחד מהן חייב בעירוב ומיירי באופן שהמחיצות שביניהן מגיעות לתקרה ואי אין המחיצות מגיעות לתקרה נחשבין שנים כבית אחד ואין צריכין ליתן רק עירוב אחד בין שניהן אם יש עמהן עוד דיורין בחצר:
20. כ. (כ) ואם היה לכ"א - ר"ל שאינם עוברים זה ע"ז רק שיש לכ"א מחדרו פתח פתוח לחצר:
21. כא. (כא) או שאין עוברין וכו' - ר"ל דהמחבר צייר אינם עוברים בגווני שהיה לכ"א מחדרו פתח לחצר והרמ"א מוסיף דאפילו כל הפתחים לא היו פתוחים לחצר אלא שהיו פתוחים כ"א בפני עצמו להבית שער שהיה נגד כל החדרים ובבית שער היה פתח אחד שממנו יוצאים לחצר ואשמעינן דלא תימא כיון שכולם יוצאים לחצר דרך פתח אחד דהיינו פתח של בית שער מקרי מחוברים כולם וכעוברים זה ע"ז דמי קמ"ל דלא משגחינן בזה כיון שאינם עוברים זה על זה. ולפ"ז בבתים שלנו שדרים כמה שכנים בבית וכ"א בחדרים מיוחדים אע"פ שעוברים לחוץ דרך הבית שלפניהם שהוא להם כבית שער מ"מ חייבים כולם בעירוב ולפיכך אם נתקלקל העירוב של עיר אסורים לטלטל כ"א מחדרו לחדר חבירו [אם לא שיש לבעה"ב תפיסת יד בחדריהם כגון דברים שאינם ניטלין וכו' וכדעיל בס"ב שאז נחשב כאלו כל הבית והחדרים שלו והם רק כאורחים אצלו וא"צ לעירוב] ולענין טלטול מחדר לבית עיין לקמן בסעיף זיי"ן ועיין בבה"ט ובבה"ל מה שכתבנו בזה:
22. כב. (כב) בתוך ג"ט - דהוי לבוד וכסתום עד למעלה דמי:
23. כג. (כג) של יריעות - אכן באופן שקשורות היטב מלמטה שלא ינידם הרוח וכדלעיל בסי' שס"ב ס"א [אחרונים]:
24. כד. (כד) צריך כל אחת ואחת וכו' - דכיון דאסרו הנך דיורין שבחצר אם לא עירבו אסרי נמי הנך שבטרקלין כיון שהמחיצות שבהן מחולקות אף שהן מחיצות גרועות:
25. כה. (כה) אין צריכין וכו' - ומיירי במחיצות עראי כעין מחיצות של יריעות דאלו חלקוהו במחיצות גמורות כגון של נסרים וכדומה בוודאי אין נ"מ בין עירוב בא אצלן וכו' ובין יש דיורין אחרים בחצר או אין דיורין דבכולהו צריכין ליתן חלק בעירוב וכדמסיים המחבר בסוף אם היו דיורין בעליות ממש וכו':
26. כו. (כו) שכולם דרין בבית זה - היינו אף שהעירוב מונח בחדר אחד דמי כמאן שהעירוב היה מונח אצל כולם דהתקרה מחברן לבית אחד כיון שתחתיו הם מחיצות גרועות:
27. כז. (כז) במחיצות שאין נוגעות לתקרה - אפי' הם מחיצות קבועות של נסרים ואבנים ואפילו גבוהות יותר מעשרה:
28. כח. (כח) די בעירוב א' וכו' - דכבית אחד דמי:
29. כט. (כט) עשו מחיצות - המגיעות לתקרה:
30. ל. (ל) הם כמשותפין - פי' ואז כולם נותנין עירוב א':
31. לא. (לא) בעליות ממש - כבר כתבנו דה"ה כשנתחלקו החבורות ע"י מחיצות קבועות כגון של נסרים וכדומה כיון שהם מגיעות לתקרה:
32. לב. (לב) צריכה כל חבורה וכו' - ואפי' כשאין דיורין אחרים בחצר צריכין לעשות עירובי חצרות:
33. לג. (לג) אבל מי שיש לו וכו' - הטעם כיון שכולם משתמשין בשל בעה"ב באפיה ובישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאלו אוכלים וישנים במקום אחד ואע"פ שיש להם פתח לצד חצר נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו. וכ"ז בשהיה שאול להם אבל אם היה מקום החדרים קנוי או מושכר להם או אפילו בשאול רק שמשתמשין כל אחד בפ"ע בחדרו אוסרין דדוקא בצירוף שני הטעמים ביחד מקילינן. וכ"ז בשלא היה לבעה"ב אצלם תפיסת יד דאל"ה מותר בכל גווני וכנ"ל בס"ב:
34. לד. (לד) פתח פתוח לחצר - והו"א דיכול לאסור על בני החצר כשלא עירבו:
35. לה. (לה) אינם אוסרים - על אנשי החצר ולא זה על זה:
36. לו. (לו) אוכלים על שלחן אחד - אע"פ שכל אחד אוכל משלו [ב"י]:
37. לז. (לז) יש לו בית בפ"ע - ללינה ולשאר תשמישין וכדלקמיה:
38. לח. (לח) עירוב אחד לכולן - ואיזה מהם שירצה יכול ליתן הפת וא"צ לזכות דשליחותא דכולהו קעביד:
39. לט. (לט) וכן וכו' - כ"א על שולחנו. הרמ"א הוסיף דלאו דוקא על שולחן אחד דה"ה על שולחנות מיוחדות הואיל שהם בבית אחת:
40. מ. (מ) הוי כחמשה ששבתו בטרקלין - וע"כ אפילו היתה שם מחיצה אלא שאין מגיע לתקרה או לסמוך לה בתוך ג"ט הוי כאלו אינה [כן איתא בב"י]:
41. מא. (מא) בקביעות - דאין פורסין אותה אלא כשעושה דבר צניעות:
42. מב. (מב) וישן במקום אחר - ר"ל בחצר אחר:
43. מג. (מג) אינם אוסרים - פי' לא במקום השינה כשלא עירבו עם שאר אנשי החצר ולא במקום האכילה שהם נגררים אחר אביהן ויוצאים בעירובו:
44. מד. (מד) פרס - פי' שהם מקבלים הוצאה מבית אביהן ואין חילוק בין כשמקבלים לחם או מעות [אחרונים]:
45. מה. (מה) אוסרים - על אחרים וה"ה זה ע"ז כשלא עירבו ואפילו הם דרים בחצר אחת עם אביהם הואיל ואינם אוכלים על שולחנו ממש:
46. מו. (מו) וה"מ כשנותנין וכו' - פי' אימתי אמרינן שקבלת פרס אינו מועיל כשחוץ מן האחין ואביהן היו עוד דיורין בחצר והוזקקו לעירוב והניחו אותו אצל אחד מהדיורין דאז אמרינן כשם ששארי דיורין אסרי זה ע"ז אם לא היו מערבין אינהו נמי אסרי אהדדי אבל כשאין עמהם דיורין אחרים בחצר הם בעצמן אין מזקיקין לעירוב [דהואיל שמקבלין עכ"פ פרס מאביהן האב מחברן ומצרפן להיות כאיש אחד] וכן כשנתנו בני החצר עירובן אצל אחד מהאחין אמרינן הואיל דהוא פטור מליתן חלק בעירוב משום בית שמניחין בו עירוב גם שאר אחיו נמי פטורין ומטעם הנ"ל:
47. מז. (מז) באחד מבתים אלו - ר"ל או אצל אב או אצל אחין:
48. מח. (מח) חמשה נשים וכו' - דהם נמי נמשכין אחר בעליהן ואדוניהן:
49. מט. (מט) עבדים - וה"ה משרתים:
50. נ. (נ) אם אין וכו' - וכמו אצל אחין בס"ה. ודוקא בכל אלו מועיל פרס לפי שהן נמשכין אחריהן אבל באדם דעלמא המקבל פרס מחבירו אין מועיל כלל:
51. נא. (נא) צריכין ליתן בעירוב - שהם לבדם תורת בית עליהם ואוסרים לטלטל בחצר וכן לטלטל מזה לזה וכן מהם לבתים שלפניהם ואע"ג דהשני הוי בית שער לפנימי שעובר דרך עליו לא מתבטל מתורת בית עי"ז כיון דהוי רק בית שער ליחיד:
52. נב. (נב) שחשובים כולם וכו' - שכל אחד מהם הוא בית שער לכל הפנימים ממנו ואינו חשיב דירה כיון שרבים עוברים עליו ולפ"ז בבית שיש בתוכו שני חדרים ומושכרים לשני בני אדם ובבית שלפני החדרים דר בו בעה"ב בעצמו ועוברים דרך עליו הם בעצמם חייבים ליתן בעירוב ובעה"ב בעצמו פטור שהוא כבית שער להם:
53. נג. (נג) המתארח בחצר - אפילו היה הדירה בשכירות:
54. נד. (נד) בבית בפני עצמו - שאוכל וישן שם ונקט בפ"ע דאם היה ביחד עם בעה"ב אפילו בקבע אינו אוסר כשלא עירב:
55. נה. (נה) אלא לשלושים יום - וביותר משלשים אפילו אם היה רק בשאילה לבד תו מקרי קבע ויצא מכלל אורח ואוסר. ומסתברא דאם קבע עצמו לכתחלה יותר משלשים אוסר מיד. כתב הט"ז דביותר משלשים דאסרינן דוקא במתארח במקום שאין קהל אבל במקום שיש קהל ועושין ע"ח בע"פ כדרכנו אז פטור גם בזה כי לב ב"ד מתנה על כל הדיורים שיתוספו וכמו שמבואר בסימן שס"ו ס"ט עי"ש. ומ"מ טוב במקום שיש ירידים שרגילין לבוא אורחין ולהשתהות שם יותר משלשים יום שיתנו הקהל בפירוש בשעה שעושין העירוב דהוא לכל מי שיתוסף בעיר הזאת:
56. נו. (נו) אינו אוסר וכו' - י"א שאפילו רגיל לבוא שם כמה פעמים להתארח ויש מי שמחמיר בזה וכמו לענין עכו"ם בסי' שפ"ד ס"א עי"ש:
57. נז. (נז) ואפילו אם האורחים רבים וכו' - נמי בטלים לגבי בעה"ב ונעשים כאנשי ביתו:
58. נח. (נח) אבל אורחים ביחד - ר"ל שלא היו שם רק אורחים בחצר ומיירי בשיש לכל אחד חדר מיוחד לאכילה כמ"ש ס"ג:
59. נט. (נט) אוסרים וכו' - דכיון דליכא כאן קבוע שיהיו נטפלים לגביה הוו כשאר בע"ב ומיירי בשאותו חצר היה חצר יחידי אבל כשנתארחו בעיר ויש שם עוד חצרות של ישראל והעיר עשויה בתיקון מבואות כדין בטילי הני אורחים לגבי שאר בע"ב קבועים שבעיר דעיר שעשויה בתיקון מבואות כדין היא חשובה כולה כחצר אחת וכנ"ל:
60. ס. (ס) זה על זה - ואם הוא במקום עכו"ם צריכים לשכור גם רשותו [מ"א]:
61. סא. (סא) מיד - היינו אפילו אם שבתו רק שבת אחת [אחרונים]:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 10 se'ifs ›

1. א. דִּינֵי שִׁתּוּף בְּעֵרוּב וּבוֹ י' סְעִיפִים: הַדָּר בְּבֵית שַׁעַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ד' מְחִצּוֹת, כֵּיוָן שֶׁרַבִּים עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם לְבָתֵּיהֶם — אֵין עָלָיו תּוֹרַת בַּיִת אֶלָּא תּוֹרַת חָצֵר, וְאֵין צָרִיךְ לְעָרֵב עִם שְׁאָר הַבָּתִּים. וְכֵן הַדָּר בְּאַכְסַדְרָא וּמִרְפֶּסֶת שֶׁבְּחָצֵר אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, שֶׁאֵינָן חֲשׁוּבוֹת דִּירָה. וְכֵן סֻכַּת הֶחָג בֶּחָג אֵינָהּ חֲשׁוּבָה דִירָה לֶאֱסוֹר. אֲבָל הַדָּר בְּבֵית הַתֶּבֶן, בְּבֵית הַבָּקָר, בְּבֵית הָאוֹצָר, בְּבֵית הָעֵצִים — אוֹסֵר עַד שֶׁיְּעָרֵב, לְפִי שֶׁרְאוּיִים לָדוּר בָּהֶם וַחֲשׁוּבִים דִּירָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשׂוּיִים מִקָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם:
2. ב. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה בָּתִּים בַּחֲצֵרוֹ, וְהִשְׂכִּירָן לַאֲחֵרִים אוֹ שֶׁהִשְׁאִילָם (לִזְמַן, בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקָם תּוֹךְ הַזְּמַן בְּעַל כָּרְחָם) — הֲרֵי הֵם אוֹסְרִים עָלָיו בֶּחָצֵר כְּאִלּוּ הָיוּ בָּתִּים שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. וְכֵן אָסוּר לְטַלְטֵל מִבֵּיתוֹ לְבָתֵּיהֶם עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. וְאִם יֵשׁ לוֹ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִטָּלִים בְּשַׁבָּת מֵחֲמַת אִסּוּר, שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָם אוֹ מְקוֹמָם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא סִלֵּק עַצְמוֹ מִבָּתִּים אֵלּוּ מִכֹּל וְָכֹל אֶלָּא יֵשׁ לוֹ בָּהֶם תְּפִיסַת יָד — נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ דָּר בָּהֶם, וְאֵין הַדָּרִים אוֹסְרִים עָלָיו, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻלָּם כְּאוֹרְחִים אֶצְלוֹ. וּלְפִיכָךְ גַּם הֵם מֻתָּרִים לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתְנוּ עֵרוּב, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּרִים אוֹרְחִים שֶׁמִּתְאָרְחִים בְּבֵיתוֹ לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר בְּלִי שֶׁיְּעָרְבוּ עִמּוֹ. אֲבָל אִם אֵין לוֹ בָּהֶם אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ גּוּפָם אוֹ מְקוֹמָם — אֵין זוֹ חֲשׁוּבָה תְּפִיסַת יָד, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לָהֶם (אוֹ לִמְקוֹמָם). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם אֵינָן נִטָּלִין מֵחֲמַת כָּבְדָּן, חֲשׁוּבִין תְּפִיסַת יָד אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל (וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּזֶה). וְאֵין תְּפִיסַת יָד מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּבָתִּים שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ, בֵּין שֶׁהֵם קְנוּיִים לוֹ בֵּין שֶׁהֵם שְׂכוּרִים אוֹ שְׁאוּלִים אֶצְלוֹ וְחָזַר וְהִשְׂכִּירָם אוֹ הִשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִיסַת יָד בְּבַיִת שֶׁאֵינוֹ לֹא קָנוּי וְלֹא שָׂכוּר וְלֹא שָׁאוּל — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, וְאוֹסֵר עָלָיו בֶּחָצֵר וְכֵן לְטַלְטֵל מִבֵּיתוֹ לְבֵיתָם:
3. ג. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין תְּפִיסַת יָד מוֹעֶלֶת אֶלָּא כְּשֶׁאֵין עִמָּהֶם דִּיּוּרִין אֲחֵרִים בֶּחָצֵר, וְאָז אֵין צָרִיךְ לְעָרֵב כְּלָל בֵּינֵיהֶם, אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ דִּיּוּרִים בֶּחָצֵר אֶלָּא שֶׁאוֹתָן דִּיּוּרִים מְבִיאִים עֵרוּבָן וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִיסַת יָד, אוֹ בְּאֶחָד מִבָּתִּים אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהֶם תְּפִיסַת יָד, וְאָז אֵין כָּל בָּתִּים אֵלּוּ צְרִיכִים לִתֵּן כְּלָל לָעֵרוּב פַּת, לְפִי שֶׁכָּל בָּתִּים אֵלּוּ הֵם כְּבַיִת אֶחָד, וּבַיִת שֶׁהָעֵרוּב מֻנָּח בּוֹ אֵין צָרִיךְ לִתֵּן אֶת הַפַּת. אֲבָל אִם הָעֵרוּב מֻנָּח בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַדִּיּוּרִין — הֲרֵי כָּל הַבָּתִּים אֵלּוּ צְרִיכִים כָּל אֶחָד לִתֵּן פַּת לָעֵרוּב, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁבָּתִּים אֵלּוּ הֻזְקְקוּ לְעֵרוּב עַל כָּל פָּנִים בִּשְׁבִיל בַּיִת שֶׁדָּר בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת, צְרִיכִים גַּם הֵם לִתֵּן בִּשְׁבִיל בָּתֵּיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְבַעַל הַבַּיִת בָּהֶם תְּפִיסַת יָד. וַהֲרֵי דִינוֹ עִמָּהֶם כְּדִין אַחִים הַמְקַבְּלִים פְּרָס מֵאֲבִיהֶם שֶׁיִּתְבָּאֵר:
4. ד. אֶחָד שֶׁשָּׂכַר בִּירָה מִן הַנָּכְרִי וְדָר בָּהּ עִם חֲבֵרוֹ, זֶה בְּחֶדֶר זֶה וְזֶה בְּחֶדֶר זֶה, וְיֵשׁ לְהַשּׂוֹכֵר תְּפִיסַת יָד בְּחֶדֶר חֲבֵרוֹ, אִם מִתְּחִלַּת הַשְּׂכִירוּת שֶׁשְּׂכָרָהּ מִן הַנָּכְרִי הִסְכִּימוּ לָדוּר יַחַד וּלְדַעַת כֵּן שְׂכָרָהּ מִן הַנָּכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְבַדּוֹ שְׂכָרָהּ מִן הַנָּכְרִי — הֲרֵי חֲבֵרוֹ שֻׁתָּף עִמּוֹ בָּהּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַשְּׂכִירוּת מִן הַנָּכְרִי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלְּדַעַת כֵּן שְׂכָרָהּ מִן הַנָּכְרִי, כְּדֵי שֶׁיָּדוּרוּ בְּיַחַד — הֲרֵי נַעֲשָׂה הוּא שָׁלִיחַ לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכּוֹר בַּעֲדוֹ מִן הַנָּכְרִי, וּלְפִיכָךְ אֵין תְּפִיסַת יָד מוֹעֶלֶת לוֹ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם מִתְּחִלַּת הַשְּׂכִירוּת שְׂכָרָהּ לְעַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְהִשְׂכִּיר לַחֲבֵרוֹ — מוֹעִיל לוֹ תְּפִיסַת יָד בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ:
5. ה. חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין וְחִלְּקוּהוּ בִּמְחִצּוֹת לַחֲמִשָּׁה חֲדָרִים, וְכָל אֶחָד מֵהֶם פָּתוּחַ לֶחָצֵר — אִם הַמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה, אוֹ בְּתוֹךְ ג' טְפָחִים סָמוּךְ לַתִּקְרָה, הֲרֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מְחִצּוֹת עֲרַאי כְּגוֹן שֶׁל יְרִיעוֹת, וּצְרִיכוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַחֲבוּרוֹת לִתֵּן עֵרוּבָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיֵּשׁ עוֹד דִּיּוּרִין בֶּחָצֵר, וְעֵרוּב כָּל הֶחָצֵר מַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּאֶחָד מִדִּיּוּרִין הָהֵם אוֹ בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁעֵרְבָה עִם זוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁטְּרַקְלִין זֶה הֻזְקַק לָעֵרוּב מֵחֲמַת הַדִּיּוּרִין — צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה לִתֵּן עֵרוּב. אֲבָל אִם דִּיּוּרִין הָהֵם נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּזֶה הַטְּרַקְלִין, אֵינָם צְרִיכִים לִתֵּן עֵרוּב כְּלָל, שֶׁכֻּלָּם דָּרִים בְּבַיִת זֶה, וּבַיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָעֵרוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן פַּת לְהָעֵרוּב. וְאַף שֶׁטְּרַקְלִין זֶה מֻחְלָק בִּמְחִצּוֹת לְה' חֲדָרִים, וְהָעֵרוּב הוּא בְּאֶחָד מֵהֶם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְאֵינָן אֶלָּא מְחִצּוֹת עֲרַאי. וְכֵן אִם אֵין דִּיּוּרִין אֲחֵרִים כְּלָל בֶּחָצֵר אֵין צָרִיךְ עֵרוּב כְּלָל, שֶׁאֵינָן אוֹסְרִים כְּלָל זֶה עַל זֶה, הוֹאִיל וְכֻלָּם בְּבַיִת אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מֻחְלָק אֶלָּא בִּמְחִצּוֹת עֲרַאי. חִלְּקוּהוּ בִּמְחִצּוֹת שֶׁאֵינָן מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה — אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ דִּיּוּרִין בֶּחָצֵר וְעֵרוּב כָּל הֶחָצֵר מַנִּיחִים בְּאֶחָד מִדִּיּוּרִין הָהֵם, אֵין צְרִיכִים כָּל הַחֲבוּרוֹת אֶלָּא לִתֵּן עֵרוּב אֶחָד כְּאִלּוּ אֵין בֵּינֵיהֶן מְחִצּוֹת כְּלָל. וְאִם מִקְצָתָן עָשׂוּ מְחִצּוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַתִּקְרָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ — אוֹתָן שֶׁעָשׂוּ הֵם מְחֻלָּקִים, וְאוֹתָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ הֵן כִּמְשֻׁתָּפִין. וְכָל זֶה כְּשֶׁעָשׂוּ מְחִצּוֹת עֲרַאי לְפִי שָׁעָה. אֲבָל אִם שָׁבְתוּ בַּחֲדָרִים וַעֲלִיּוֹת מַמָּשׁ, וְהֵם פְּתוּחִים לֶחָצֵר — אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה אֲפִלּוּ אֵין דִּיּוּרִין אֲחֵרִים בֶּחָצֵר. וּצְרִיכוֹת כָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה לִתֵּן עֵרוּב אֲפִלּוּ מַנִּיחִין הָעֵרוּב בְּזֶה הַטְּרַקְלִין. וְכָל זֶה כְּשֶׁכֻּלָּם פְּתוּחִים לֶחָצֵר. אֲבָל אִם אֵין פָּתוּחַ לֶחָצֵר אֶלָּא הַחִיצוֹן בִּלְבָד, וְכֻלָּם עוֹבְרִים דֶּרֶךְ עָלָיו, אֲפִלּוּ הֵם חֲדָרִים מַמָּשׁ — אֵין צָרִיךְ לִתֵּן עֵרוּב אֶלָּא שְׁנַיִם הַפְּנִימִיִּים, שֶׁהֵם בִּלְבַדָּם חֲשׁוּבִים דִּירוֹת וְאוֹסְרִים בֶּחָצֵר זֶה עַל זֶה וְכֵן לְטַלְטֵל מִזֶּה לְזֶה, אֲבָל כָּל הָאֲחֵרִים חֲשׁוּבִים כְּבֵית שַׁעַר לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל זֶה כְּשֶׁכֻּלָּם שָׁוִין בִּטְרַקְלִין זֶה. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלַמֵּד אוֹ סוֹפֵר בְּבֵיתוֹ, וְכֵן תַּלְמִידִים הַלּוֹמְדִים בִּפְנֵי הָרַב וְדָרִים בְּבֵיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד חֶדֶר מְיֻחָד פָּתוּחַ לֶחָצֵר וְגַם לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאוֹכֵל וְיָשֵׁן בְּחַדְרוֹ — אֵין צָרִיךְ לְעָרֵב בֶּחָצֵר כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אוֹסְרִים כְּלָל, לֹא בֶּחָצֵר וְלֹא לְטַלְטֵל מֵחַדְרֵיהֶם לַבַּיִת אוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ בָּהֶם תְּפִיסַת יָד, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁאִיל לָהֶם רְשׁוּתוֹ לֶאֱסוֹר עָלָיו וְלֹא לֶאֱסוֹר זֶה עַל זֶה, וַהֲרֵי יָכוֹל לְסַלְּקָם בְּכָל עֵת. אֲבָל אִם הַחֲדָרִים קְנוּיִים לָהֶם אוֹ שְׂכוּרִים (אוֹ שְׁאוּלִים בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקָם תּוֹךְ זְמַן שְׁאִילָתָם — אֵין לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַשְׁאִיל לָהֶם רְשׁוּתוֹ לֶאֱסוֹר עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִשְׁאִיל לָהֶם וְאֵין בְּיָדוֹ לְסַלְּקָם, וּבְעַל כָּרְחוֹ הֵם) אוֹסְרִים עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בָּהֶם תְּפִיסַת יָד. וַאֲפִלּוּ הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּאֲפִיָּה וּבִשּׁוּל בְּבַיִת גָּדוֹל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאוֹכְלִים בְּחַדְרֵיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן תַּלְמִידִים הַמְקַבְּלִים פְּרָס מֵרַבָּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
6. ו. עִקַּר דִּירַת הָאָדָם הִיא מְקוֹם אֲכִילַת פַּת, וְלֹא מְקוֹם הַשֵּׁנָה וְלִינָה. לְפִיכָךְ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ כֻלָּם אוֹכְלִים בְּבַיִת אֶחָד בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ עַל שֻׁלְחָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְיֵשׁ לְכָל אֶחָד חֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בֶּחָצֵר שֶׁדָּר שָׁם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה — אֵינָם צְרִיכִים עֵרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד וְאֵינָן אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה. וְכֵן אִם הֻצְרְכוּ לַעֲשׂוֹת עֵרוּב עִם חָצֵר אַחֵר — עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּם וּפַת אֶחָד בִּלְבָד מוֹלִיכִין לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהֵם מְעָרְבִין עִמּוֹ, וְאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה יִתֵּן הַפַּת, וַאֲפִלּוּ בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת יְכוֹלִין לִתֵּן הַפַּת מִשֶּׁלָּהֶם. וְאִם הָיָה הָעֵרוּב בָּא אֶצְלָם — אֵין צָרִיךְ לִתֵּן פַּת כְּלָל, כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הָעֵרוּב שֶׁאֵין צָרִיךְ לִתֵּן הַפַּת, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבָּתִּים כְּבַיִת אֶחָד הֵם חֲשׁוּבִים, כֵּיוָן שֶׁאֲכִילַת בַּעֲלֵיהֶם הִיא בְּבַיִת אֶחָד בְּלִי מְחִצָּה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים פּוֹרְסִין וִילוֹן לִפְנֵיהֶם לִצְנִיעוּת — אֵינוֹ חָשׁוּב מְחִצָּה לַחֲלוֹק בֵּינֵיהֶם, אֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ לַתִּקְרָה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ פָּרוּס שָׁם תָּמִיד כָּל זְמַן שֶׁהֵם בַּבַּיִת, אֶלָּא כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת שָׁם דְּבַר צְנִיעוּת פּוֹרְסִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין, שֶׁהַיְרִיעוֹת שֶׁפָּרְסוּ בֵּינֵיהֶן הֵן פְּרוּסוֹת שָׁם כָּל זְמַן שְׁבִיתָתָן שָׁם. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בָתִּים בִּשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, בְּאַחַת הוּא אוֹכֵל וּבַשְּׁנִיָּה הוּא דָר כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה — הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּאוֹתָהּ שֶׁאוֹכֵל אִם אוֹכֵל שָׁם בְּשַׁבָּת, וְצָרִיךְ לְעָרֵב עִמָּהֶם. אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה אֵינוֹ אוֹסֵר וְאֵין צָרִיךְ לְעָרֵב וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁם כְּאוֹרֵחַ אֶצְלָם:
7. ז. הָאַחִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בָּתִּים בַּחֲצַר אֲבִיהֶם וּמְקַבְּלִים פְּרָס מֵאֲבִיהֶם וְאוֹכְלִים בְּבָתֵּיהֶם, בֵּין שֶׁהַפְּרָס הוּא לֶחֶם בֵּין שֶׁהוּא מָעוֹת לִקְנוֹת בּוֹ לֶחֶם, אִם יֵשׁ עוֹד דִּיּוּרִים בֶּחָצֵר וּמַנִּיחִים עֵרוּב כָּל הֶחָצֵר בְּאֶחָד מִדִּיּוּרִין הָהֵם — צְרִיכִים הָאַחִים עִם אֲבִיהֶם לִתֵּן כָּל אֶחָד עֵרוּבוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁבָּתִּים אֵלּוּ שֶׁל הָאָב וּבָנָיו הֻזְקְקוּ לְעֵרוּב, צְרִיכִים לִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אֲבָל אִם אֵין עִמָּהֶם דִּיּוּרִין בֶּחָצֵר, אֵין צָרִיךְ עֵרוּב כְּלָל, שֶׁאֵינָן אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, הוֹאִיל וְאוֹכְלִים פְּרַס אֲבִיהֶם — נַעֲשׂוּ כִּבְנֵי בֵיתוֹ. אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ עִמָּהֶם דִּיּוּרִין, אֶלָּא שֶׁמַּנִּיחִים הָעֵרוּב בְּאֶחָד מִבָּתִּים אֵלּוּ שֶׁל הָאַחִים אוֹ בְּבֵית אֲבִיהֶם — אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב כְּלָל, לְפִי שֶׁכֻּלָּם כְּבַיִת אֶחָד שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הָעֵרוּב, שֶׁאֵין צָרִיךְ לִתֵּן אֶת הַפַּת. וְכֵן בְּנָשִׁים הַמְקַבְּלוֹת פְּרָס מִבַּעֲלֵיהֶן, וּבַעֲבָדִים הַמְקַבְּלִים פְּרָס מֵאֲדוֹנֵיהֶם, וּבְתַלְמִידִים הַמְקַבְּלִים פְּרָס מֵרַבָּן:
8. ח. עֲשָׂרָה בָתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְאֵין פָּתוּחַ מֵהֶם לֶחָצֵר אֶלָּא הַחִיצוֹן בִּלְבָד, וְכֻלָּם עוֹבְרִים מִזֶּה לְזֶה וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַחִיצוֹן לֶחָצֵר — שְׁנַיִם הַפְּנִימִים לְבַדָּם צְרִיכִים לִתֵּן עֵרוּב, שֶׁהֵם לְבַדָּם תּוֹרַת בַּיִת עֲלֵיהֶם, וְאוֹסְרִים בֶּחָצֵר וְכֵן לְטַלְטֵל מִזֶּה לְזֶה וְכֵן מֵהֶם לְבָתִּים שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֶחָצֵר. אֲבָל שְׁאָר הַבָּתִּים שֶׁלִּפְנֵיהֶם — תּוֹרַת חָצֵר עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא בֵּית שַׁעַר לְהַפְּנִימִי מִמֶּנּוּ, וְאִם כֵּן בַּיִת הַשְּׁלִישִׁי מֵהַפְּנִים הוּא בֵּית שַׁעַר לְב' הַפְּנִימִים, וְנִקְרָא בֵּית שַׁעַר שֶׁל רַבִּים, וְאֵינוֹ חָשׁוּב דִּירָה כֵּיוָן שֶׁרַבִּים עוֹבְרִים עָלָיו. אֲבָל בַּיִת הַשֵּׁנִי אֵינוֹ בֵּית שַׁעַר אֶלָּא לְבַיִת אֶחָד הַפְּנִימִי מִמֶּנּוּ, וּבֵית שַׁעַר שֶׁל בַּיִת אֶחָד אֵינוֹ מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרַת בַּיִת:
9. ט. הַמִּתְאָרֵחַ בֶּחָצֵר, אֲפִלּוּ נִתְאָרַח בְּבַיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאוֹכֵל וְיָשֵׁן שָׁם בְּבֵיתוֹ, אִם לֹא נִתְאָרַח דֶּרֶךְ קֶבַע אֶלָּא לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת — אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, וְהוּא וָהֵם מֻתָּרִים לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר, בֵּין מִבֵּיתוֹ בֵּין מִבָּתֵּיהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם הָאוֹרְחִים רַבִּים וּבַעַל הַבַּיִת אֶחָד — כֻּלָּם טְפֵלִים אֶצְלוֹ וְנַעֲשִׂים כְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, אֲפִלּוּ אִם הַבָּתִּים שֶׁמִּתְאָרְחִים בָּהֶם אֵינָם שֶׁלּוֹ אֶלָּא שֶׁל נָכְרִים אוֹ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִים שֶׁאֵינָם דָּרִים שָׁם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹרֵחַ שֶׁמִּתְאָרֵחַ בְּבַיִת אוֹ חֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ טָפֵל לְבַעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת כְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, אֶלָּא שֶׁכֹּל שֶׁלֹּא נִתְאָרַח בְּדֶרֶךְ קֶבַע אֵין לוֹ חֵלֶק בֶּחָצֵר, וְאֵינוֹ אוֹסֵר עַל בַּעַל הַבַּיִת לְטַלְטֵל מִבֵּיתוֹ לַחֲצֵרוֹ. אֲבָל לְטַלְטֵל מִבֵּית הָאוֹרֵחַ לֶחָצֵר — אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְבַעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִשְׂכִּירוֹ לוֹ בַּיִת זֶה לְאֵיזֶה זְמַן, שְׂכִירוּת לְיוֹמוֹ מִמְכָּר הוּא וַהֲרֵי זֶה בַּיִת שֶׁלּוֹ, וּכְשֶׁמּוֹצִיא מִשָּׁם לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת, הֲרֵי זֶה כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת (וְהוּא הַדִּין אִם הִשְׁאִילוּהוּ לוֹ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְסַלְּקוֹ תּוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׁאֵלָתוֹ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְאַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב, שֶׁכְּשֶׁמְּבַטֵּל לָהֶם רְשׁוּת בֵּיתוֹ מֻתָּר גַּם הוּא לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלָם כְּאוֹרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"פ, לְפִי שֶׁהַמְבַטֵּל סִלֵּק עַצְמוֹ מֵרְשׁוּת בֵּיתוֹ וּנְתָנוֹ לָהֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אוֹרֵחַ שֶׁלֹּא בִטֵּל וְלֹא סִלֵּק עַצְמוֹ, וּבְנֵי הֶחָצֵר גַּם כֵּן אֵינָם יְכוֹלִים לְסַלְּקוֹ — הֲרֵי רְשׁוּת בֵּיתוֹ מְיֻחֶדֶת לוֹ וּרְשׁוּת חָצֵר מְיֻחֶדֶת לָהֶם, וְאָסוּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת זוֹ לְזוֹ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ):
10. י. אֲבָל לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְסַלְּקוֹ תּוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׂכִירוּתוֹ אוֹ שְׁאֵלָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אֲפִלּוּ אִם קוֹבֵעַ לְיוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ אוֹסֵר עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֲבָל לֹא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים, אֲפִלּוּ אִם רָגִיל לָבֹא לְכַאן וְלִקְבּוֹעַ לְעוֹלָם לְיוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאוֹרֵחַ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אַכְסְנַאי נָכְרִי הָרָגִיל לִקְבּוֹעַ — אוֹסֵר מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם יִשְׂרָאֵל הָרָגִיל לִקְבּוֹעַ אוֹסֵר מִיָּד. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל. וְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד קָבוּעַ בֶּחָצֵר, שֶׁאָז הָאוֹרְחִים שֶׁבְּבָתִּים אֲחֵרִים שֶׁבְּחָצֵר זוֹ בְּטֵלִים אֶצְלוֹ. אֲבָל אוֹרְחִים לְבַדָּם בְּיַחַד אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה מִיָּד אִם יֵשׁ לְכָל אֶחָד חֶדֶר מְיֻחָד לַאֲכִילָה. וְאִם יֵשׁ נָכְרִי דָּר בֶּחָצֵר, צְרִיכִים לִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ רְשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ב. וְכָל זֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת שֶׁל רַבִּים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּהָל מְעָרְבִים עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בִּתְחִלַּת שָׁנָה לְכָל הַשָּׁנָה, אֵין הָאוֹרְחִים הַמִּתּוֹסְפִים שָׁם אוֹסְרִים עֲלֵיהֶם וְלֹא זֶה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֵּב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם שֶׁיְּהֵא לָהֶם חֵלֶק בָּעֵרוּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו: