משנה ברורה Mishnah Berurah 11 se'if katans ›

1. א. (א) חייבין בזימון - דהיינו שחייבין להזדמן ולצרף ברכתם בלשון רבים דהיינו שאחד יאמר נברך שאכלנו וכו' ואסמכו רבנן אקרא דכתיב גדלו לה' אתי ונרוממה שמו דמשמע שאחד יאמר לשנים גדלו א"נ ממאי דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וכ"ש אם הם יותר עד עשרה כמו שיתבאר לפנינו:
2. ב. (ב) נברך - בזוהר הזהירו לומר בפיו קודם בהמ"ז תן לנו הכוס ונברך או באו ונברך לפי שכל דבר שבקדושה צריך הזמנה בפה עובר לעשייתו כדי להמשיך הקדושה ומזה נוהגים לומר בל"א (רבותי, מיר וועלין בענטשין) והם עונים יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם:
3. ג. (ג) והוא חוזר ואומר וכו' חיינו - ואם המסובין צריכין לענות אמן אחריו יש דעות בין האחרונים והמנהג שלא לענות:
4. ד. (ד) ובטובו חיינו בא"י אמ"ה וכו' - משמע מזה דלא יאמר ברוך הוא וברוך שמו ויש פוסקים כתבו לומר ב"ה וב"ש וכן המנהג ועיין במ"א ובשארי אחרונים דעכ"פ לא שייך זה ביחיד וגם בשלשה אין לומר אותו רק המברך ולא שנים המזמנים עמו:
5. ה. (ה) יכול לומר ברכו - כיון שהם שלשה וראוים לברך בלשון רבים בלעדו אבל בשנים לא יכול לומר ברכו רק נברך ובדיעבד אם אמר בשנים ברכו אפשר דיצא:
6. ו. (ו) בלמ"ד - דגבי ברכה לא כתיב למ"ד דכתיב ברכו עמים אלהינו:
7. ז. (ז) על המזון שאכלנו - דמשמע דמברך לבעה"ב המאכילו דאי לרחמנא למה הוא מזכיר מזון בלא מזון יש הרבה לברכו [תוס']:
8. ח. (ח) למי שאכלנו משלו - דמשמע דרבים הם זה זן את זה וזה זן את זה ולפי דבריו הוא מברך לבעה"ב [רש"י] וגבי מטובו פירש משום דממעט בתגמוליו של מקום דמשמע דבר מועט כדי חיים וטעם שלא לומר חיים דמשמע דהוא מוציא עצמו מן הכלל:
9. ט. (ט) יכול וכו' - דתו ליכא למטעי דקאי על בעה"ב המאכילו:
10. י. (י) אינם יכולים לחזור - דבדיעבד יצאו בזימון בלא שם ואם יכול המזמן לחזור אח"כ ולומר ברוך אלהינו וכו' או שצריך לומר ג"כ בלא שם מאחר שהעונים אמרו מתחלה בלא שם יש דעות בין האחרונים עיין בשע"ת ולכו"ע אם הם אמרו בשם יכול גם הוא לחזור ולומר ברוך אלהינו וכו' אף דנברך אמר בלא שם:
11. יא. (יא) יחזור ויזמן בשם - דכיון שלא ענו עדיין לא נתקיים מצות זימון והוי כלכתחלה:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 7 se'ifs ›

1. א. בִּרְכַּת זִמּוּן בִּשְׁלֹשָׁה אוֹ בַּעֲשָׂרָה, וּבוֹ ז' סְעִיפִים: כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ז שֶׁבִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת שֶׁאֶחָד מוֹצִיא חֲבֵרוֹ בְּבִרְכָתוֹ, אֲבָל בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין מִי שֶׁנֶּהֱנָה הוּא מְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ עַל הֲנָאָתוֹ, וְאֵין חֲבֵרוֹ פּוֹטְרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִקְבְּעוּ יַחַד בְּדָבָר שֶׁקְּבִיעוּת מוֹעֶלֶת בּוֹ, שֶׁדַּרְכּוֹ בְּכָךְ, שֶׁקְּבִיעוּתָם מְצָרַפְתַּם לִהְיוֹת נֶחְשָׁבִים כְּגוּף אֶחָד, וּבְרָכָה אַחַת לְכֻלָּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁדַּעְתָּם לְהִתְחַבֵּר וְלִקְבֹּעַ עַצְמָן לֶאֱכֹל יַחַד, אֲבָל בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר אָכְלוּ וְהֵם מִתְפָּרְדִים זֶה מִזֶּה — אֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְהֵחָשֵׁב כְּגוּף אֶחָד שֶׁיִּפָּטְרוּ בִּבְרָכָה אַחַת מֵהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ שֶׁבַח וְקִלּוּס יוֹתֵר כְּשֶׁמִּצְטָרְפִין לִבְרָכָה אַחַת, לְפִי שֶׁהֵם רְאוּיִם לְזַמֵּן, כְּלוֹמַר לְהִזְדַּמֵּן יַחַד לְצֵרוּף בְּרָכָה בִּלְשׁוֹן רַבִּים. וְאוֹמֵר אֶחָד מֵהֶם: "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהַשְּׁנַיִם אוֹמְרִים: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ". וְאִם הֵם שְׁלֹשָׁה בְּלֹא הַמְבָרֵךְ, יָכוֹל לוֹמַר: "בָּרְכוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", כֵּיוָן שֶׁהֵם רְאוּיִם לְבָרֵךְ בִּלְשׁוֹן רַבִּים בִּלְעָדוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר: "נְבָרֵךְ", שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא עַצְמוֹ מִכְּלַל הַמְבָרְכִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר "נְבָרֵךְ", צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִכְלַל הַמְבָרְכִים, לִגְמֹר וְלַחֲזֹר וְלוֹמַר אַחֲרֵיהֶם: "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם וְכוּ'". וּמִי שֶׁאוֹמֵר גַּם בָּרִאשׁוֹנָה "וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ" — אֵין מוֹחִין אוֹתוֹ:
2. ב. יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהוֹסִיף "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ" קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן וְכוּ'", וְהוּא תּוֹסֶפֶת עַל בִּרְכַּת הַזִּמּוּן. אֲבָל כְּשֶׁמְּבָרֵךְ בְּיָחִיד אֵין מָקוֹם לְאָמְרוֹ (וְגַם בְּזִמּוּן אוֹמְרוֹ הַמְזַמֵּן לְבַדּוֹ וְלֹא הַמְסֻבִּין). (וְגַם כְּשֶׁהַמְזַמֵּן אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם כוּ'", אֵין לָהֶם לוֹמַר "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ", אֶלָּא יִשְׁתְּקוּ וְיִשְׁמְעוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ד, אוֹ יֹאמְרוּ עִמּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאַחַר שֶׁחָזַר הַמְבָרֵךְ "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" יַעֲנוּ הַמְסֻבִּין "אָמֵן" אַחֲרָיו, כִּי בְּכָאן נִשְׁלְמָה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁלֹּא אָמְרוּ לַעֲנוֹת אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" אֶלָּא בְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁנִּכְנַס אֵצֶל חֲבוּרָה כְּשֶׁעוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" וְהוּא שׁוֹמֵעַ מִן הַמְסֻבִּין, וְלֹא אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" שֶׁל הַמְבָרֵךְ. וְכֵן כְּשֶׁבָּא אֶצְלָם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר הַמְבָרֵךְ "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ" — אֵין צָרִיךְ לַעֲנוֹת אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" שֶׁל הַמְסֻבִּין, אֶלָּא דַּי בְּמַה שֶּׁעוֹנֶה "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ" אַחַר "נְבָרֵךְ" שֶׁל הַמְבָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה אַחַת ב' פְּעָמִים חַיָּב לַעֲנוֹת ב' פְּעָמִים, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁ"בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" הִיא עֲנִיָּה עַל "נְבָרֵךְ", וְהוּא עָנָה כְּבָר אַחַר "נְבָרֵךְ" מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ לַעֲנוֹת — שׁוּב אֵין צָרִיךְ לַעֲנוֹת אַחַר עֲנִיָּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה כַּעֲנִיָּתָם, וְגַם אֵינָהּ עֲנִיָּה גְּמוּרָה עַל אֲמִירַת הַמְבָרֵךְ, שֶׁהוּא אוֹמֵר "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ", וְזֶה אֵינוֹ עוֹנֶה "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", כָּל שֶׁכֵּן שֶהַמְסֻבִּין שֶׁעָנוּ "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ", שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזֹר וְלַעֲנוֹת אַחַר הַמְבָרֵךְ, שֶׁחוֹזֵר וְעוֹנֶה כַּעֲנִיָּתָם. וְכֵן הַמִּנְהָג. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, הַמְבָרֵךְ אֵינוֹ עוֹנֶה "אָמֵן" אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ" שֶׁל הַמְסֻבִּין, כֵּיוָן שֶׁחוֹזֵר לוֹמַר בְּפִיו אַחֲרֵיהֶם מִיָּד מַה שֶּׁאָמְרוּ הֵם. (וְכֵן הַדִּין בְּכָל זֶה בַּעֲנִיַּת "בָּרְכוּ" בְּבֵית הַכְּנֶסֶת):
3. ג. אִם הֵם עֲשָׂרָה — חַיָּבִים לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן, שֶׁהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ". וְאֵין לוֹמַר "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ", כִּי לֹא מָצִינוּ בַּמִּקְרָא לָמֶ"ד אֶלָּא אֵצֶל שִׁיר וְהוֹדָאָה, כְּמוֹ "שִׁירוּ לַה'", "הוֹדוּ לַה'", אֲבָל בִּבְרָכָה נֶאֱמַר: "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים וְגוֹ'", "בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ'", וְרַבִּים כְּמוֹתָם, כֻּלָּם בְּלֹא לָמֶ"ד. וּמֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, אֲפִלּוּ הֵם אֶלֶף אוֹ רִבּוֹא — כָּךְ הֵם מְבָרְכִים:
4. ד. כָּל הַמְשַׁנֶּה מִזֶּה הַנֻּסָּח, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר: "נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", אוֹ שֶׁאוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לְמִי שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ" — הֲרֵי זֶה בּוּר, שֶׁכְּשֶׁאוֹמֵר "נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן", נִרְאֶה כִּמְבָרֵךְ לַמָּזוֹן, וּכְשֶׁאוֹמֵר "לְמִי שֶׁאָכַלְנוּ", מַשְׁמַע שֶׁמְּרֻבִּים הֵם, זֶה זָן אֶת זֶה, וְזֶה אֶת זֶה, וּלְפִי דְּבָרָיו מְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן "שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ" סְתָם, מַשְׁמַע שֶׁהוּא יְחִידִי שֶׁהַכֹּל אוֹכְלִים מִשֶּׁלּוֹ. וּמַה שֶּׁאוֹמְרִים בַּהַגָּדָה "לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ", זֶהוּ לְפִי שֶׁבְּנִסִּים אִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹת שֶׁעוֹשֶׂה נִסִּים זוּלָתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְרָכָה אֶפְשָׁר לִטְעוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת. וּכְשֶׁהֵם עֲשָׂרָה, כֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אֵין מָקוֹם לִטְעוֹת שֶׁמְּבָרְכִין הַמָּזוֹן, וְיָכוֹל לוֹמַר: "נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ", אֲבָל לֹא "לְמִי שֶׁאָכַלְנוּ", כִּי לֹא יִהְיֶה פֵּרוּשׁ לִדְבָרָיו כְּלָל. וְאַף אִם יֹאמַר: "מִי שֶׁאָכַלְנוּ", הֲרֵי זֶה בּוּרוּת, כִּי מַה סִּימָן צָרִיךְ לָתֵת:
5. ה. וְכֵן הָאוֹמֵר בִּמְקוֹם "וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ" — "וּמִטּוּבוֹ חָיִינוּ", אוֹ "וּבְטוּבוֹ חַיִּים" — הֲרֵי זֶה בּוּר, שֶׁ"מִּטּוּבוֹ" מַשְׁמַע דָּבָר מוּעָט, וּמְמַעֵט בְּתַגְמוּלָיו שֶׁל מָקוֹם. וּמַה שֶּׁאוֹמְרִים: "שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ", זֶהוּ בִּשְׁאֵלָה, שֶׁהַשּׁוֹאֵל שׁוֹאֵל דָּבָר מוּעָט, כְּעָנִי בַּפֶּתַח שֶׁאֵינוֹ מֵרִים רֹאשׁ לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה. "וּבְטוּבוֹ חַיִּים", מַשְׁמַע שְׁאָר הָעוֹלָם חַיִּים וְלֹא הוּא, וּמוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל:
6. ו. אִם טָעָה הַמְזַמֵּן בַּעֲשָׂרָה וְהָעוֹנִים וְלֹא הִזְכִּירוּ אֶת הַשֵּׁם בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן — אֵינָם יְכוֹלִים לַחֲזֹר וּלְזַמֵּן בְּשֵׁם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבַת זִמּוּן, אֶלָּא שֶׁבִּטְּלוּ מִצְוַת הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וּמְעֻוָּת שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקֹן הוּא. אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא עָנוּ אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה עֲדַיִן מִצְוַת זִמּוּן — יַחֲזֹר הַמְבָרֵךְ וִיזַמֵּן בְּשֵׁם, וְאַחַר כָּךְ יַעֲנוּ אַחֲרָיו:
7. ז. בַּזֹּהַר הִזְהִירוּ לוֹמַר בְּפִיו קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן: "תֵּן לָנוּ הַכּוֹס וּנְבָרֵךְ", אוֹ "בֹּאוּ וּנְבָרֵךְ", לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ הַזְמָנָה בַּפֶּה עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה וּלְהַעֲבִיר מַה שֶּׁכְּנֶגְדָהּ. וּמִזֶּה נוֹהֲגִים לוֹמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (רַבּוֹתַי מִי"ר וֶועלִי"ן בֶּענְטְשִׁי"ן), וְהֵם עוֹנִין: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם":