Chapter 122

א׳ שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֖מַחְתִּי בְּאֹֽמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה נֵלֵֽךְ:

ב׳ עֹֽמְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֜שְׁעָרַ֗יִךְ יְרֽוּשָׁלִָֽם:

ג׳ יְרֽוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֜עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו:

ד׳ שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֖הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֜הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה:

ה׳ כִּ֚י שָׁ֨מָּה | יָֽשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֜סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד:

ו׳ שַֽׁאֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרֽוּשָׁלִָ֑ם יִ֜שְׁלָ֗יוּ אֹֽהֲבָֽיִךְ:

ז׳ יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֜לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ:

ח׳ לְמַֽעַן־אַחַ֥י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ:

ט׳ לְמַעַן בֵּית־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ: